לפני כמעט 5 שנים קיבלתי שיחת טלפון מחבר, ששאל אותי אם אני, עורך דין במשרד עורכי הדין הגדול במדינה, מבין משהו בחקיקה. “ברור”, חשבתי לעצמי (כמה תמים הייתי), והשיחה הזו הובילה אותי תוך כמה ימים לפגישה בלשכתו של השר לביטחון הפנים והשר לנושאים אסטרטגיים גלעד ארדן, שלאחריה סימס לי: “אני מעוניין”. תוך שבועיים פחות או יותר הצטרפתי לשירות המדינה והתחלתי את עבודתי כיועץ השר לכנסת ולממשלה.
בלי תקופת חסד או חפיפה ארוכה במיוחד (אבל עם הרבה תמיכה מסביב), צללתי מיד למים העמוקים, בעיצומו של מושב הכנסת ה-20, כשעוד כיהנו בה חברי כנסת כמו סילבן שלום או ינון מגל, ועדיין לא כיהנו בה חברי כנסת כמו אמיר אוחנה (מרגיש כאילו עברו עשר שנים לפחות מאז…). למדתי במהירות את רזי עבודת הכנסת ובעיקר את סודות עבודת הממשלה, מלאכה שמי שלא עסק בה לאורך זמן לא יצליח להבין את מורכבותה ואת הניואנסים הדקים שיש להכיר בכל צעד ושעל. לאורך השנים, השתתפתי ולקחתי חלק פעיל במצטבר באלפי ישיבות ממשלה, ועדות שרים לענייני חקיקה, ועדות שרים שונות ופורומים ממשלתיים אחרים. לקחתי חלק (לרוב מכריע) בגיבוש עשרות רבות של חוקים (לעתים בויכוחים אל תוך הלילה על מילים בודדות בנוסחו של חוק פלוני), השתתפתי באינספור דיונים מקצועיים, סיורים, פגישות, כנסים, ועדות כנסת ואירועים. כמעט בכל הזדמנות למדתי משהו חדש.
אחרי 3 שנים בתפקיד, זכיתי באמונו של גלעד והתמניתי לראש המטה שלו במשרד לביטחון הפנים, תפקיד שלא משנה כמה הרגשתי שהגעתי אליו מוכן ומנוסה די הצורך, הוא עדיין חייב אותי להביא את היכולות האישיות שלי עד לקצה, כמו גם לפתח יכולות חדשות שלא השתמשתי בהן עד אז.
בניגוד למה שרבים חושבים (או שלא מקדישים לכך מחשבה), עולם ביטחון הפנים הוא רחב ונוגע כמעט בכל תחומי החיים של אזרחי המדינה. המשוואה המוכרת לפיה בלי ביטחון אישי ואכיפה אין פיתוח כלכלי, אין שגשוג חברתי ואין חינוך או רווחה, ולאחרונה בתקופת הקורונה גילינו שאין גם בריאות – הייתה עבורנו מעין מצפן, שחידד עבורנו את האחריות האדירה שהוטלה עלינו.
למשטרה, כגוף ביטחוני היררכי ובעל עוצמה אדירה (ונכון וצריך להתווכח על היקף העוצמה הזו והצורך להציב לה גבולות, אבל זה בפוסט נפרד), יש יכולת להניע ולהוציא אל הפועל מהלכים שלגופים אחרים, אזרחיים, ייקח זמן רב בהרבה לבצע. לכן הפיתוי רב להפעיל אותה גם בתחומים שאינם אכיפה קלאסית. מצד שני, הסגת גבולם של גורמי מדינה אזרחיים עשויה להסיר מהם את האחריות לתחומים עליהם הם מופקדים ובסופו של דבר להחליש אותם ולהפוך אותם ללא רלוונטיים, ולכן השימוש בכוחה של המשטרה לטובת נושאים שאינם בבסיס הגדרת תפקידה, חייב כל הזמן הפעלת שיקול דעת והכרעה בשאלות מהותיות.
במה לא עסקנו? שמנו את ירושלים על ראש שמחתנו והקדשנו אינספור מאמצים לחיזוק הביטחון בה מתוך הבנה שמדובר בסמל עבור מחבלי “טרור היחידים” שהכה בארץ באותן שנים. מדובר במהלך משולב של גיוס והעברת שוטרים רבים למחוז והגדלת שכרם, חקיקה להגברת סמכויות המשטרה ולהגברת הענישה וההרתעה, חקיקה להסרת וחסימת תכני הסתה וטרור וקידום הטלת אחריות על פלטפורמות מקוונות בגין תכנים מסיתים, גיבוש מדיניות חדשנית בכל הנוגע להסתה והאדרת מחבלים במזרח ירושלים, הגברת פעילות במזרח העיר בכלל ומניעת פגיעה בריבונות הישראלית באמצעות מעורבות הרש”פ וארגוני טרור בנעשה בשכונות המזרחיות. וכמובן, הר הבית, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, סמל נוסף לריבונותנו בארצנו, שהגישה אליו נעשתה נוחה יותר ומזמינה יותר ליהודים רבים, שאכן הצביעו ברגליהם ועלו בהמוניהם להר במספרים הולכים וגוברים.
