על השידור הציבורי צריך לשמור ולא לשלוח אותו לתהום הנשייה של ההיסטוריה
ישנם מצבים בהם צריכים לעמוד באומץ וללכת נגד הזרם. בייחוד בנושאים עקרוניים אשר יש להם השלכות חינוכיות ועקרוניות מרחיקות לכת. אגב אורחא, זאב ז’בוטינסקי לא היסס לצאת נגד הזרם בנושאים שנראו לו עקרוניים והוא אף שילם מחיר פוליטי כבד על כך.
להבדיל מעמדותיו העקרוניות של ז’בוטינסקי, מאז שבעצם פרצו לחיינו השידורים המסחריים בערוץ 2, בערוץ 10, בתחנות הרדיו האזוריות ובשאר ערוצים, עולה הקריאה להפסיק לממן את רשות השידור שמפעילה את הערוץ הראשון ואת קול ישראל. לכאורה, הטיעונים של תומכי הפסקת המימון נכונים ואציין את השניים החשובים ביותר : א. מדוע לממן שידור ציבורי כאשר ישנו שידור מסחרי, האם זהו לא עוול? ב. רשות השידור מתנהלת בצורה בלתי יעילה, לכאורה מושחתת, ועושק הכספים שמתבצע על חשבון האזרח הקטן הוא משל לתחלואיה של חוסר האפקטיביות בהתנהלות מדינת ישראל.
אכן, מילים כדורבנות. הטיעונים נכונים ואולם אני מבקש לעיין מחדש לא רק בשני הטיעונים הללו אלא שאני מבקש לשים אותם במסגרת יותר רחבה. טענתי העיקרית היא שאת השידור הציבורי מוכרחים לשמור אבל תוך כדי תיקון הליקויים משום שערך הקיום שלו חשוב הרבה יותר מהפסקת מימונו.
שידור ציבורי הוא בהכרח יותר איכותי
ראשית, קיומו של הערוץ הראשון מוכיח, בייחוד מאז שידור גופים מסחריים, ששידור ציבורי הוא בהכרח יותר איכותי וזאת משום שחוסר תקציב גורם לערוץ להתרכז בתוכניות איכותיות וזאת משום שהוא מוכרח לבדל את עצמו משאר הערוצים. זאת בעצם הייחודיות של הערוץ הראשון וחסרונו התקציבי הופך בעצם ליתרונו. שכן, חוסר בתקציב לא יביאו את הערוץ הראשון להפיק הפקות ענק כמו “האח הגדול” אלא להפקת תוכנית כמו התוכנית “רואים עולם” שפותחת לצופים הישראליים צוהר למה שקורה בעולם מדי שבוע. או בהשוואה אחרת, את “הישרדות” לא תראו בערוץ הראשון אבל תוכניות דת ומסורת שמחברות אותנו לערכים השורשיים ביותר שלנו תראו גם תראו. הרי הרבה יותר זול להפיק אותן…
עתה, בואו נניח שהערוץ הראשון ייסגר. הציבור הישראלי יעמיק את הידלדלותו האינטלקטואלית וזה בדיוק מה שאנו לא צריכים. יתר על כן, ישנו ציבור לא מבוטל שרואה רק את השידור הציבורי. אחד מעוזרי השרים אמר לי פעם שנמאס לו מהערוצים המסחריים ושהוא מכור לטלוויזיה החינוכית – בייחוד בסופי שבוע. הבטתי בו בהשתהות. הוא שאל אותי : “תגיד, בעוד איזה ערוץ ישדרו לך תוכניות על מרגרט ת’אצ’ר?”
לומר את האמת, אני מסכים איתו.
מקצועיות לעומת חובבנות
ושלא יהיה ספק. אני תומך לחלוטין בקיומם של הערוצים המסחריים. אם זה מה שהעם רוצה צריכים לתת לו. זו מהות הדמוקרטיה. ואולם, אל לנו לשכוח נתון נוסף : לצד התמחות מקצועית מחד ישנן תוכניות בערוצים המסחריים שגרמו במידה רבה לזילות המקצוע. שכן, במקום מנחים, כתבים ופרשנים מקצועיים אנו מקבלים לעיתים בערוצים המסחריים מנחים שהם סלבריטאים, פרשנים לא מקצוענים אלא ידוענים (הדבר בולט במיוחד בשידורי הספורט) וכתבים שהשפה שלהם לוקה בחסר. הדבר בעל השלכות מרחיקות לכת משום שהוא מוזיל את השפה גם בקרב העם וזהו לא דבר רצוי.
שני חלקים שהם בעצם שלם
אמת, ההתנהלות הכספית של רשות השידור היא התנהלות מחפירה. מדי כמה שנים מגיע מושיע חדש שבא לתקן את הליקויים וכמו במערכת החינוך, הוא מייד הופך שבוי, לא מצליח לשקם, מתייאש והולך. ואולם, צריך לזכור כי ההיסטוריה מוכיחה כי מערכות מסובכות יותר מרשות השידור שוקמו ובהצלחה. בני גאון קיבל את כור על סף התרסקות והצליח לשקמה – במחיר כבד. במקום אחר בגלובוס – דיויד שטרן קיבל את ליגת הכדורסל האמריקאית על סף פירוק, שיקם אותה והפך אותה ל – N.B.A כמו שאנו מכירים אותו כיום – SHOWTIME. הדבר יכול להיעשות גם ברשות השידור. צריך לתת את המפתחות למי שיעז וינצח, לתת לו את מרווח הזמן הנדרש ולהצליח – עבור כולנו.
לפיכך, המסקנה הבלתי נמנעת היא שיש לאפשר לשידור הציבורי להתקיים יחדיו עם השידור המסחרי. מבחינה זאת, הם משלימים האחד את השני.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
