המאבק על תקציב החינוך הוא מאבק ערכי, לא פוליטי ולכן כל מי שמנסה לגרור את המחלוקת בנושא התקציב למישור הפוליטי נוטה לדמגוגיה. במקום שאין תשובות והתייחסות רצינית ומקצועית הדרך “הקלה” היא להסיט את הדיון מהעיקר אל הסנסציה, מה שאולי יגרור כותרת בעיתון של מחר או במהדורת החדשות הקרובה.
מערכת החינוך בישראל היא מראה של החברה הישראלית ובעיקר שלנו ההורים ונבחרי הציבור.
כמובן שלטפול את האשמה על “המערכת” ועל המורים בישראל זו הדרך הבדוקה לדרדר את המצב ואין מחלוקת על כך גם אם נתעלם מתוצאות מבחני המיצב או מבחני המשווה העולמים (מביני פיזה), מצבנו בלשון המעטה לא טוב והגרף המצטבר, נוטה בעקביות כלפי מטה.
השיטה בה תמיד נאשים את המערכת היא מתכון ברור לבריחה מאחריות – ומה חלקנו ההורים ונבחרי הציבור במצב שנוצר?
אין אנחנו יכולים להתעלם מהסביבה בה אנו חיים, מהתרבות הנפוצה במחוזותינו, “תרבות” המקדשת את השטחי, והחזותי שרואה בהיותנו “כוכבים נולדים” לרגע כמודל ומתעלמת מהצורך להעמיק, להיות עקבי, לבסס ערכים של כבוד הדדי ודאגה לאחר.
בל נטעה ונראה את מערכת החינוך ועובדי הוראה כמקור בעיה. רוב רובם של עובדי ההוראה בישראל משקעים ימים ולילות ברגישות, ובשילוב היכולת להעניק ידע ולספק כלים ללמידה לילדים של כולנו.
קל לקצץ אבל האם זה באמת עוזר או רק מחמיר את המצב.
ולשיטתם של פקידי האוצר, ידוע ומקובל בארגונים כלכלים גדולים כשיש צורך בקיצוץ, מוצגת במקביל תוכנית הבראה עם יעדים להצלחה ושיפור.
הצורך בקיצוץ תקציבי מקורו בדרך כלל בהיחלשותן של התוכניות העסקיות , שינוי פני השוק, או יתרון של מתחרים אבל גם במצבים אלו חברה עסקית לא מוותרת ומפנה תקציבים למערכות חיוניות (כגון גופי פיתוח ומכירות) שיובילו את החברה להשיג תוצאות טובות יותר.
אם נתייחס לכלכלה הישראלית בהשוואה למודל עסקי הטהור מובן שיש צורך במסגרת תקציבית ברורה ואף יש צורך בקיצוץ. אבל אל מערכת החינוך חובה להתייחס כגורם מרכזי כקטר צמחיה שיוביל “לתוצרים” הטובים ביותר לחברה, מה שיחזק את החברה , העם היהודי וכמובן יבסס את הכלכלה.
מערכת החינוך הישראלית עברה בשנים האחרונות קיצוצים על קיצוצים. כבר היום כל פעילות העשרה ופעילות ערכית ( טיולים, פעילות בית ספרית, סל תרבות, פעילות העשרה ועוד) המתקיימת בבתי הספר מומנת במלואה ע”י ההורים! ועוד לא דיברנו על חינוך אפור.
שעות הלימוד קטנות הן בנושא הליבה והן בתחומי הידע הכללי: לימודי גיאוגרפיה, היסטוריה, אזרחות , מולדת תושב”ע שעות חינוך, סיוע ייעוצי ופרטני.
בסוף צמצום המשאבים גורם לכך שבן גוריון הוא נמל התעופה הבינלאומי ולא ראש הממשלה הראשון, ומלחמת ששת הימים הייתה ביום כיפור ואינשטיין הוא הזמר המפורסם (וכמובן לא יודעים מי היה המדען “הזניח” הלז) ותמיד כולנו סופקים כפים ומזדעקים כשהתקשורת מציבה לנו החברה הישראלית את המראה!
האם הקיצוצים המסיביים בשנים האחרונות הביאו להתייעלות ולשיפור המערכת? לצערנו התוצאות מדברות בעד עצמן. לאלו הרוצים להשוות אותנו לסינגפור – לסינגפור – סביבה חברתית ותרבותית שונה במהותן מהחברה הישראלית.
מעמד המורים – תמונת ראי לחברה הישראלית – והיא אינה מחמיאה לנו.
נכון, יש גם מורים שאינם צריכים להישאר במערכת – או שלא היו אמורים להשתלב במערכת החינוך. אבל אלו מיעוט ולא כאן הבעיה. מעמד המורה הוא לא רק היחס שאנחנו כהורים מעניקים למורים של ילדנו, בדרך כלל אלו מורות, ששכרן נמוך, הן אינן מקבלות תגמול עבור שעות הכנה רבות, בדיקת מבחנים, עבודות, ימי הורים, ישיבות, ועוד.
הן נדרשות ללמד בכיתות צפופות (אם לא ידעתם התקן הוא: 41 תלמידים בכיתה), מעט שעות, לעיתים ללא מיזוג או חימום, חדר המורים אינו יכול להכיל את כולם, לעיתים אין תא להניח את הציוד, חוסר ציוד במעבדות והיריעה קצרה מלתאר את כל החוסרים. לעמוד בכל אותם תנאים ולהצליח ללמד, להקנות ידע, לחנך, להקשיב לילד להיות רגישים, ובנוסף מה עוד ניתן לקצץ?
אני ממליץ לכל אותם חסידי קיצוץ לעמוד רק שעה מול כיתת תלמידים צפופה שיש בה ילדים עם צרכים מיוחדים ולהצליח.
לעיתים נראה כי את מה שאותן מורות עושות ניתן להגדיר לעיתים כפלא.
אסור לציבור הישראלי להסכים לקיצוץ בתקציבי החינוך.
על כל אחד מאיתנו לפנות לכל אחד ממקבלי ההחלטות ולדרוש שלא יאפשרו פגיעה נוספת במערכת החינוך הישראלית.
דווקא היום יש לחזק את המערכת, להגדיר תוכנית רב שנתית עם מסגרת תקציבית בוררה לפחות ל 4 שנים הקרובות ולתת עתיד טוב יותר לילדי ישראל.
לסיכום:
“הדואג לשנה זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות – מחנך נפשות” (הראי”ה קוק).
זיו דשא – זכרון יעקב
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
