בעוד שנה ורבע יתבקשו חברי הכנסת לבחור את הנשיא הבא של מדינת ישראל. כרגיל בשנים האחרונות, השם הראשון שעולה כמועמד מרכזי הינו שמעון פרס. על סיעת הליכוד לעשות כל שביכולתה על מנת למנוע בחירה זו ולהביא במקומה בחירה של מועמדת או מועמד ראויים הרבה יותר משום שזקנתו של פרס מביישת את צעירותו.
את תרומתו המכריעה של שמעון פרס לשגשוגה של מדינת ישראל קשה למדוד משום שתרומה זו רבה מדי, וודאי עומדת ביחס גבוה לעומת פוליטיקאים אחרים שבאו להועיל לאינטרס האישי שלהם בלבד (היריעה צרה מלהכיל את שמותיהם). מעשיו הקונסטרוקטיביים גרמו לו להשאיר את חותמו בצורה בולטת בכל משרד ממשלתי בו תיפקד. ככלל, חוסנה ושגשוגה של מדינת ישראל בתחומים רבים כיום עומדת לזכותו של פרס. הביוגרפיה “כעוף החול” שכתב ד”ר מיכאל בר זוהר (הוצאת ידיעות אחרונות) מיטיבה לתאר את רוב מעשיו המבורכים למען מדינת ישראל.
אם כן, לאור מעשים אלה נשאלת השאלה מדוע עולה ההתנגדות לבחירתו של שמעון פרס לנשיא המדינה?
לפני מענה לשאלה זו צריך להזכיר לכולם שהיה זה אך טבעי ששמעון פרס ייבחר לנשיאות המדינה בבחירות שנערכו בקיץ 2000, מפלגת העבודה הייתה בשלטון ובחירתו נראתה כבטוחה אך הוא הפסיד שוב, כשם שהפסיד או לפחות לא ניצח בכל מערכת בחירות בה התמודד.
כך היה הדבר בעת הבחירות לראשות מפלגת העבודה בהן הפסיד בשלהי השנה שעברה לעמיר פרץ לאחר שכל סקר אפשרי הצביע על נצחונו. מכאן אנו מגלים שזקנתו ממש מביישת את צעירותו. לא רק שאחיו של פרס התבטא צורה מכוערת כנגד בחירת פרץ תוך שהוא מתכוון לכך ש”פרענקים השתלטו על מפלגת העבודה” אלא גם שפרס עצמו עזב למפלגת “קדימה” בצעד לגיטימי אך ממש בולט בכיעור שלו. במקום שיודה שהוא עזב כי הפסיד, הוא חיפש כל מיני תירוצים עלובים להסביר שמפלגת העבודה היא לא ביתו יותר. לא רק שעזב למפלגה אחרת אלא גם שביקש לערער על הזהות הסוציאל דמוקרטית של אותה מפלגה – זהות שהוא עצמו הוביל במשך שנים. מבחינה זו הגיע פרס אל מקומו הטבעי והוא יושב בקרב פוליטיקאים שהתכנסו יחדיו למען קידומם האישי גם במחיר הכפשת ביתם הפוליטי הקודם. בכך הוא מצטרף לשורה של אישים שלא היססו לעשות כן למרות שזמן קצר לפני כן התמודדו לתפקידים שונים במפלגות האם שלהם (ראה להלן : שאול מופז, אלי בן מנחם ואחרים).
בכנסת הנוכחית עלול להתגשם חלום הבלהות הפרסונאלי : אהוד אולמרט ראש ממשלה, שמעון פרס נשיא המדינה ודליה איציק יו”ר הכנסת.
אותם אנשים שהרסו כל חלקה טובה בפוליטיקה הישראלית עלולים להחזיק בשלושת התפקידים המכריעים באותה מערכת. השחיתות השלטונית שהפכה לכאורה דומיננטית במשרד ראש הממשלה עם בחירתו של אולמרט עלולה להמשיך את התפשטותה עם בחירתם של פרס ואיציק.
בפני סיעת הליכוד עומדות כמה דרכי פעולה :
מחד, היא יכולה להעמיד מועמד מכובד מטעמה. אני מניח שיהיו רבים שירצו להגיש את מועמדותם אולם הסיכוי שייבחרו רק בתמיכת הליכוד נראה כמשימה כמעט בלתי אפשרית.
מאידך, הליכוד יכול לחבור למפלגת העבודה ולמפלגות אחרות על מנת ליצור “גוש חוסם פרס” ולהעמיד מולו מועמד מוסכם המשותף לכלל המפלגות. יש לזכור כי התיעוב והשנאה הפוליטיים במפלגת העבודה כלפי שמעון פרס הם יוצאי דופן. הרי היה זה פרס שלקח איתו מנדטים, הכפיש אותה וגרם לה להישאר מפלגה מצומקת.
לא חסרים מועמדים : החל ממאיר שמגר, כלה ברב ישראל לאו וסיים בלובה אליאב. שלושתם מועמדים שעשויים להיות מקובלים על כלל המפלגות משום שהם נמצאים בקונצנזוס הישראלי. שלושתם אישים צנועים שיחזירו מעט ממה שאבד למוסד הנשיאות מאז שעזב אותו חיים הרצוג.
* הכותב הינו חבר בפורום צעירים תומכי נתניהו
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
