שמחתי לקרוא על מסע ההסברה בארה’ב של דוידי הרמלין, לשם הוזמן להרצות במלאת 31 שנים ל’מבצע יונתן’ – כפי שפורסם באתר זה בתאריך 8.7.07 בכתבה שכותרתה: ‘דוידי הרמלין במסע-הסברה בארה’ב’.
כמו-כן, אהבתי מאוד את דבריו הנפלאים והמעמיקים של דוידי בדברו אל אחינו שבגולת ארצות הברית, בהם תיאר את בסיס השקפתו ואת חזונו לדור הבא של ישראל, כפי שפורסמו בכתבה הנזכרת לעיל. במיוחד אהבתי את הרקע הנרחב שהוא נתן בדבריו, רקע שלעיתים חסר בקרב מסבירינו ושהוא בעוכרינו, בעיקר לנוכח האטימות השוררת בקרב מתנגדינו, בכלל זה בקרב אישים ומדינות נאורות, המצביעים תמיד על השורה התחתונה ומתעלמים מהשורה הראשונה, השנייה, השלישית וכן הלאה;
בהקשר זה, היינו הצבעתם של מתנגדינו, בכלל זה של אישים ומדינות נאורות, על השורה התחתונה תוך התעלמותם מהשורה הראשונה וכן האלה, ארחיב את הנושא ואביא שתי דוגמאות. (ועוד אחזור לדוידי)
הדוגמא האחת היא בקשר לפליטי 48 והתעלמותם במודע של מתנגדינו כיצד נוצרו פליטים אלה – שהרי השורה הראשונה היא סירובם של ערביי הארץ ומדינות ערב להכיר בתוכנית החלוקה של 29.11.1947;
השורה השנייה היא תבוסתם של הערבים, בארץ בכלל ובערים המעורבות בפרט, במלחמת חורמה שפתחו נגדנו, כאשר כל הארץ היתה חזית אחת;
השורה השלישית הייתה הדרישה הנחרצת של המנהיגים הערביים, ובראשם המופתי של ירושלים, שערביי הארץ ינטשו את הארץ. הן בקרוב מאוד – כך אמרו להם המנהיגים הערביים – משאך יצא מכאן אחרון החיילים הבריטיים, יפלשו לכאן כל צבאות ערב ויכריעו את ישראל, ובעקבותיהם ישובו לבתיהם כל הנוטשים כמנצחים… ואת כל היהודים ישליכו לים ויקחו את בתיהם – כך הבטיחו.
השורה הרביעית היא מנוסתם של הערבים מהארץ בכלל ומהערים המעורבות בפרט בעיצומה של מלחמת השחרור, בעוד חיילי הוד מלכותו של ג’ורג’ השישי מקיימים את המנדט הבריטי בארץ, והם אלה שליוו ברכבים צבאיים, לאור היום, את שיירות הנוטשים על רכביהם השונים, עד צאתם את גבולות הארץ לעבר מדינות ערב. ולא עזרה פנייתם של מנהיגים מהישוב היהודי אל הערבים שלא לנטוש – הדרישה של המנהיגים הערביים לנטוש את הארץ – היא היא שהכריעה.
השורה החמישית – היא העדפתם של מנהיגי ארצות ערב את שהיית הנוטשים, בני עמם, במחנות הפליטים – על פני שיקומם בארצותיהם, וזאת כדי להנציח את בעיית הפליטים, כאשר מתנגדינו, בכלל זה אישים ומדינות נאורות, רואים רק את המצב הנוכחי, היינו רק את השורה התחתונה.
דוגמא שניה – מלחמת ששת הימים
מה לא נכתב על מלחמת ששת הימים שנכפתה עלינו. אני עדיין זוכרת את ערב מלחמת ששת הימים – את הימים המתוחים ואת התחושה שאנו עם במצור כאשר כל אויבינו קמים לכלותנו – רק כי אויבינו חומדים את אותה חלקת אלוהים קטנה שבה אנו חיים – וכפי שכונתה ערב המלחמה על-ידי שר החוץ אבא אבן ‘גבולות אושויץ” – וזאת כדי שלא תהיה יישות אחת קטנה שונה בתוך המרחב הערבי ולבל תהיה מכשול ברצף הטריטוריאלי של המדינות הערביות.
