לכנסת יש רגעי תהילה אך גם רגעים מבישים.
השבוע חזינו באחד מהם שעה שח”כ גילה גמליאל השתלחה בשרת התרבות והספורט במהלך דיון בוועדת חינוך הצעת חוק להסדר ההימורים בספורט. חשוב להבהיר : מרכזי הספורט המסורתיים מנוהלים בצורה שערורייתית תוך כדי שהם מנותקים מהציבור. אינני ממשיך בתיאורים כי אני יכול להיתבע על הוצאת דיבה אבל כל מי שנמצא בתחום הזה יודע כי המונח “שכונה” הוא לשון המעטה למה שבאמת קורה במקומות הללו. אין ספק כי אלברט אינשטיין ואבא אבן היו חשים כאילו הם הגיעו לעולמם של עב”מים כאשר היו נוכחים בשיחות עם רבים מאלו שעוסקים בנושא.
והנה, בעת הדיון על הצעת החוק, בהשתתפות נשיא מכבי חיפה יעקב שחר, התפרצה ח”כ גילה גמליאל לדבריה של שרת התרבות והספורט לימור לבנת. גמליאל הגזימה. יותר מדי. היא אמרה שמותר לה לקרוא קריאות ביניים. נכון. אך מקריאת ביניים ועד השתקה של השרה לבנת ישנה דרך ארוכה שהיא בעייתית.
דומה כי הרצון של גילה להתמנות לשרה –במקום לבנת – מעביר אותה על דעתה ומוציא ממנה התנהגות לא נאותה.
http://www.youtube.com/watch?v=5r_VT-kndqo#t=0
חשוב לציין : גמליאל עברה כברת דרך ארוכה מהימים בהם נהגה בפראות כח”כ צעירה ועד היום. היא למדה הלכות התנהגות מכובדות שרק הגבירו את ההערכה אליה לאור יכולותיה, אך ההתנהגות שלה אל מול השרה לבנת העלה ריח לא נעים המחזיר אותנו לאותם ימים ארורים מבחינתה.
זאת ועוד, תאוות השררה של גילה וההתנהגות ה”מופזית” שלה הנובעת מאותה תאווה מחזירה אותנו לימים לא רחוקים בהם כרמל שאמה וחיים כץ התנגחו האחד עם השני והוציאו שם רע לליכוד. אין שום טעם בכך.
גילה רוצה להיות שרה – הדבר לגיטימי ואף רצוי. ראוי שאישה צעירה שעבדה קשה כל חייה על מנת להנהיג תפרוץ מסגרות. היא גם אישה, גם משכילה וגם ממוצא מזרחי : היא יכולה לקחת את כל המטען הזה ובמקום לפוצץ אותו, לבנות באמצעותו את העתיד שלה בכלים נכונים. ההתפרצות שלה בוועדה לא מוסיפה לכך.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
