ה”פראו” האוסטרית שעמדה בתחנה הסתכלה עליי במבט משתהה ושאלה אותי בנימוס : מדוע אתה מוטרד ? השבתי לה שפספסתי כרגע את החשמלית. היא לא הבינה את פשר תשובתי ושאלה פעם נוספת : מדוע שהדבר ידאיג אותך ? הסברתי לה שאני חושש לאחר לאוניברסיטה, עוד ביומי הראשון. מבט ההשתהות הוחלף במבט מבודח והיא ענתה לי שאין לי מה לדאוג משום שאני בוינה, בה התחבורה הציבורית יעילה לחלוטין. חשמלית, רכבת תחתית, מונית, אוטובוס ואפילו אוטובוס בשעות הלילה הקטנות – רק תבחר. הדבר, דרך אגב, מאפשר לה לוותר על אחזקת רכב פרטי. יתר על כן, החשמלית בבוקר מגיעה בממוצע בכל 7 דקות ולכן הסבירות שאאחר לשיעור שמתחיל בעוד חצי שעה היא נמוכה. כשעלינו לחשמלית היא שאלה אותי מניין הגעתי ואיך פועלת התחבורה הציבורית במדינתי ? כשהסברתי לה את מצב התחבורה הציבורית במדינת ישראל היא שאלה שאלה נוספת, ספק מבודחת ספק משתהה : ואיך עם ששרד את מאורעות השואה והקים מדינה המהווה מעצמה אזורית, מתנהל בצורה קלוקלת בתחום הזה ? השבוע התבשר ציבור הנוסעים כי מחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית יעלו באחוז ניכר, שוב. לכאורה, עליית המחירים בתחבורה הציבורית מובנת על רקע עלייתם הבלתי פוסקת של מחירי הנפט ובשל התייקרות הסולר והבנזין. שהרי, אם חברות התעופה חושבות על עליית מחירים מה יותר מובן מעליית מחירי הנסיעה באוטובוסים, במוניות וברכבת ישראל. ואולם, מבט נוסף על התנהלות מערכת התחבורה הציבורית בארץ יכול להמחיש לנו כי מערכת זו עובדת בארץ ביחס הפוך למצב הרצוי הנדרש וזאת על רקע השינויים הגלובאליים הרבים המשפיעים על החברה הישראלית.
לפני מספר שנים החליטה ממשלת ישראל להפריט את קווי התחבורה הציבורית ולשבור את המונופול של חברת “אגד”. החלטה זו הגיעה לאחר שנים בהן כיסתה המדינה את חובותיו של הקואופרטיב, שהחל לעבוד במקרים רבים בצורה בלתי יעילה תוך שהוא מאבד את ייעודו המקורי “לשרת את כלל האוכלוסייה בכל מקום בארץ”. הסתבר, אפוא, כי “אגד”, בדומה למונופולים אחרים במשק, חייב היה לעבור שינוי מבני על רקע תהליך הגלובליזציה ואילו הרשויות הממשלתיות חייבות היו לשנות את מבנה המערכת כך שהשירות לאזרח יהיה יעיל יותר והמחירים אטרקטיביים יותר. ואכן, לאחר למעלה מעשור איבד “אגד” רבים מקווי נסיעתו וצמצם את פעולתו לטובת חברות נסיעה אזוריות שהפחיתו את נטל המדינה בצורה ניכרת. יחד עם זאת, במקרים מסוימים המחירים לא ירדו אלא עלו וחמור מכך : במשרד התחבורה מתקבלות אין ספור תלונות מדי יום על שירות עגום בגין אוטובוסים שלא מגיעים בזמן או לא מגיעים בכלל. רק לאחרונה החליף משרד התחבורה את חברת האוטובוסים בעיר מודיעין וזאת על רקע תפקוד לקוי.
על כל אלה צריך לזכור מצד שני, על רקע ירידת ערך הדולר אל מול השקל, כי מחיריהם של כלי הרכב הפרטיים יורדים, דבר המוביל לעלייה ניכרת ברכישת כלי רכב פרטיים המציפים את כבישי הארץ. יחד עם מערכת תחבורה ציבורית לקויה, המרחיקה נוסעים המבקשים לפנות אליה, מובילים שני תהליכים אלו להגדלת הזיהום סביבתי שלו השלכות מרחיקות לכת.
נדמה כי רשויות המדינה אדישות למצב. במקום שיבנו חניוני ענק מחוץ לערים אשר יעניקו אפשרות להגביל את כניסת כלי הרכב הפרטיים אל הערים הגדולות ובמקביל יורידו את המחירים בתחבורה הציבורית ובייחוד ברכבת, יגדילו את תדירות הזמנים בצורה ניכרת כך שישתלם יותר לנסוע בתחבורה הציבורית ויקדמו את החשמליות בשלושת הערים הגדולות, אנו שומעים יותר ויותר כי המצב הולך ומחמיר, כי לאף אחד לא ממש אכפת וכי ישנן תוכניות העומדות בקנה – רק שהן עומדות כבר עשרות חודשים בקנה.
לרוב, הציבור אשר נוסע בתחבורה הציבורית הוא ציבור המגיע ממעמד סוציו אקונומי נמוך הזקוק לתחבורה ציבורית יעילה ואפקטיבית. הגיע הזמן לתקן את היחס ההפוך של התנועה בארץ. המפגש עם ה”פראו” האוסטרית בחודשי הקיץ של שנת 2004 גרם לי להיזכר במשפטו של אלכס אנסקי אשר בישר אי שם בתחילת שנות ה – 90 על הקמתה של העיר מודיעין – “מה לעשות ? לעשות!” יש מספיק תוכניות בקנה והגיע הזמן ליישמן.
* הכותב הוא חוקר ההיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
