את השבוע בו זכה שר החינוך, גדעון סער ל”מקלחת” מהתקשורת ומהשמאל על החלטתו בעניין חברון, חתם השר במפגן תמיכה אדיר בביתה של קטי שטרית בבית-שמש, עם פעילים רבים שבאו לציין בחגיגיות את מינויה של קטי לראש מטה השר
לפני פחות מחודש חתמה קטי שטרית 17 שנות עבודה בעיריית בית-שמש והפכה לראש מטה שר החינוך. לרגל המינוי וכניסתה לתפקיד, אירחה בביתה פעילים רבים להרמת כוסית חגיגית. כמובן שלאירוע הגיע הבוס החדש- שר החינוך גדעון סער- שזכה לברכות ולגילויי תמיכה אדירים- הן על החלטתו כי על כל ילד בישראל לבקר לפחות פעם אחת במהלך חוק חינוכו במערת המכפלה, והן על כך שממנה אנשים טובים ומוצלחים מקרב פעילי המפלגה לתפקידי מפתח.
ואצל היהודים, כמו אצל יהודים, אין צירוף מקרים. לצורך העניין- המקרים הם מינויה של קטי וההחלטה בעניין מערת המכפלה, כפי שמוכיח הסיפור הבא.
מתחת לפני השטח
זה היה לפני כ-30 שנה. מספר חוקרי עתיקות המזוהים עם השמאל, פרסמו תזה לפיה מקום קברי 3 האבות אינו נמצא במקום אותו אנו מזהים כיום כ”מערת המכפלה”, אלא באיזה ג’בל נידח באזור חברון. הרעיון היה להחליש את הזיקה בין העם היהודי ובין מערת המכפלה, הקניין הראשון של עמנו בארצנו- עוד לפני ירושלים!
ע”פ המקורות- נגלים ונסתרים כאחד- קנה אברהם אבינו את מערת המכפלה מאת עפרון החיתי, מאחר וזיהה את המקום כ”פתח גן העדן”, ממנו גורשו אדם וחווה לאחר חטאם ובו נקברו לאחר פטירתם. במקום נקברו 3 האבות – אברהם, יצחק ויעקב, וכן 3 מתוך 4 האמהות- שרה, רבקה ולאה- בעוד רחל נקברה במבואות בית-לחם. למעשה, האחרון שנכנס למתחם קברי האבות היה יוסף, בנו של יעקב, שקבר במקום את יעקב אבינו טרם שובו למצרים. גלגולים שונים עברו על ארץ ישראל במשך יותר מ-3000 שנה וכל גלגול נתן את אותותיו על הארכיטקטורה של מתחם המערה.
קבוצה של תלמידים מישיבת ‘שבי חברון’ החליטה לשים קץ לתעלוליהם של אותה חבורת פרופסורים ותכננה ירידה באישון לילה למעמקי המערה, זאת לאחר שלמדו על מבנה המערה על-פי מקורות תלמודיים וקבליים. משימת הירידה למעבה המערה הצליחה בגדול. על הקבוצה ניצח בחור בשם אהרון דומב, לימים מזכ”ל מועצת יש”ע והידוע בכינויו ‘דומפה’. רק אחד הצליח לרדת למקום בו נקברו האבות. מדובר בבחור בשם יעקב משה, תלמיד ישיבה מבית-שמש, כיום תושב רמת בית-שמש בשנות ה-50 המוקדמות לחייו.
יעקב משה צילם במקום תמונות, ערך מדידות ואסף ממצאים. הוא וחבריו השוו את תוצאות משימתם עם מה שלמדו והוכיחו מעל לכל ספק, כי מקום קברי האבות הוא אכן במקום המכונה עד היום ‘מערת המכפלה’. יעקב משה הוא בעצם האיש היחיד מאז יוסף הצדיק בן יעקב אבינו, שנכנס בפועל למקום קברי האבות.
עד לימים אלו ממשיך יעקב משה לחקור את נושא מערת המכפלה. כך למשל גילה, כי את המבנה הבסיס של המערה, בנה דוד המלך, בקדנציה החברונית של מלכותו, לפני שהגיע לירושלים. ע”פ הכתוב בתנ”ך, מנע הקדוש-ברוך-הוא מדוד המלך לבנות את בית-המקדש בגלל שידיו מלאו דם. ע”פ מדידותיו של יעקב משה, המידות במערת המכפלה מזכירות את אלו של בית-המקדש. כך למשל, מוליכות 15 מדרגות מאולם יצחק אל פתח המערה בו קבורים האבות, בדיוק כמו 15 המעלות שהיו במקדש שלמה בירושלים וזו רק ההתחלה… כך פיצה דוד המלך את עצמו על אובדן הגשמת החלום של בניית המקדש. בהערת אגב נזכיר, כי הווקף גילה למחרת הירידה את מעללי תלמידי הישיבה ואטם את המעבר בבטון יצוק.
