הזכות ההיסטורית, המוסרית והחוקית של עם ישראל על ארץ ישראל, היא לב ליבו של העניין. שם מסתתרת הלגיטימציה למולדת. בלי אבל, בלי אולי, בלי התנצלויות.
בימים האחרונים, מאז קיום הראיון עם העיתונאית הבריטית מלאני פיליפס בערוץ הראשון, התמלא אתר הפייסבוק בהערות של גולשים נלהבים. אחד אפילו הציע, שבנימין נתניהו ימנה אותה לתפקיד שגרירת ישראל באו”ם. למה לא? כפי שהביא את סטנלי פישר לחזק את הכלכלה שיגייס את מלאני פיליפס להציל את ההסברה.
השילוב שבין עיתונאית מצליחה, לא ישראלית, אירופאית, בריטית ועוד אוהדת ישראל הוא אכן יוצא דופן. אבל בכל זאת, ממה כולם נרגשים? כבר פגשנו ידידים כמו אלן דרשוביץ באקדמיה, סנאטורים וחברי קונגרס אמריקאים תומכי ישראל, וגם בפוקס ניוז ובוושינגטון פוסט יש לנו מליצי יושר. אז מה חדש? למה כל-כך כמהים הגולשים?
מעבר למותג היוקרתי שעומד להגנתנו הפעם, מלאני פיליפס מציגה רעיון כל-כך ישן ובכל זאת כזה שנשמע בימינו חדשני ואפילו חתרני. במובנים רבים פיליפס מספרת את מה שהנרטיב הפלסטיני מנסה להכחיד, את מה שישראלים רבים כמעט שכחו ואחרים מעולם לא למדו: הזכות ההיסטורית של עם ישראל על ארץ ישראל.
ברוח זו, היא נחרדת לשמוע כשבבורות נטען שהלגיטימיות של מדינת ישראל מקורה (רק) בשואה. היא מסרבת לראות במדינת ישראל כתוקפן שגירש את הפלסטינים מארצם, ומסבירה שהערבים של אז והפלסטינים של היום, התנגדו ועודם מתנגדים לקיומו של העם היהודי בארץ ישראל. היא מסרבת לקבל את הנרטיב הפלסטיני לפיו, מדינת ישראל הוקמה בחטא (הנכבה), שהמשכו בכיבוש ב- 67, ופתרונו בפירוק ההתנחלויות ובהקמת מדינה פלסטינית. היא מצרה על כך שהשמאל הישראלי מאמץ גישה דומה מאז ימי אוסלו, ותוהה מדוע הזכות של מדינת ישראל אינה מוצגת על ידם.
נקודת המבט שלה אכן מרעננת. במצב ההסברה של מדינת ישראל היא נדירה ממש. בישראל של היום ניתן למצוא הסברות שונות. זו מן הסוג של קדימה וציפי ליבני, שכשרת החוץ של מדינת ישראל, בנאומה הראשון בפני האומות המאוחדות, הציגה דווקא את הזכות של העם הפלסטיני למדינה משלו. טענה שמופיעה שוב ושוב במנטרה של “שתי מדינות לשני עמים”. או הסברה מן הסוג הליברמני, שמפרידה בין הכמיהה לירושלים ול”שכונות הקצה”. כאילו שהזכות ההיסטורית על ירושלים היא עניין פרגמטי, כמעט טכני, תלוי מיקום השכונה או הרכב האוכלוסייה שבה. או הסברה שמציגה מדינה עם גמלים וחופשות באילת, בצד הדגשת הקידמה הטכנולוגית, בהנחה שכך נצליח להתחבב על העולם. או כזו שבטוחה שאם רק נוכיח שאנחנו דמוקרטיים יותר משכנינו- או אז העולם יתמוך בנו יותר.
אבל הנה, דווקא העיתונאית, המשכילה, הבריטית, טוענת בקול רם וצלול: הזכות ההיסטורית, המוסרית והחוקית של עם ישראל על ארץ ישראל, היא לב ליבו של העניין. שם מסתתרת הלגיטימציה למולדת. בלי אבל, בלי אולי, בלי התנצלויות. והטיעון הערכי הבסיסי הזה, על גבול הארכאי, מעורר התלהבות גם בסביבה העכשווית ביותר, בפייסבוק. אותם גולשים רוצים הסבר עקרוני, עמוק, לקיומנו כאן. זה מסתבר, נכתב כבר ב”מסמך ההסברה הלאומי” הראשון שלנו, במגילת העצמאות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
