רוב מצביעי ליכוד והאיחוד הלאומי-המפד”ל איננו מעוניין בראש עיר חרדי. אך לא כך מנהיגיו. נבחר חרדי מחויב קודם כול למגזר שלו. הרוב המכריע מבין כי דרוש ראש עיר בעל חשיבה שנותנת מקום לכולם בעיר
ירושלים מתחרדת, אוכלוסיות חזקות נוטשות אותה, העיר הופכת לענייה ולא אסתטית, ורק משום כבודה של הבירה אני אומר את המינימום ההכרחי.
מעטים היודעים כי חוק ירושלים, המקצה לבירה כסף רב מתקציב המדינה, נועד למעשה לכסות על גרעונות ארנונה שרבים בבירה אינם משלמים.
עכשיו דמיינו, בעוד עשר שנים ירושלים מתחרדת לחלוטין וננטשת ע”י כל האוכלוסיות האחרות, מה יקרה אז? מה יהיה ערכה של הבירה? ואיזה כוח ציוני יגן על אופיה ועתידה?
כל ירושלמי שפוי יודע כי הסיכוי היחידי לשנות מגמה הוא בבחירת ראש עיר שאיננו חרדי, נקודה.
ראש עיר חרדי, יהא חייכן ו ‘נראה כמו סבא רבא’ ככל שיהיה, לא יכול לנהל רשות שלטונית כשראייה ממלכתית לנגד עיניו. בשל המבנה החברתי-כלכלי שלה, החברה החרדית היא מיגזר שבראש מעייניו טובתו האישית, אפילו על חשבון אינטרסים לאומיים מרכזיים. כל נציג של המיגזר החרדי מחויב קודם כול למלא את המטרה הזאת, אחרת הוא לא ישרוד רגע אחד נוסף.
לפיכך, אם ברור שנציג חרדי יפעל בדרך שתפגע בבירה ובעתידה, מדוע שמפלגות ציוניות וממלכתיות יתמכו בו?
הסיבה היחידה לתמיכה שכזאת היא חשיבה ‘עסקנית’ מהסוג הגרוע ביותר, שמהותה השגת מטרות פוליטיות/ אישיות/מפלגתיות/מיגזריות קצרות מועד, במחיר של אינטרסים לאומיים כלליים.
בליכוד נראה שבנימין נתניהו מעדיף להגיע להסכמה עם החרדים מסיבות השמורות עימו, ואילו במפד”ל עדיין מתלבטים בסוגייה. כלומר, שתי מפלגות לאומיות חשובות לא מסוגלות לקבל החלטה לאומית כה ברורה בעניין כה חשוב.
מה שברור הוא שהרוב המכריע של מצביעי שתי המפלגות יצביע לניר ברקת – ציבור הבוחרים מבין מה עומד על הפרק, אך לא כך מנהיגיו.
אחד העסקנים החרדים אמר לי לאחרונה, כי מבחינתם האויב מספר אחת הם ‘הכיפות הסרוגות’. ולאמירה הזאת יש כיסוי. בשכונת רמות אשכול, למשל, יש מלחמה קשה בין שני הציבורים שחצתה את קו האלימות המילולית (העניין שם נוגע לעובדה שהחרדים מפעילים גנרטורים בשבת הכוללים חיבורי חשמל מסוכנים ברחובות). בשכונת רמות החרדים מנסים להשתלט על מבני חינוך של מוסדות דתיים-לאומיים, תוך נקיטת בריונות שלטונית קשה, וכך הם פני הדברים במקומות אחרים בעיר.
המהלכים הללו כנראה נובעים מהמדיניות של אורי לופוליאנסקי, שסיפר לעיתון חרדי כיצד הוא פועל לחירודה של רמות אשכול, כשהמשמעות היא דחיקתם של האחרים החוצה.
כמובן שאין סיכוי שדווקא עסקן חרדי קלאסי כפורוש ישנה את המגמה.
וצריך לזכור שיהושע פולאק, סגן ראש העיר ומקורבו של פורוש, ישתלט על מערכת הבנייה בירושלים, תוך הפניית מירב תשומת הלב לחרדים, כמובן.
בנוסף לכל אלו, אין מה להשוות בין ניר ברקת לבין פורוש. ברקת הוא קצין קרבי, איש עסקים מצליח, שהשקיע מהונו וממרצו למען ירושלים, בעיקר בענייני חינוך ורווחה חינוכית; לעומתו, מר פורוש הוא עסקן חרדי ללא כל מוניטין במילוי חובות לחברה או לצמיחתה.
כלומר, מכל בחינה, הן מבחינת עתיד העיר כבירה ציונית והן מבחינת המוניטין והתוכניות של שני המועמדים, הבחירה היא אחת, אלא שהפוליטיקה הרעה מושכת לכשל נוסף של שתי המפלגות.
כפי שאמרתי, מה שמחריף את האבסורד הזועק לשמיים הוא כי רוב מכריע של מצביעי ליכוד ושל האיחוד הלאומי-המפד”ל איננו מעוניין בראש עיר חרדי. הרוב המכריע מבין כי דרוש ראש עיר בעל חשיבה שנותנת מקום לכולם בעיר, ולא ימשיך את המגמה הקיימת.
ברור גם כי מנהיגי הליכוד והמפד”ל מבינים את זה, אך כפי שזה נראה, למרות הדיבורים הרמים על חשיבותה של ירושלים, אנו חוזים שוב פעם בכוחה של הפוליטיקה הרעה שפוגעת במדינה הזאת. נראה כי שתי מפלגות לאומיות כמו הליכוד והמפד”ל לא מסוגלות להגן על ירושלים.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
