הפלסטינים מציגים : פתרון בשבילי אבל לא פתרון בשבילך …
בשבוע שעבר (ביום הבסטיליה דווקא), הרפובליקה החדשה של דרום סודן התקבלה כחברה מן המניין באו”ם. לאחר שנים של דיכוי, טבחים וגזל על ידי השלטון בחרטום קבלו הדרום סודנים את המדינה שלמענה נלחמו. על פנוי, הפלשתינים היו צריכים לחגוג לשאול את האו”ם מדוע לא מגיע להם מה שמגיע לדרום סודנים. במקום זה, מחמוד עבאס שלח מכתה לנשיא סודן (המואשם ברצח עם ובפשעים נגד האנושות על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי) שבו הוא מביע את התנגדותו הנרחצת לעצמאותה של דרום סודן.
זה מה שנקרא זכות להגדרה עצמית בשבילי אך לא בשבילך.
בדיוק ברגע שעבאס היה צריך לקבל את מדליית הזהב לצביעות, שברה קטרין אשתון (נציגת האיחוד האירופי לענייני חוץ ובטחון) שיא חדש. לאחר שהכנסת אישרה את חוק החרם, גינתה אשתון את מה שהיא כינתה פגיעה בחופש הביטוי בישראל. לכן אשתון גם ראויה למדליית הזהב לצביעות, מכיוון שבאירופה חרם של מוצרים ישראלים מהווה עבירה פלילית. בצרפת, למשל, העונש המרבי על ניסיון לפגוע בפעילות כלכלית על בסיס פוליטי, אתני או דתי הוא קנס של 45,000 יורי ומאסר של שלוש שנים (סעיפים 225-1 ו 225-2 של החוק הפלילי).
החוק הצרפתי יותר קשוח מהחוק הישראלי בעניין החרם. חוק החרם הישראלי אינו הופך את החרם לעבירה פלילית. הוא רק מאפשר לאזרחים לתבוע פיצוים כספיים על פגיעה בפרנסתם כתוצאה מקריאות להחרים את פעילותם הכלכלית. על כן ההודעה הרשמית של הקרן החדש לישראל כי חוק החרם הופך את חופש הביטוי לעבירה פלילית היא שקרית. חוק החרם לא הופך את החרם (וודאי שגם לא את חופש הביטוי) לעבירה פלילית. החוק הצרפתי, לעומת זאת, כן הופך את החרם לעבירה פלילית.
גם החוק האמריקאי אוסר על חרם נגד ישראל. חוק החרם האמריקאי (משנת 1979, עם תיקונים משנת 1999) אוסר על חברות אמריקאיות לשתף פעולה בצורה כלשהי עם החרם של ישראל. העונש המרבי על עבירה על חוק זה הוא קנס של 50,000 דולר ומאסר של חמש שנים.
מעניין שאותם אנשים בישראל אשר טוענים כי אין להגביל את חופש הביטוי מכל סיבה שהיא, אמרו בדיוק את ההיפך לפני שבועיים בעת מעצרו של הרב דב ליאור על ידי המשטרה. אז הסבירו לנו כי יש להגביל את חופש הביטוי כשחופש זה הופך להסתה. יש אומנם הבדל בין הסתה לחרם (אם כי חרם הופך לעתים קרובות להסתה). אך או שמותר להגביל את חופש הביטוי או שאסור. עובדה שדמוקרטיות כמו ארה”ב וצרפת מגבילות את חופש הביטוי כדי למנוע הסתה וחרם. אם כן, מותר להגביל את חופש הביטוי כדי למנוע הפלייה בארה”ב ובצרפת אך לא בישראל.
זה מה שנקרא חופש ביטוי בשבילי אך לא בשבילך.
מעניין גם שאותם אנשים בישראל אשר טענו לאחר מעצרו של הרב דב ליאור כי אף אחד לא מעל החוק, שמים את עצמם מעל החוק כאשר הם מחרימים באופן הפגנתי את המוצרים המיוצרים ביהודיה ובשומרון (בצרפת, כאמור, הם היה משלמים על כך בעונש מאסר). לפני שבועיים, החוק היה קדוש. היום, יש חובה מוסרית לזלזל בו.
זה מה שנקרא שלטון חוק בשבילך אך לא בשבילי.
אם כן, למי מגיע את מדליית הזהב לצביעות? למחמוד עבאס, לקטרין אשתון, או לזהבה גל-און? מכיוון שהתחרות קשה כל כך, הנה פשרה. בואו נעניק אזרחות צרפתית לזהבה גל-און על מנת להרתיע אותה מלעשות הפלייה בין מוצרים ישראליים מטעמים פוליטיים. בואו נבקש מקטרין אשתון שהיא תכתוב מאמר בנושא “מדוע תביעות אזרחיות מסוכנות יותר לחופש הביטוי מאשר כתבי אישום פליליים?” ובואו נמנה את מחמוד עבאס כשליח האו”ם ליישום האוניברסאלי של פתרון שתי המדינות, כולל בסודן, בלוב, בלבנון, במרוקו, בקפריסין, בבלגיה, בקנדה, ובסין.
זה מה שנקרא לעשות צחוק ממך, לא ממני.
הכותב הוא מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל-אביב ומועמד על משבצת העולים ברשימת הליכוד לכנסת ה- 19.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
