בנסיונם לכפות את דרישותיהם על ממשלה נבחרת, הנציגים הבלתי נבחרים של המחאה החברתית מפירים את כללי הדמוקרטיה
המחאה החברתית דעכה עם פתיחת שנת הלימודים. בראשית החודש אישרה ממשלת ישראל את המלצותיה של ועדת טרכטנברג, הכוללות צעדים מרחיקי לכת המכוונים להקל על העול המוטל על המעמד הבינוני ולהפוך את יוקר המחייה בישראל ליותר נסבל. אך יהיה זה מוטעה לחשוב כי אי-השקט החברתי נמצא מאחורינו. ואכן, המנהיגים במינוי עצמי של מחאת האוהלים הכריזו כי יחדשו את מאבקם אחרי החגים.
כמנת פתיחה, דחו המוחים את המלצות הוועדה כמכלול. דפני ליף, ממנהיגותיה העולות של תנועת המחאה, הכריזה כי ב-1 בנובמבר תיערך שביתה כללית שתשתק את הפעילות הכלכלית בישראל ותפיל את הממשלה. יומיים לפני השביתה אמורה להתקיים הפגנה ענקית ברחבי הארץ כ”אזהרה אחרונה” לראש הממשלה, שעליו להיעתר לדרישות המפגינים. אלדד יניב מ”השמאל החדש” התריע במאמר ב”הארץ” (11.10.2011) כי המאבק יימשך “עד ש-120 הבטלנים ילכו הביתה”.
מנהיגיה של המחאה החברתית בישראל מתבטאים ומתנהגים כאילו שישראל אינה דמוקרטיה, וכאילו שהממשלה לא נבחרה ברוב גדול. הם טוענים כי מרבית הישראלים תומכים בדרישותיהם. בבקשה,שיוכיחו זאת בבחירות הבאות. לטוב ולרע, דמוקרטיה העניקה כוח לעם. בדמוקרטיה ייצוגית, הרוב מנהל את השלטון לתקופה קצובה. בנסיונם לכפות את דרישותיהם על ממשלה נבחרת, הנציגים הבלתי נבחרים של המחאה החברתית מפירים את כללי הדמוקרטיה.
ישראלים מתלוננים בצדק על יוקר המחייה בארץ, אך למרות זאת, בבחירות האחרונות הם לא בחרו ממשלה שמצעה דוגל בהגדלת ההוצאה הציבורית ובהפיכתה של ישראל ליוון. אלא שזה בדיוק מה שמנהיגיה הבלתי נבחרים של המחאה החברתית רוצים לכפות על ממשלתנו הנבחרת. יש להם די זמן – כשנה וחצי – כדי לשכנע את הישראלים להצביע להם ולמצע הכלכלי שהם דוגלים בו בבחירות הבאות. אבל בינתיים, יש לכבד את בחירתם של המצביעים הישראליים, כפי שזו באה לידי ביטוי בבחירות האחרונות.
לא רק שמנהיגי המחאה החברתית מפרים את אחד הכללים הבסיסיים של הדמוקרטיה הייצוגית, אלא שרבים מהם ממומנים על ידי ארגונים, כמו הקרן החדשה לישראל, שהאג’נדה שלהם היא לעודד מדיניות וערכים שהרוב בחברה הישראלית דוחה אותם מכל וכל. הקרן החדשה לישראל מטעה את תורמיה בהציגה את עצמה כארגון המקדיש את עצמו למימוש זכויותיהם של מיעוטים ולמתן עזרה לעניים, בעוד שהאג’נדה האמיתית שלה היא הפיכת ישראל ממדינה יהודית ללמדינה רב-לאומית. היא תומכת בארגונים העותרים בקביעות לבג”ץ נגד המדינה כדי שזה יבטל חוקים המגדירים ומשמרים את אופייה היהודי של ישראל. את המדינה בבג”ץ מייצגת פרקליטות המדינה, המאויישת בתהליך ארוך-שנים על ידי מקורבים לקרן החדשה לישראל, אשר מגינים על העותרים במקום על המדינה.
הטקטיקות החתרניות של הקרן החדשה לישראל כופות בהדרגה על הציבור בישראל עמדות שבהן לא הסכים לתמוך בקלפי. אין זה מפתיע שג’ורג’ סורוס הוא תורם עיקרי של הקרן. או שסטנלי גרינברג – שהחברה שלו ביצעה עבודות למען “המכון לחברה פתוחה” של ג’ורג’ סורוס, ושב-1999 ייעץ לאהוד ברק כיצד להפיל את בנימין נתניהו – מייעץ כיום לאלדד יניב לעשות את אותו דבר. גם אין זה מפתיע שדניאל אברהם, שסייע לג’ורג’ סורוס להקים את ארגון “ג’יי סטריט”, נתן כסף ל”מחאת האוהלים” הישראלית של הקיץ האחרון. ואין זה מפתיע שדפני ליף עובדת עבור הקרן החדשה לישראל.
בדמוקרטיה קידום רעיונות וקווי מדיניות אלטרנטיביות לאלה של הממשלה הוא זכות יסוד (שלא לומר – חובה), השמורה גם לדפני ליף וגם לקרן החדשה לישראל. אך יש הבדל בין קידום סדר יום פוליטי בחברה פתוחה ובין הניסיון לכפות סדר יום כזה בניגוד לרצון הרוב באמצעות מימון זר, ארגון שביתות ולוחמה משפטית. למען הדמוקרטיה הישראלית, יש לעשות הכל על מנת שדפני ליף תוכל לבטא בחופשיות את רעיונותיה ולקדם אותם, אך יש לעשות הכל על מנת למנוע את מממניה מניסיון לכפות על החברה הישראלית מדיניות ורעיונות שנדחו על ידי מרבית חבריה.
ד”ר עמנואל נבון הוא מרצה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל-אביב ומועמד של משבצת העולים ברשימת הליכוד לכנסת ה-19. מאמר זה התפרסם במגזין “מראה.”
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
