במעמד השר להסברה ולתפוצות יולי אדלשטיין וידיד מכון ז’בוטינסקי ומורשת ז’בוטינסקי מוזי ורטהיים, השיק מכון ז’בוטינסקי את אתר האינטרנט ללחימה באנטישמיות, שכתובתו: www. Fighthatred.com
האתר הוא חלק מהפרוייקט העתידי הנושא את השם: “מרכז ז’בוטינסקי הבינלאומי”.
הנהלת מכון ז’בוטינסקי, יחד עם מר ורטהיים, עסוקים בימים אלה במאמץ מוגבר לגיוס תרומות לבית המכון החדש, על מגרש שהיקצתה לשם כך עיריית רמת-גן. אל הבניין החדש, בבוא העת, יועברו הארכיון, המוזיאון, הספרייה ושאר פעילויות המכון, יהיה בו גם אודיטוריום ראוי לשמו, ובמסגרתו יוקם מטה למאבק באנטישמיות ובאנטי-ישראליות, ולהכשרת לוחמים ומסבירים.
אתר האינטרנט, שכבר הועלה ונגיש לכל, הוא בעצם הפעולה הראשונה, מעין מיקדמה, לקראת הקמת המרכז, המיבנה שכבר נמצא בשלבי תיכנון.
אין צורך להכביר מלים על חשיבות הנושא החמור, בוודאי לא בעיתוי זה, כאשר למשל בגרמניה נפתח משפט נגד הפושע הנאצי דמאניוק, וכאשר באוקראינה – וזו רק דוגמה אחת מני רבות בכותרות הימים האלה – מאשימים, בכנס אקדמי, כי “ישראל ייבאה 25 אלף ילדים כחלקי חילוף”.
כך באופן מצמרר, חזרה החיה האנטישמית והרימה ראש על אדמת אירופה, כשהיא עטופה בחלקה בביקורת כביכול-לגיטימית על מדינת היהודים. כך זה באוקראינה וכך גם בשוודיה, בספרד, בצרפת, באנגליה, בשוודיה, בהונגריה, בוונצאולה, בנורווגיה – והיכן לא? – וזאת מבלי להזכיר את השנאה רוויית האנטישמיות וכוונות השמדה, שמוטחת לעברנו מכיוונן של איראן, מדינות ערב ואירגוני הטרור.
ישאלו השואלים ויתמהו התמהים, מה למכון ז’בוטינסקי ולמאבק באנטישמיות, ואשיב במלה אחת – ז’בוטינסקי. חבר ההנהלה של המכון, מרדכי שריג, פירסם באחד מגיליונות “חדשות המכון” הקודמים מאמר קצת על ז’בוטינסקי והאנטישמיות – תחת הכותרת: אזהרה משנות השלושים. הוא כותב:
עד עליית הנאצים לשלטון היתה עיקר דאגתו של ז’בוטינסקי ליהודי מזרח אירופה: פולין, רומניה והמדינות הבלטיות. אולם בשנת 1932, כאשר הנאצים זכו בניצחונות מפתיעים בגרמניה והשתלטו עליה פוליטית, החל ז’בוטינסקי עוקב בדאגה גוברת והולכת אחר התוכניות השטניות שתיכננו. שלושה שבועות בלבד לאחר שפורסם החוק האנטי-יהודי הראשון, הכריז ז’בוטינסקי ברדיו וארשה על פתיחת מסע חרם כלכלי נגד גרמניה. ז’בוטינסקי חתר להקים אירגון ציבורי יהודי עולמי, שיטול על עצמו את התפקיד לניהול מאבק זה. תוכנית זו, שעל פי עדויות שנתגלו אחר המלחמה, הדאיגה את הגרמנים, לא יצאה אל הפועל. זאת, בעיקר מפאת עיוורונם וקוצר ראייתם של היהודים עצמם וחוסר הנכונות של מדינות אירופה לנקוט בצעדים חריפים נגד גרמניה.
מכל מנהיגי הציונות היטיב ז’בוטינסקי להבין במועד את הסכנה של גרמניה לעם היהודי, וכך כתב: “האנטישמיות מקננת בגרמניה כמחלה באופן, מתמיד ואורגני… בשום ארץ אחרת אין היא מושרשת יותר מאשר בגרמניה” (“חזית המלחמה של עם ישראל”, 1940).
