“הכלבים נובחים והשיירה עוברת” אומר המשפט. אפשר להמשיל את חנין זועבי לכלב ואת מדינת ישראל לשיירה שלא עוברת אלא טסה. פורסם לראשונה ב”ישראל היום”
בעוד דור או שניים, כאשר נבחן בפרספקטיבה את תפקודה של חנין זועבי כחברת כנסת, נוכל לומר בנקל כי היא היתה אפיזודה חולפת, כזאת שסייעה בצורה אקטיבית להתנכרותו של הציבור הערבי בישראל ולא לשילובו. שהרי לזועבי דפוס פעולה קבוע ולא משתנה, שעיקרו מציאת השלילי והעדפה תמידית של המפריד על פני המחבר.
נוכל לסכם כי היא חטאה לתפקידה כנציגת ציבור בכלל, אך חטאה בפרט בעיקר לציבור שאותו היא היתה אמורה לייצג. נוכל להוסיף בסיכומנו כי זועבי תיזכר כמי שאימצה את הדפוס הפרובוקטיבי של אביה האידיאולוגי, עזמי בשארה, לא רק במעשים שאותם עשתה אלא גם בהצהרות שהצהירה. שכן פעילותה במשט המרמרה לצד התבטאויותיה המקוממות יהיו הוכחות חותכות לאותה קביעה.
בראיון שהעניקה אתמול לשרון גל ברדיו הוסיפה זועבי הצהרה טיפשית נוספת על שלל הצהרותיה מהעבר. כאשר נשאלה אם היא לא מגדירה את החוטפים כטרוריסטים, ענתה הח”כית: “הם לא טרוריסטים. אני לא מסכימה איתך, הם אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם והם נאלצים להשתמש באמצעים האלה, עד שישראל תתפכח קצת, עד שהאזרחים של ישראל והחברה יתפכחו קצת וירגישו את הסבל של האחר”.
אפשר להפריך כל מילה שאמרה זועבי בראיון כשם שאפשר להפריך את רוב הצהרותיה מהעבר. אחרי ככלות הכל, היא מגנה בעיקר על גופים ועל אישים שלא רק שנוקטים בפועל טרור, אלא גם מצהירים על כך בריש גלי וכוונותיהם ידועות לכל. שנאת היהודים וישראל על ידי ערבים (ובפירוש לא כל הערבים) היא תופעה ארוכת שנים, הרבה לפני שיהודים חזרו לארץ אבותיהם והתיישבו במקומות שבהם ישבו אותם אבות. לאחר תקופת שקט יחסית עלולה החטיפה הנוכחית להוביל להחזרתם של המחסומים ולהחזרת האנטגוניזם בין שתי אוכלוסיות המתגוררות זו ליד זו. ההתלהמות של זועבי היא בבחינת הכנסת שמן למדורה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
