ראשית עלי לציין שאני אחייניתה של רוּחל מראש-פינה, שכונתה “אֵם הפלוגות”, ושכפעוטה וכילדה קטנה ששהתה אצלה רבות, הייתה לי הזכות להימצא בכפיפה אחת עם אותם חברי פלוגות בית”ר ולוחמים מהמשפחה הלוחמת שפעלו מביתה.
שנים לאחר מכן, כשמנחם בגין וחבריו מהמשפחה הלוחמת ומפלוגות בית”ר היו עולים לקברו של שלמה בן-יוסף, הם היו מסיימים את ביקורם בראש-פינה בבית דודתי רוּחל על כוס תה ועוגיות מעשה ידיה, שוהים בביתה זמן מה ומעלים זכרונות מאותם ימים הירואיים. וכשבגין וחבריו פקדו את קברו של שלמה בן יוסף לאחר ניצחון הליכוד ב- 1977, וכהרגלם המשיכו כולם לבית דודתי רוּחל, היא קידמה את מנחם בגין באידיש באומרה בקולה הרם והבוטח: “אָבנדיט, דוּ בּיסְט גֶווֹארֶן ראש ממשוּלה”. וכמובן שהעיתונאים שהצטרפו לבגין, עטו על המפגש המרגש והמיוחד הזה ועל דבריה של רוּחל, ולמחרת היה דְבר המפגש הזה והדברים שאמרה בכותרות העיתונים.
חלפו עוד שנים, ודודתי שהייתה מבוגרת מבגין בכ- 25 שנים, זָקנה מאוד, ובוגרי פלוגות בית”ר ולוחמי המחתרות ביקשו להכניסה לבית אבות ולדאוג לה עד אחרית ימיה, אך היא סירבה לעזוב את ביתה בראש-פינה ולהיכנס לבית אבות, עד שלבסוף מנחם בגין בעצמו התערב בדבר, ולשכתו בניצוחו של יחיאל קדישאי דאגה להעבירה לבית אבות בצפת, על כל הכרוך בזה.
לפני שנה ומשהו, שוחחתי בטלפון עם קדישאי, וכשהעלינו את סיפור דודתי רוּחל מראש-פינה, קדישאי סיפר לי שעוד כנער בית”רי הוא היה נוסע מתל-אביב לביתה של רוחל בראש-פינה, כדי להיות במחיצתם של חברי פלוגות בית”ר הבוגרים שכה העריץ. באותה שיחה סיפרתי לו שכתבתי שיר על רוּחל אותו קראתי בטקס הענקת אות “נשות הליכוד” שהיה במצודה
ב- 14.9.2000, אותו יזם והפיק אגף הנשים בליכוד בניהולה של חיה שמיר. קדישאי ביקש ממני שאקרא באוזניו את השיר, וכך עשיתי, והוא התפעם עד מאוד מהשיר ואמר שהשיר מחזיר אותו עשרות שנים אחורה, אל התקופה ההירואית.
בהזדמנות זו אביא דברים מספרו של בוגר פלוגות בית”ר משה שטיין: “ביום שירות – מרשמיו של בוגר הפלוגות לתולדות פלוגות הגיוס לבית”ר”, בם יש התייחסות לרוחל וללשכתו של ראש הממשלה בגין בהקשר לרוחל:
“בחדריה הרבים, בתנור האפיה – “הטאבון” – הסתירה אמצעי לחימה, ובגופה החסון עמדה מול חיילים בריטיים, שבאו מדי פעם לביתה לחפש חשודים או נשק. שפתה “העסיסית” המתובלת קללות טורקיות, ערביות ואף רוסיות “ריככה” תמיד את בני שיחה. היא “שידכה” זוגות, גם עם בני המושבה, ובימי כינוסים ומפגשים הייתה אוספת תרומות לקרן תל-חי כשהקופה תמיד על שולחנה ומוכנה לפעולה. בביתה ובגינתה, לאורך הוואדי הקולח, נערכו רוב הקורסים והאימונים בנשק חם ואף ישיבות סודיות של מפקדים נערכו על פי רוב בביתה. דיברה רק אידיש וערבית. בכל עלייה לרגל, בשנים המאוחרות לבית העלמין, הקפידו אנשי הפלוגה לשעבר לבקרה, לעודדה ולהשאיר לה תרומה נאה. באחרונה הייתה כבר כמעט משותקת אך לבית אבות מיאנה ללכת עד אשר לשכתו של ראש הממשלה בגין דאגה להעבירה לבית זקנים בצפת.
זכרונה היה פנומנלי, לפי הקול הייתה מכירה אנשים, מזכירה נשכחות מלפני שנות דור, זוכרת “זוגות”, צוחקת ומאמינה כי גם יומה יגיע ותשכון ליד “ילדיה” – חברי הפלוגה בבית העלמין, בראש-פינה, וכך יסגר המעגל: בית הפלוגה – רוחל – בית העלמין.
ואכן נסגר המעגל. בראשית אפריל 1982 נפטרה בגיל 96 שנה האישה הטובה שליוותה את כל פלוגות הגליל, באהבת “סבתא” ודאגת אם. כולנו קיווינו לזכות לערוך לה את יום הולדתה ה- 100 אך לצערנו היא לא זכתה לכך. עם היוודע דבר פטירתה, צלצלו טלפונים בכל קצווי הארץ, מראש-פינה עד באר שבע, לירושלים ותל-אביב ומשם לנחלת ז’בוטינסקי – מקום ריכוז רוב בוגרי פלוגת הגליל, שרבים מהם הכירה בשמותיהם הפרטיים. כולם דאגו לתת פומבי לרגשותיהם, לו גם בפירסום מודעת אבל. אף תמונתה האופיינית בליווי רשימה פורסמה בעיתונות הערב. היה זה ביטוי-מה להערצה לאישה פשוטה וצנועה, אהובה ונערצת על ידי דור חלוצים-מגשימים.”
יהי זכרם ברוך של כל המוזכרים בכתבה זו שכבר אינם עמנו.
תל-אביב, 18.11.2013
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