בהעידו בלונדון לפני הוועדה המלכותית בשנת 1937, סתר ז’בוטינסקי את התקווה חסרת השחר בה השתעשעו רבים וטובים, כי הקידמה תחסל את האנטישמיות. וכך העיד: “[הדעה כי] משרק תזרח שמש הקידמה, יפשירו אותן דעות קדומות, וייפסקו מעשי ההפליה והרדיפות [שגויה]. סיבת סבלותינו היא עצם עובדת… היותנו מיעוט בכל מקום. אין זו אנטישמיות של בני אדם, זוהי קודם כל, האנטישמיות של הדברים, שנאת הזרים הפנימית הגלומה בכל גוף חברתי וכלכלי”.
על כן אין ז’בוטינסקי רואה כל סתירה בין ציונות לבין מאבק עיקש ומתמיד להגנת זכויותיהם של היהודים בארצות מושבם. יתר על כן, ז’בוטינסקי משוכנע כי קהילות יהודיות בפזורה הן הן המקור לכוחנו המיוחד. דבריו אלה של המנהיג הציוני הדגול – אקטואליים גם לימינו, שבהם שוב גואה האנטישמיות והאנטי-ישראליות על אדמת אירופה, באיראן וברחבי העולם המוסלמי ובארצות נוספות, ומהם אפשר לשאוב השראה למאבק בתופעה המסוכנת הזאת.
אביא עוד מדברי זאב ז’בוטינסקי, מוקדמים בהרבה, מתוך מאמרו “מה עלינו לעשות?” – משנת 1905. שימו לב לאקטואליות של הדברים:
“ברצוני להצביע על תפקיד קבוע אחד, המוטל כחובת-קודש על כל אחד מאיתנו, על זקנים וצעירים, על נשים וגברים, על משכילים ובורים, בצוותא וביחידות: תפקיד זה הריהו הגנת כבוד עמנו. בקלות יתירה מתירים אנו לפגוע בכבוד זה. עד כדי כך הושפלנו, שבגידוף פשוט אין אנו רואים עוד שום עלבון וחושבים אנו בלבנו: ‘תודה לכם על שרק גידפתם- הרי יכולתם גם להכות’! בכל מקום, אפילו במקומות פומביים, קולטות אוזנינו התפרצויות גסות כלפי עמנו, ואנו מעמידים פנים שלא שמענון, ומתנחמים כי ‘לא אלינו כוונו הדברים’.
“שקר הדבר: זה תמיד מכוון אלינו, ואנחנו חייבים להשיב. חייבים אנו לשים קץ להתעללות בנו, ויהי מה. והדבר קל מאוד. יורקים הם בפנינו ללא דאגה, ‘אגב אורחא’, ככה סתם – לא משום שעולבינו מצטיינים בעוז-נפש ורוצים דוקא להתקוטט איתנו, אלא רק משום שתענוג זה עולה להם בזול: ירוק יירקו ויילכו לדרכם, ולא יארע דבר.
יש להרגילם למחשבה, שתענוג זה יעלה מעתה ביוקר. יש להחדיר ללבבות דיברה חדשה: במקום שנמצא יהודי אחד בלבד, אסור לתת למלה ‘ז’יד’ שתישמע ללא תגובה.
“יבואו אנשים נבונים וישתדלו להניאנו: ‘הרי חלשים אתם – מה תוכלו לעשות?’ אולם אין זה כלל מתפקידנו לנחול נצחון בכל מקרה ומקרה. תפקידנו – ליצור מסביבנו את הרושם, כי הפגיעה ברגשנו הלאומי איננה עוד מה שהיתה בעבר, שעשוע קטן חינם אין כסף – אלא גרור תגרור אחריה בוודאות גמורה, בדייקנות מתימטית, התנגשות חריפה ובלתי נעימה… הגיעה השעה להוכיח מי אנחנו: עם גאה, או רפש מזוהם שזה ייעודו – להירמס ברגליים”.
כאמור, אלה הם דברי זאב ז’בוטינסקי מלפני 104 שנה!
כולכם מוזמנים לגלוש באתר החדש, לשלוח תגובותיכם והערותיכם, ולהעביר לכל ידידיכם ומקורביכם את כתובתו, כדי שרבים ככל האפשר יוכלו לעמוד על מימדי התופעה, ואולי גם – להתעורר לפעולה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
