הכרעת הדין במשפטו של אולמרט אומנם מחייבת הפקת לקחים והקמת בקרה וביקורת ראוייה על כל המערכת המשפטית, אבל גם דורשת להפסיק לתקוף את פרקליט המדינה ואת הפרקליטות שביצעו תפקידם כהלכה.
צודקת הטענה שהכרעת הדין במשפט אולמרט מחייבת את כל הגורמים לערוך בדק בית, כי חובה שעל כל גוף ציבורי, כולל בית המשפט העליון, הפרקליטות ומבקר המדינה, תהיה ביקורת ובקרה משמעותיים. מאידך, אין שום הצדקה להאשמות המוטחות בפרקליטות ובוודאי יש טעם לפגם רב בדרישה מפרקליט המדינה לדור להסיק מסקנות אישיות, דבר שעלול לפגוע עוד יותר במערכת המשפט (שכבר נפגעה לא מעט בעיני הציבור ולעיתים גם בצדק). פרקליט המדינה והפרקליטות עשו את מה שעשו כפי שמחייב אותם תפקידם, ואם נפלו טעויות מקצועיות בהתנהלותם, יש להפעיל עליהם יותר ביקורת ובקרה – גם כדי שהן לא יחזרו על עצמן וגם כדי לנסות למנוע בעתיד טעויות אפשריות אחרות. יש להפריך את טענת אלה המתיימרים להגן על “שלטון החוק” כאילו אסור להטיח ביקורת ברשות השופטת.
אכן נראה כי שִכרון הכוח הבלתי מוגבל הזה שהוענק לפרקליטות, לבית המשפט העליון ולמשטרה, הוא שגורם להם לנהוג בלהיטות יתר זחוחה במאמץ לכבוש את דעת הקהל כדי להשיג הרשעה סוחפת, בעיקר כשמדובר בבכירים ואנשי ציבור ידועים, דבר המעניק להם עוצמה בלתי רגילה; וידוע כי הכוח משכר ואף משחית לא רק פוליטיקאים אלא גם שופטים, שוטרים ופרקליטים.
האמצעי לבטל את שִכרון הכוח המשחית הזה הוא להבטיח בקרה על כל שלושת הרשויות – השופטת, המבצעת והמחוקקת. שהרי האמצעי הבסיסי של הדמוקרטיה למניעת עריצות הוא – הבטחת עיקרון הפרדת הרשויות באמצעות פיזור הכוח השלטוני בין שלושת הרשויות המאזנות ובולמות אחת את השנייה (“איזונים ובלמים”), כך שאף רשות לא תשלוט על רעותה, וזאת במטרה למנוע מגורם יחיד במדינה כוח מוחלט. לכן דרושה ביקורת ובקרה גם על כל המערכת המשפטית, כולל בית המשפט העליון והפרקליטות.
דמוקרטיה תקינה חייבת לאפשר לאזרחיה לקבוע מהם הערכים העדיפים עליהם באמצעות הנציגים שנבחרו על ידם, ולא על ידי מי שהתמנו לתפקיד. כך למשל – הערך של סיכון חיי אדם לעומת הערך של סבל של תושבים: אם קיים למשל שיקול של בניית גדר הפרדה שנועדה להבטיח חיי אדם לעומת האפשרות שהקמת הגדר תגרום סבל או קושי לתושבים ערבים, מחייב העיקרון הדמוקרטי הבסיסי להעניק את יכולת ההכרעה בעניין כזה בידי הרשויות שנבחרו על-ידי האזרחים – הכנסת והממשלה – ולא בידי הרשות השופטת, שאיננה בהכרח משקפת את דעתם של רוב האזרחים.
הסמכות שצריכה להינתן בידי הרשות השופטת, היא היכולת להכריע רק במקרה של לקונה בחוק (חלל בחוק שאיננו מתייחס לנושא הדורש הכרעה שיפוטית) או החלטות של הרשות המבצעת (הממשלה) שעלולות לקפח זכותו של מיעוט או של אזרח בודד במסגרת החוק הקיים.
אי לכך, “שלטון חוק” במשמעות של מתן סמכות בלעדית לרשות השופטת (שבראשה בית הדין העליון ובבסיסה הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה) להכריע בין ערכים, גם אם הם מנוגדים או אינם מתיישבים עם חוקים שקבעה הרשות המחוקקת, או מתן סמכות בלעדית להכריע בין עמדות מקצועיות של הרשות המבצעת לבין זכויות הפרט (כמו גדר הפרדה ביטחונית הגורמת סבל או הפרעה לתושבים) – יגרום לדיקטטורה עריצה של הרשות השופטת, דבר המערער את העיקרון הדמוקרטי הבסיסי.
לכן, דווקא כל אלה שרוממות הדמוקרטיה בגרונם תמיד, כולל כל מגיני זכויות האדם, חייבים להיות הראשונים לתמוך בניסיונות להגביל את סמכויות הרשות השופטת ולמנוע ממנה השתלטות על הסמכויות שניתנו על ידי הבוחרים לרשות המחוקקת והמבצעת, מתוך הבנה שמשמעות “שלטון החוק” איננה מתן סמכויות בלתי מוגבלות למערכת המשפט להכריע בין ערכי יסוד, אלא רק לאפשר לה אכיפה יעילה של הערכים (והחוקים הנגזרים מהם) שנקבעו על-ידי רוב האזרחים.
כותב המאמר הוא פובליציסט, עורך כתבי עת, איש הסברה ויחסי ציבור מזה יובל שנים, בעל תואר ראשון במדע המדינה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית, משלים בה תואר שני בפילוסופיה של המדעים.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
