יש משהו נורא דמגוגי בכל הדיון הזה של גירוש או אי גירוש ילדי המסתננים. נעזוב כרגע את העובדה המוזרה שמכל ארגוני זכויות האדם כביכול, אלו החסים על הפליטים – ושוב אני מוסיף את המילה ‘כביכול’ – כולם נעלמו דום, התאדו, לא שמענו ולו ציוץ קל מן הכוון שלהם, כשאלפי ילדים יהודיים גורשו מבתיהם החוקיים למהדרין בגוש קטיף. בתים בהם נולדו, בהם גדלו, בהם שיחקו והשתובבו – ואם ארצה עוד אוסיף כאן אין סוף סופרלטיבים שירטיטו לב כל אדם בעל לב.
אבל תוספת הסופרלטיבים הזו תהיה דמגוגיה, לא טיעון מוסרי. בכל אופן – מגישת תוכניות הילדים המתוקה, חני נחמיאס, זעמה על מתנחלי גוש קטיף שחלקם נאלצו להשאיר מאחור את חיות המחמד שלהם. גורלן המר של החיות, העלה את חרון אפה של הגננת הלאומית, ובאשר לגורל הילדים – “יוק”. כלומר אהבת הילדים מנותבת אצל אותם ארגונים לכיוון פוליטי מאוד מוגדר.
המאבק בעד ילדי המסתננים ממומן ברובו על ידי ה”קרן החדשה לישראל”. מדובר בקרן שעיקר הכנסותיה באות ממשרדי החוץ של מדינות אירופאיות המתערבות בנעשה אצלנו ומזרימות כספים אין סופיים לכל התארגנות פוליטית או חוץ פרלמנטארית המובילה להתפוררותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ריבונית.
מתאים להם שכל עובדת זרה שרישיונה פג, תמהר עכשיו ותיכנס להריון. מתאים להם להציף את גני הילדים העירוניים בילדי מסתננים, מתאים להם לערבב עד כמה שניתן את האוכלוסייה היהודית בישראל, וכמו שאמרנו – אם זה פוגע בזהות הלאומית, אם זה מקדם את חזון מדינת כל אזרחיה, אם זה מפורר את הריבונות היהודית בארץ – זה יקבל כסף והרבה, מהקרן החדשה לישראל.
ארגונים כמו “שלום עכשיו” או ארגוני הפליטים – אינם מסוגלים להוציא יותר מכמה עשרות ישראלים לרחוב – ותמיד אותם עשרות, כלומר הם אינם יותר ממיעוט שולי שבשולי בחברה הישראלית. אבל הכספים הגדולים והחיבור למכפילי הכוח בתקשורת, בפוליטיקה, באקדמיה וכמובן במערכת המשפט – גורמים לכך שרשת ב’ תעלה לשידור את המומחה האובייקטיבי לענייני מוסר ומשפט – פרופ’ זאב שטרנהל. גלי צה”ל תעלה באותה שעה מומחה אובייקטיבי משלה לעניני התהליך המדיני, את הפרופ’ פינס הצעיר שקרה באותו שבוע להחריב את ביתו של רס”ן רועי קליין. גם בבית ההוא יש ילדים. יתומים.
עבור החולצה של הילד הסודני המתוק עם הכיתוב “אל תגרש אותי” שילמו מן הסתם דרך הקרן החדשה לישראל, ממשלות בריטניה, נורבגיה ושאר חובבי ציון שבאירופה. אבל התקשורת כבר תדע לנפח את הבדיחה הזו למימדים של מרי לאומי נגד ההתעללות הפשיסטית שלנו בילדים ושומה על נתניהו הניזון מן הכותרות הללו ויודע היטב היכן הכח, שיעצור מיד את גירוש הילדים – רחמנא לצלן, כפי שאכן קרה.
אבל בואו נצא לרגע מן המדמנה הזו של כיצד מתבצעת המניפולציה על הרגשות שלנו ונבחן את הנושא לגופו. בעולם פוסט מודרני שבו נמחק האלוהים, עולם שבו נמחקה האמת, בעולם שבו אין יותר טוב ורע – בעולם הזה נותר רק הרגש הסובייקטיבי של האדם. אינני מזלזל כלל ברגש הזה – אבל הוא נוטה לתעתע וכשמשאירים אותו לבדו, בלי עוגנים מוסריים שמחוץ לאדם- הוא מוביל תמיד לאסון.
כולנו אוהבים ילדים. אבל איש אינו יכול להסביר מדוע דמו של ילד – סמוק יותר מדמו של מבוגר. המסתנן בסך הכל ביקש עבודה בכדי לפרנס את משפחתו, מדוע אותו מותר לגרש, ואת הילד אסור – רק משום שהוא נראה פחות מתוק בטלוויזיה? בעולם שבו המדדים לטוב ורע הם רק מה שאני חש ברגע זה, נרוץ ונשתתף באולימפיאדה וניתן לגיטימציה למשטר הסיני שמגדל בני אדם במחנות ריכוז וכורת את עבריהם ומוכרם למרבה במחיר – פשוט משום שאת זה לא רואים בטלוויזיה, כי את הגורמים שדוחפים את ילדי הסודנים זה לא מעניין.
אבל את פצצת הזמן הזו של המסתננים, שדוחפת אל החברה הישראלית ואל שוק העבודה שלה, מאות מסתננים מדי חודש – את פצצת הזמן הזו נמנע מלנטרל – כי בכל רשתות התקשורת מראים לנו ילד קטן עם החולצה שקנה לו האירופאי ההוא.
אני מאוד אוהב ילדים. אבל אני מאוד מצטער, אני רוצה שלילדים ולנכדים שלי תהיה מדינה יהודית ריבונית. ככה זה – אין ערכים בלי סולם ערכים. והערך של מדינה יהודית לילדי, נמצא גבוה יותר בסולם הערכים על פני הערך של סיוע לילדו של מסתנן.
את ילדי המסתננים צריך לגרש עם הוריהם, פשוט משום שאת ילדי אני אוהב יותר.
פורסם בNRG
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
