מייסד תא לביא באוניברסיטה העברית מזכיר לנו מה שרבים בשמאל רוצים לשכוח
בויכוח הציבורי סביב המאבק של “אם תרצו” באוניברסיטאות וחרם האמנים על אריאל, מתגלה פרדוקס תמוה ומוזר: אותם אנשים שפיהם מלאה במילים ומשפטים על חופש הביטוי ופלורליזם הם אלה שסותמים פיות למי שלא חושב כמוהם ושוללים את זכות הקיום של אויביהם. האוניברסיטאות מדברות גבוהה גבוהה על החופש האקדמי אבל מפטרות מרצים בגלל הערה על ההומוסקסואלים או דעות ימניות, ומרצים מסוימים משליטים אווירת טרור בכיתה נגד כל סטודנט שיעז להביע דעה שונה מהם, בעוד שאמנים מחרימים ציבור שלם על רקע מקום מגוריו. על פניו, מדובר בצביעות וחוצפה אבל בכל זאת אותם אנשי שמאל מדגישים שהם פועלים לפי צו מצפונם ואין לשער כי כולם שקרנים או חסרי הגינות. אז מה יכול להסביר את התנהגותם וליישב את הסתירה ?
התשובה נמצאת באופן שבו הם מבינים את הדמוקרטיה. מסתבר שעבורם יש למושג משמעות שונה מזו הנהוגה בכלל. עבור מרבית האזרחים, השיח הדמוקרטי הוא ויכוח פורה בין דעות שונות בסוגיות מגוונות. בדרך כלל יש הסכמה על המטרה אבל לא על הדרך – כולם רוצים שלום או שגשוג כלכלי אבל לא מסכימים על המדיניות שיש לנקוט בה על מנת להשיגם. לעיתים יש גם ויכוח על המטרות עצמן. אבל התפיסה הכללית היא שכל דעה לגיטימית ושדיון ציבורי ורציונלי יוביל להכרעה על ידי הרוב.
אבל מסתבר שמגזרים בעם, במיוחד בשמאל, חולקים על התפיסה הזו. בעיניהם, רק צד אחד צודק ולגיטימי והצד השני אינו בר שיח אלא סכנה לדמוקרטיה שאין להתפשר עמו. מסתבר אפוא כי רק הם הציבור הדמוקרטי ורק להם הזכות והלגיטימיות הערכית להנהיג את המדינה.
אותם אנשי שמאל – ונדגיש, מדובר רק בחלקים מסוימים של השמאל – עושים הפרדה בין מה שהם קוראים ה”הדמוקרטיה הפורמלית”, כלומר השלטון הדמוקרטי המתנהל באמצעות בחירות, לבין “הדמוקרטיה המהותית”, כלומר הגרסה האמיתית והנעלה של הדמוקרטיה: חברה הפועלת לפי ערכים מסוימים שהם, ממש במקרה, הערכים שלהם, ומיושמים על ידי בתי משפט אקטיביסטיים שהרחיבו באופן חסר תקדים את הסמכויות המקוריות שלהם.
תפיסה זו, השלטת במרחבים גדולים במערב ובאירופה, מובילה לשינוי חברתי עמוק ומסוכן: משלטון הרוב לשלטון המיעוטים ומשלטון החוק לשלטון הזכויות ולהתפוררות מדינת הלאום כולו. לא שהם לא מודעים לכך, למעשה פירוק מדינת הלאום הוא הוא המטרה העליונה להשגת “החברה הדמוקרטית” הנשגבת.
חלוקה זו היא ירושה פוסט-מודרנית של התפיסה המרקסיסטית הקלאסית של הדמוקרטיה המערבית. הקומוניסטים לעגו ל”דמוקרטיה הבורגנית” שאינה אלא חיקוי עלוב של הדמוקרטיה האמיתית המבוססת על חלוקה שוויונית של אמצעי הייצור בחברה ואשר מושגת באמצעות המהפכה של מעמד הפועלים. לכן, הדיקטטורות הקומוניסטיות של מזרח אירופה נקראו ללא שום אירוניה “דמוקרטיות עממיות”.
בגרסתה הפוסט מודרנית, הביקורת המרקסיסטית של הדמוקרטיה הבורגנית הפכה דווקא לכלי של הבורגנות החילונית לנכס לעצמה בלבד את הדמוקרטיה ולשלול את הלגיטימיות של המגזרים האחרים לשלוט במדינה. אבל בדיוק כמו הדמוקרטיות העממיות של מזרח אירופה, אם זה נשמע כמו דיקטטורה, נראה כמו דיקטטורה, ומתנהג כמו דיקטטורה, כנראה שזו דיקטטורה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