אני גם עדיין זוכרת את ביקורם בארץ, ערב מלחמת ששת הימים, של שני אנשי הרוח והשמאל הצרפתי, שגם נלחמו באנטישמיות: הסופרת והפילוסופית סימון דה בובואר, ‘כלת פרס ירושלים לחירות האדם’ לשנת
1975, וחברה לחיים הסופר והפילוסוף ז’אן פול סארטר – ביקור שהייתה בו הזדהות עם מדינת ישראל והבעת אהדה ליהודים.
ואז, כשהחלה המלחמה, והעולם כולו נדרך להביט לעברנו בדאגה, לא רק שגוליית ניגַף על-ידי דוד אלא שהמלחמה התקיימה ‘במגרש שלהם’, והארץ שקטה, והסכנה חלפה.
אך לאחר שהערבים התעשתו מההלם שבניגופם ומאובדן השטחים במלחמה שהם פתחו בה – הם דרשו את נסיגתנו מהשטחים, שטחים שהם חלק מארצנו ההיסטורית ששוחררו במלחמה שנכפתה עלינו.
ומהי השורה התחתונה בפי מתנגדינו, לרבות אישים ומדינות נאורות, לאחר נצחוננו? השורה התחתונה היא שהם רואים רק את אלה המכונים עצמם פלשתינים, ושעלינו לסגת מן השטחים, כדי שתקום שם מדינה עצמאית לפלשתינים, ‘פלשתינים’ שהיו בכלל חלק מאזרחי ממלכת ירדן ומהעם הירדני. מתנגדינו, לרבות אישים ומדינות נאורות, שכחו את השורה הראשונה, שהיינו עם במצור, מוקפים באוייבים הרוצים לכלותנו – מצפון ומדרום, ממזרח וגם ממערב – מהים התיכון, שכחו שהמלחמה נכפתה עלינו ללא עוול בכפנו.
וכאן אני חוזרת אל דוידי הרמלין, שבהרצאתו הנרחבת עם הרקע הנרחב, ככלל, הוא חרג מהעקב האכילס של ההסברה שלנו, בכך שהוא לא התייחס רק לשורה התחתונה, היינו מצב עמנו וארצנו כיום, אלא פתח ברקע, שזו השורה הראשונה שבדרך כלל מסבירינו לא נותנים את דעתם לכך.
יתרה מזו, יש לברך את דוידי הרמלין על עצם מסע ההסברה שהוא עורך בקרב אחינו בגולה, שכן אל לנו להרפות מלעודד את אחינו שבארצות גולת הרווחה לעלות ארצה, בעיקר לנוכח ממדי ההתבוללות בנכר – ומפגשים מהסוג הזה ממלאים את המצברים אצל אחינו שבגולה בכל הנעשה בעם היהודי ובארץ ישראל, תורמים רבות להידוק הקשר עמם, ומעצימים את זיקתם אלינו – עד להבאתם ארצה.
ולך, דוידי הרמלין, באשר להרצאותיך בגולת אמריקה במלאת 31 שנים ל’מבצע אנטבה’ על שם יונתן נתניהו הי’ד, אנא, הפנה, בעיקר את הנוער ואת הצעירים שבגולה, לכתבה באתר זה מיום 31.7.06 שכותרתה: ציון 30 שנה ל’מבצע אנטבה’ – שבה מובאים במלואם!!! הדברים שנישאו במליאת הכנסת ביום 4.7.2006 לרגל 30 שנה למבצע יונתן – כולל דבריו המרגשים של יו”ר הליכוד, ח’כ בנימין נתניהו, ששכל את אחיו יונתן נתניהו ז”ל, מפקד מבצע אנטבה, ואשר מתוך השכול הנורא הזה, קם והיה לאחד מראשי וממעצבי דעת הקהל במלחמה בטרור; וכן את דבריו המאלפים של נשיא המדינה, מר שמעון פרס, שהיה שר הביטחון בעת מבצע אנטבה; כולל, כמובן, דבריהם של המשתתפים עצמם, גיבורי התהילה, במבצע הכביר – למען ידעו הצעירים במדויק את שארע וישאבו תעצומות נפש מגיבורי המבצע.
נ.ב. כדי להגיע לכתבה שבה מובאים הדברים שנישאו במליאת הכנסת לרגל 30 שנה למבצע יונתן, יש להקליד בדף הבית של אתר זה, בתיבה: חיפוש את כותרת הכתבה: – ציון 30 שנה ל’מבצע אנטבה’ – או את המילים: מבצע יונתן.
בברכה חמה, צפורה אור-טל, חברת מרכז, סניף ‘מרכז’, תל-אביב
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
