הרביעי בספטמבר, התאריך בו נקבעו הבחירות, הוא יום הולדתי וביום זה אני מקווה לחגוג את ניצחון המחנה הלאומי. הסקרים מנבאים לליכוד מספר נאה של מנדטים, הרחוב רוחש כבוד לנתניהו ומה שנראה פעם כאלטרנטיבה לשלטון- יאיר לפיד ומפלגת קדימה, מתפוררים להם בנחת לרסיסי מנדטים. על פניו, נראה שאין למחנה הלאומי מה לחשוש, אך ההיסטוריה מלמדת אותנו אחרת.
בזמן שהתעסקנו במתפקדים לליכוד שאינם ליכודניקים ובסיורים לחברון, התגבשה לה ברחובות הארץ אלטרנטיבה לשלטון הליכוד. מחנה השמאל, בהנהגת שלי יחימוביץ’ מציע לישראלים דבר מה שאסור לזלזל בו: פתרונות מהירים לכל מצוקותיהם. שכר הדירה עולה? נסבסד דיור ציבורי. החינוך מקרטע? נגדיל את שכר המורים. אין כסף בקופה? נפתח את התקציב ו”נגלח” את העשירים.
בחמש השנים האחרונות הצליחו שלי יחימוביץ’, מפלגת מרצ הקטנה ופעילי שמאל נוספים, לשנות מהיסוד את השיח בישראל ועל כך מגיעה להם הערכתנו הכנה. ארבע מאות אלף בני אדם יצאו לרחובות מקרית שמונה ועד אילת בחום הדביק של המזרח התיכון ושרו במקהלה “צדק חברתי”- לא בגלל כובע הוינטאג’ של דפני ליף, אלא בגלל שהתיאוריה הסוציאליסטית, שזוכה בימים אלה לעדנה מחודשת, נותנת להם תקווה. מעתה, לכל בעיה יש כתובת- תקציב המדינה. “העם דורש” הכל והוא לא מוכן להתפשר.
למען ההגינות, יש לזכור שהמוני האזרחים באוהלים ובהפגנות אינם נמנים בהכרח על מועדון מעריציו של טרוצקי. האמת המרה היא ששלי יחימוביץ’, חמושה בספרה האדום “אנחנו” ואידיאולוגיית הכלכלה הסוציאליסטית נכנסו לואקום שהותיר אחריו המחנה הלאומי.
מפלגת הליכוד, שביקשה מאז ומתמיד לקדם את כלכלת השוק החופשי זנחה את תורת ז’בוטינסקי ואת רעיונות הליברליזם ושיחקה לידי השמאל. המונופולים לא פורקו, ועדי העובדים ובראשם ועד עובדי הרכבת הכוחני קיבלו צ’ופרים, המיסים והמכסים לא ירדו והקצבאות המופרזות התרחבו. בנוסף, חברי כנסת מהליכוד ניצחו על שורת חוקים ותקנות של התערבות במשק: מהתערבות במחיר הפופקורן בקולנוע ועד תוקף תלושי החג שמעסיקים מעניקים לעובדיהם במתנה- השוק כבול באזיקי פיקוח נוקשים.
המחאה החברתית תפרוץ כהר געש וולקני שוב, בין אם בקיץ הזה ובין אם בקיץ אחר. היא תהיה פוליטית. מאד פוליטית. השמאל יהיה שם בכדי לאסוף את כל אותם מצביעים שמחפשים פתרונות למצוקותיהם. ראוי שמפלגת הליכוד תציע סוף סוף מענה אמיתי, הן בהצהרות והן במעשים, בזכות האידיאולוגיה שבשמה היא נוסדה: חירות הפרט, שוק חופשי ועידוד התחרות. ראוי שבקדנציה הבאה המיסים על מעמד הביניים העובד והיצרני ירדו, המכסים שלא מאפשרים תחרות אמיתית יוסרו, רגולציות חונקות יבוטלו והממשלה תתמודד בעוז וההדר הבית”ריים עם ועדי העובדים העוצמתיים ועם המונופולים שחוסמים כל כניסה של מתחרים חדשים לשוק.
אם הליכוד חפץ חיים ומבקש להישאר רלוונטי לאורך זמן, ראוי שיציע אלטרנטיבה לשלי יחימוביץ’ ומפלגות השמאל. כמו מקהלה בטרגדיה יוונית, פעילי השמאל מסמנים את נפילתו של הליכוד בעתיד, אם ימשיך לשחק במחזה שנכתב עבורו מראש. הבה נאמר בגאון ובאומץ: הליכוד היא מפלגה לאומית ליברלית. הבה נציע חלופה ליברלית מתונה ואיכותית לרעיונות הניאו-סוציאליסטיים.
*הכותב הוא ממקימי פורום “מנוף”, החוג הרעיוני הלאומי-ליברלי בליכוד.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
