לצום על רבין

הציבור הכללי אינו חש אבל ביום הירצחו של יצחק רבין ז”ל ,ראש הממשלה החמישי ,והראשון שנרצח .

ציון הרצח מדי שנה הפך מחזה פוליטי ,משמאל .שירים של טובי הזמרים ,נאומים של טובי הנואמים ,האשמות הדדיות של טובי המאשימים ,מחלוקת על המורשת שהייתה או לא – זהו דרכו של השמאל להתאבל ; בכך נוטל השמאל ,יחד עם המדינה ,את האפשרות ליצור אבל לאומי ,ולא פוליטי ,שעתידו להעלם מהמפה – לא רק בגבולות 67′ .

בימים אלה נשמעו קולות לבטל את העצרת השנתית מחד ,ולא להזמין אנשי ימין מאידך .

קולות של “סכנה לדמוקרטיה” נשמעים ,כך גם כל השנה; קולות של “ההסתה שקדמה ” לרצח נשמעים חמש עשרה שנה .כך גם האשמות ,גם כלפי רה”מ נתניהו נשמעו לא מכבר ,אך מה יהיה בעוד 15 שנה ? האם השנאה תחלוף ? תתגבר ? האם אין צורך לציין את האסון כמקובל ביהדות כשאר התעניות ? מהלך כזה ,נדמה לי ,ישקיט את העם ,ירגיע את הרוחות מעט.שירי הרדיו יזכירו לנו כי יום אבל זה ,לא יום הפגנה .

יום של עצב  – ולא יום של רייטינג.

 

 

היהדות צמה בג’ בתשרי על רצח גדליה בן אחיקם .רצח גדליה מוזכר בספר זכריה ,על רקע חורבן בית ראשון .עפ”י חז”ל בית ראשון חרב בגלל חטאים וריקבון מוסרי של העם . המקרא מציין גם את השחתת המנגנון השלטוני (שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים–כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים .ישעיהו א’ ,כ”ג) .מינוי גדליה למנהיג מקומי הביאה עליו התנגדויות רבות ואף הובילה לרצח ; רצח גדליה הביא לקץ מלכות יהודה ,ונתפס כרצח פוליטי ,וגם אישי .הציונות הדתית לא הגיבה ב”תגובה דתית ” לרצח רבין .התגובות לרצח רבין ,מצד רבנים משפיעים ,לא היו “מוסדרות” כפי שהם מוסדרות בהלכה היהודית:לא ניכר כי נדרש אבל ממשי ,מעשי ,בדרך היהדות .אלה עסקו זמן רב במגננה מפני התקפות בוטות של אנשי תקשורת ואנשי שמאל.קולות של רבנים ,כמו הרב יואל בן נון ,שטען כי “בפוליטיקה אין דין רודף ” [1] ,יהודה עמיטל שקרא להפסיק לפסוק הלכה בעניינים פוליטיים [2] ,נשמעו ,אך אלה היו מיעוט ,ודאי שלא יצאו מפי פוסקי הדור ,ואף נתפסו חריגות.

 

הציונות הדתית ,על אף הימים הקשים שעברה ,על אף האשמות קולקטיביות ,הייתה קונה לה מקום של מרכז ,לה משתוקק הישראלי המבולבל ,הנע בין קוטביות,חלקה מתחולל בתקשורת ,אילו הייתה מכריזה ,בשיתוף עם מוסדות המדינה ,יום תענית ביום השנה לרצח .בכך ,הייתה נוטלת מהתקשורת ומחוגים פוליטיים את ההשתלטות על יום זה ,שהפך להכל – פרט ליום של אבל לאומי .דרכו של השמאל להנציח את רבין ע”י ‘תהליך השלום’ ,בו רוב העם אינו מאמין הביא לתוצאה ההפוכה ; אפילו השיר האחרון של רבין , “שיר לשלום” ,אותו שרים מדי שנה בכיכר ,מבקש דווקא לשכוח את זכרו : “אל תביטו לאחור .הניחו להולכים “.

 

 

יום זה של צום יהיה ביטוי לשותפות ולכוחו של הציבור הכללי .לא רק חובשי כיפה סרוגה ,אלה שהואשמו ברצח קולקטיבי, המורגלים בתענית ,יצומו ,אלא גם אלה חובשי כיפת השמיים ,אלה העומדים ב’מרצ’ עם שלטי ‘שלום עכשיו’ בעצרת הזיכרון הפוליטית בכיכר הרצח,אשר חלקם נטלו מעצמם את חובת מצוות התענית ,אולי, פרט ליום הכיפורים .

 

יום צום זה יכבה את לפידי השנאה המוכנים במדפי הזיכרון של נוער הנרות ,שבגר מאז ,הוליד ילדים שזכו לראות רק את שעוותם של הנרות,אך לא את שוועתם של מדליקי הנרות.

 

יום צום זה יאפשר לשמאל לערוך חשבון נפש על תהליך אוסלו שגבה קורבנות ,על מה שהפך למזבח השלום ,מזבח עליו נרצחו אלפים – על קידוש המנטאליות של השמאל ,לא על קידוש השם ,אפילו לא על קידוש השלום. אחרי מות ,קדושים אמור – מימין ומשמאל .

 

 

---