משולש שווה צלעות
ממצא מעניין שאסף יעקב משה מן המערה הוא חרס בצורת מעגל ועליו צורות של מגן דוד כשכל מגן דוד נוגע בשכנו בקודקודו. כל הצורות הינן מצולעים משוכללים ושווי מידות ברמת דיוק מכסימאלית. בדיקות פחמן אכן אישרו כי מדובר בחרס מתקופת האבות. יעקב משה שיתף בסוד זה מתמטיקאי בשם פרופ’ מיכלסון ממכון ויצמן וחקר את הנושא בקבלה. במהלך לימודו גילה כי המגן דוד מהווה קשר בין עם ישראל וארץ ישראל. כך למשל, “הלבשה” של המגן-דוד על מפת הארץ, מובילה לקשרים מעניינים בין מקומות שונים. כך למשל, עלה על משולש שווה צלעות שקודקודיו הם מקום המקדש בירושלים, מקום קברי האבות בחברון ו… בית-שמש המקראית (כיום שרידי תל בית-שמש שמצידו המערבי של כביש 38 ובסיס ‘כנף 2’ של חיל האוויר).
האזכור הבולט ביותר של בית-שמש בתנ”ך הוא בספר שמואל א’, כאשר ארון הברית הושב מהשבי הפלישתי לירושלים על גבן של פרות. בשמואל א’ כתוב “וישרנה הפרות בדרך על דרך בית-שמש”. בשיחה שהייתה לי עם משה יעקב, הוא הסביר, כי “וישרנה” פירושו, כי מאשדוד הפלשתית הלכו הפרות בדרך לא ישרה בהכרח, ואילו בבית-שמש עלו על ציר והלכו כל הזמן בקו ישר עד ירושלים וזו אחת מ-3 הצלעות במשולש המדובר, קרי, ציר בית-שמש- ירושלים. לדברי משה יעקב, המשך ציר בית-שמש-חברון, מוביל לעזה, במקום בו פעל שמשון הגיבור (ששמו משורש ‘שמש’ וגדל באזור בית-שמש “ותחל רוח ה’ לפעמו בין צרעה ובין אשתאול”). המקום בו שכן ארון הברית כאשר הגיע לבית-שמש נקרא ‘שדה יהושע’ והשם לא מקרי, שהרי יהושע בן-נון ידוע כמי שחולל נס של עצירת שקיעת השמש “שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון”. אגב, המשנה במסכת ‘יומא’, מתארת, כי לוח הזמנים בבית-המקדש נקבע על-פי זריחת השמש ושקיעתה. האינדיקציה של הכוהנים והלויים לקבוע את זמן הזריחה היה “האיר פני המזרח עד שבחברון”. מבחינה טופוגרפית, אין דרך לראות מירושלים עד חברון, ולכן, מדדו את אותו מרחק מכיוון מערב ולא מכיוון מזרח, קרי, טווח ירושלים-בית-שמש. לדברי משה יעקב, זה מקור השם “בית-שמש”.
בימים ההם בזמן הזה
אכן, בית-שמש, חברון וירושלים חוברו להם יחדיו. משרד החינוך בירושלים, קטי מבית-שמש וחברון ששוב עלתה לכותרות. מאות חוגגים הגיעו לביתה של קטי שטרית, במה שהיה נראה כחזרה גנראלית משובחת לקראת המימונה שתחול בעוד כ-9 שבועות. הגיעו פעילים מכל הארץ- מצפון ומדרום, ממחוז ירושלים ומגוש דן, פעילים ותיקים ומאפירי שיער לצד צעירי הליכוד וחוג ‘תגר’. קטי הודתה לכל אלו שכיבדו את המעמד בנוכחותם. עוד בירכו: גדעון סער, עוזי דיין, אלי גבאי וחברים נוספים.
בהזדמנות זו נאחל לקטי הצלחה בתפקידה, נחזק את שר החינוך ו… להתראות במימונה!
על הכותב
משה שפיבק, יליד אנגליה (1972), חבר בצוות התגובות של הליכוד ומשמש כעורך החדשות והספורט במקומון ‘שופינג מקומי’ בבית-שמש. בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית וניהול משאבי אנוש מהמכללה למינהל. למד בישיבת ‘הדרום’ ברחובות ובישיבת ההסדר ‘הכותל’ בירושלים. שירת בצה”ל ביחידת הקישור ללבנון והשתתף במלחמת לבנון השנייה כחייל מילואים באוגדת הצנחנים. תושב בית שמש, נשוי לאורית, מורה במקצועה, ואב לשלוש בנות
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
