צרותיו של משרד החוץ רק החמירו בתקופת לבני, והחשש הוא שהיא תמשיך כרה”מ לרוקן אותו מתוכן
תיק החוץ נחשב לאחד הנחשקים ביותר בממשלה, אולם שר החוץ הבא, שימונה לתפקיד לאחר הבחירות הקרובות, יקבל לידיו משרד חולה. השנים בהן כיהנה ציפי לבני בתפקיד לא היו טובות למשרד ולעובדיו, ומחליפה ייאלץ להתמודד עם הפגיעה המתמשכת בשרות החוץ.
לבני אינה יכולה להצביע על הישגים משמעותיים במיוחד בקדנציה שלה במשרד. במלחמת לבנון השנייה היא תפקדה באופן חלקי. החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו”ם, ששמה קץ למלחמה ושלבני רואה בה הישג מדיני מזהיר, התבררה בדיעבד ככישלון בטחוני חרוץ. בנוסף, ה”מו”מ המדיני” בינה לבין אבו-עלא לא היה אלא סדרה של שיחות אינסופיות בין שניים שלא קבעו מאומה.
אך מה שיירשם ללא ספק ככישלון החמור ביותר של המשרד בתקופה הזאת הוא אי-העשייה בנושא הגרעין האיראני. אמנם אי אפשר לצפות מהגב’ לבני שתעצור במו ידיה את “שעטו” של משטר הג’יהאד האיראני לעבר “הפצצה”, אך איראן כלל לא עמדה בראש סדר היום של לבני – לא מבחינת הפעילות הדיפלומטית ולא במישור ההסברתי.
צרותיו של משרד החוץ הישראלי לא החלו רק עם כהונתה של השרה לבני, שכן הסימפטומים ניכרו עוד הרבה קודם לכן, אך בתקופתה המצב החמיר. משרד החוץ סובל מאז ומתמיד מכך שההחלטות המדיניות החשובות באמת נופלות לא בין כתליו, אלא במשרד ראש הממשלה (ולעיתים במשרד הביטחון). מה הפלא אפוא, שדיפלומטים מקצועיים מרגישים לעיתים מתוסכלים?
גם ההסברה, כלי חשוב בכל אסטרטגיה מדינית, מפוצלת בין שלושה גופים נפרדים – משרד החוץ, משרד ראש הממשלה ודובר צה”ל – שלא לטובת המטרות המדיניות וההסברתיות שישראל רוצה לקדם.
רוב שרי החוץ, ממשה שרת ז”ל ועד לציפי לבני תבדל”א, ראו במשרדם בעיקר קרש קפיצה ללשכת ראש הממשלה – והתוצאה ברורה. בממשלה שלבני ניסתה להקים המצב מבחינה זאת עלול היה להיות חמור עוד יותר, שכן בהסכם בין “קדימה” ל”עבודה” הופקע הטיפול בסוגיות הפלסטיניות והסוריות באופן רשמי ממשרד החוץ לטובת ראש הממשלה ושר הביטחון. ואשר ליחסים עם ארה”ב, הרי הם ממילא נמצאים כמעט תמיד בטיפולו של ראש הממשלה.
כבר לא צ’ופר
לא תמיד המצב הזה הוא בלתי מוצדק ויש לו הקבלות ותקדימים גם במדינות אחרות, אך אצלנו הפיכת שרות החוץ לבן חורג נהייתה כמעט נורמה קבועה, וזאת חרף העובדה שבמשרד מצבור גדול ועשיר של כוח אדם מקצועי ומיומן בתחום הדיפלומטיה ויחסי החוץ.
כמי שעבר בעצמו את מסלול ה”צוערות”, מילא תפקיד מדיני בכיר במשרד בזמן ממשלת בגין-דיין ועמד פעמיים בראש השגרירות בוושינגטון, השגרירות הישראלית החשובה ביותר בעולם, אני יכול להעיד שהמשרד מבורך בכוח אדם מעולה שכל משרד חוץ בעולם היה מתגאה בו.
ואולם, לא זו בלבד שרק חלקו של הנכס הזה מנוצל היום, אלא שבשנתיים האחרונות גם לא תגברו את העתודה המדינית של המשרד בצוערים חדשים. בהקשר זה הוחרפה תחת לבני גם תופעה שלילית נוספת: מספר השליחים המדיניים
ב-95 נציגויות ישראל בחו”ל הצטמצם מ-270 ל-220, וזאת דווקא בתקופה המחייבת פעילות מדינית נמרצת ביותר.
יהיה מי שיגיד: “יופי, הצליחו לצמצם את כוח האדם!”. אך לא כך הדבר, שכן את מקומם של השליחים המדיניים תפסו עובדים אחרים של המשרד מהחטיבה המינהלית. התפקידים בחטיבה זו אולי אינם חשובים פחות מאלה שבחטיבה המדינית, אבל על פי עצם הגדרתם הם שונים.
גם בעבר היו מקרים של “חציית קווים” בין החטיבות והיו אנשים שמילאו את תפקידם בצורה מוצלחת ביותר. אך טשטוש המחיצות בין החטיבות והפיכת היוצא מן הכלל לכמעט כלל קבוע ירחיקו מועמדים מתאימים משרות החוץ ויובילו לפגיעה ברמתו, שכן אם בעבר שרות החוץ נחשב לשליחות, או לפחות ל”צ’ופר”, הרי שהיום יש לצעירים מוכשרים גם אלטרנטיביות אחרות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