רפורמת הקנאביס שהובלנו, וזכיתי להוביל באופן אישי מטעם השר בכל שלבי גיבוש המדיניות וקידומה, מנעה (לראשונה מאז קום המדינה) מעשרות אלפי משתמשים נורמטיביים את הקלון והתיוג שבהליך הפלילי, תוך השארת הנורמה של עישון קנאביס במרחב הציבורי כנורמה פסולה ואסורה, ותוך חיסכון אדיר גם במשאבים ותשומות לרשויות האכיפה, מהלך שאני מאמין בנכונותו על אף שיש מי שחושב שלא הלכנו רחוק מספיק (וזה לגיטימי). הקמת המערך להגנה על ילדים ונוער ברשת (מוקד 105), הצלחה שהייתה כל כך מסחררת עד שהוקם משרד ממשלתי מיוחד שאחראי על הרשות הזו (יחד עם הרשות למאבק באלימות, סמים ואלכוהול שהקמנו גם כן). נלחמנו באלימות נגד נשים באמצעות הפניית תקציבים ותקנים לטיפול בתופעה, קידמנו חקיקה פורצת דרך בתחום והנענו את מיזם האיזוק האלקטרוני, שקורם עור וגידים בימים אלו. ביצענו מהפכה של ממש באכיפה ובמתן שירות משטרה במגזר הערבי, שהוזנח במשך עשרות שנים על ידי ממשלות ישראל לדורותיהן. הקמנו וחנכנו 8(!) תחנות משטרה חדשות ביישובים ערבים, מהלך בהיקף שלא נראה כמותו כאן מעולם, הובלנו מבצעי מסירת נשק במגזר הערבי במקביל לאכיפה חסרת תקדים מצד המשטרה, והעברנו במקביל חקיקה שתומכת בהחמרת הענישה על ירי והחזקת אמל”ח. הקמנו יחידה חדשה למאבק בתאונות עבודה, יחידה למניעת זליגת אמל”ח מצה”ל, יחידה לטיפול בגזענות ובשיטור יתר במשטרת ישראל לנוכח טענות כלפי המשטרה ממגזרים שונים, פעלנו בתחום הפשיעה החקלאית והענקנו למג”ב את הכלים לטיפול נחוש בתופעה, הקמנו ועדה ציבורית (שצפויה להגיש בקרוב את מסקנותיה) בנושא מעצרי ימים ועוד ועוד נושאים.
אקורד הסיום של הקדנציה היה כמובן ההתמודדות עם משבר הקורונה. הגענו אליו מוכנים, מזומנים ומנוסים. לילות ארוכים של ישיבות ממשלה וועדת השרים להתמודדות עם משבר הקורונה, שלאחריהם ימים ארוכים של עבודה משותפת עם הלשכות המשפטיות על תקנות חדשות לשעת חירום, דיונים על אכיפה יעילה של חובת בידוד, חובת חבישת מסיכה, עמידה בתו הסגול…כשאתם “ביליתם” את הגל הראשון בהסגר, אני “ביליתי” אותו יחד עם רבים וטובים בממשלה בעבודה מסביב לשעון, והכל כדי לשמור על בריאות הציבור ועל חיי אדם, פשוטו כמשמעו.
היום אני מסיים את הפרק שהוא אולי המשמעותי ביותר בחיי המקצועיים עד כה, בתחושה אדירה של סיפוק. זכיתי לשבת בשנים האחרונות בצמתים המרכזיים ביותר במדינת ישראל ולקחת חלק בתהליכי קבלת ההחלטות המורכבים והחשובים ביותר. למדתי מהטובים ביותר, המוכשרים ביותר וכן – גם מהערכיים ביותר.
קצרה היריעה מלהזכיר ולהודות לכל מי שעבד יחד איתי בלשכת השר או במשרד לביטחון הפנים, ולכל האנשים מלשכות השרים, המנכ”לים והח”כים שעבדתי עמם בחמש השנים האחרונות אבל אם הייתם שם – אתם יודעים שאני מעריך ואסיר תודה על הכל. מדינת ישראל התברכה בכך שאנשים טובים כמוכם רוצים להיות חלק מהשירות הציבורי. לצערי, המגזר הציבורי עדיין נרתע מלשלב אנשים כמוכם בשורותיו, ומתייחס אליכם (אלינו), עובדי משרות האמון לעתים כאל בנים חורגים בשירות המדינה, אבל אני מאמין שהתיקון בוא יבוא.
את התודות הגדולות ביותר אני חייב, כמובן, לשני אנשים: לשר (לשעבר) גלעד ארדן שהחל מאתמול נושא בתואר שגריר ישראל באו”ם ובארה”ב, על האמון העצום שנתן בי ועל כל מה שלמדתי ממנו (והיה הרבה ממה ללמוד), ולאשתי, שני המדהימה, שסבלה את השעות המטורפות, הבינה והכילה את המחויבות האינסופית, ותמיד פירגנה באופן שרק היא יכולה. בלעדיך, שניקי, לא הייתי נמצא במקום שבו אני היום. אוהב אותך עד אין קץ, ומקווה שבתקופה הקרובה נבלה הרבה יותר יחד (אם כי מהיכרות עם הנפשות הפועלות, שנינו יודעים שזה לא יימשך עוד זמן רב…).
תם, אבל בטח לא נשלם. בינתיים – היו שלום! אני הולך לנוח.
בתמונות: אוסף אקלקטי מהשנים האחרונות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
