אז לפני שאנחנו מנסים להצדיק את האתיקה של הלחימה בפלשתינים, לפני שמסבירים איך בדיוק ירינו את הפצצות בצוק איתן כדי לא לפגוע באזרחים, לפני שנשרטט שוב את גבולות 67′ ונדון במורכבות ובסיכונים – צריך לזכור שהדיון שמתנהל בעולם כיום, שונה בתכלית מזה שאנו מנהלים בתוכנו
אירועי השבוע האחרון בזירה הבינלאומית מצליחים להניע באי נחת רבים מאיתנו. איך זה שבריטניה, הידידה ההיסטורית, אֵם הצהרת בלפור, קיבלה החלטה בעד הקמת מדינה פלשתינית (גם אם רק סמלית); וכיצד זה באן קי־מון מגיע עד ישראל כדי לדבר בגנותנו; ואובאמה שמתבל מפעם לפעם את דבריו בחוסר שביעות הרצון שלו מישראל, חרף כל האיומים המשמעותיים שעליו להתמודד איתם; ואירופה שמרכיבה רשימה שחורה של יהודים־מתנחלים.
אולי הגיע העת, אחת ולתמיד, להבין ולהגיד בצורה ברורה – הדיון הזה והרוח המנשבת סביבנו כבר אינם בגבולות השיח של ימין־שמאל ישראלי. זאת אנטישמיות. זה לא אומר חלילה שבריטניה כמדינה היא אנטישמית, או קרי או אובאמה, וגורמים ידידותיים אחרים. אבל העולם, יש להודות ויש הוכחות, נעשה יותר ויותר אנטישמי. עולם שבו יש לגיטימציה לאיראן גרעינית, לארדואן שחרף דבריו האנטישמיים נותר בעל ברית של ארה”ב. עולם שבו ממשיכים להזרים כספים לחמאס, וכבר לא דורשים ממנו את תנאי הקוורטט להכרה בישראל. וכן, עולם שבו בפרלמנט הבריטי מנהלים דיון של חמש שעות על הסכסוך – או יש לומר “הבעיה הישראלית” – דיון שלא נערך על הכיבוש באוקראינה, או על אירופאים שמצטרפים לדאעש. ולבסוף צריך לקרוא את השלטים המונפים מחוץ לבניין הפרלמנט, הקוראים “להחזיר את מה שאסור היה לתת” – היינו, אסור היה להקים מדינה יהודית באשר היא (ללא קשר לגבולות 67′).
ברוח זו גם השיח הבינלאומי משתנה. מה שהיה בבחינת לא לגיטימי להעלותו על דל שפתיים לפני שנים, התחיל מציונות=גזענות ועבר היום למהלכים שדה־פקטו מחזקים את אלו המסרבים להכיר בקיומה של מדינת היהודים. היום הדיונים הלא פרופורציונליים שהיו באו”ם יוצאים לביקורים בשטח, מזכ”ל האו”ם צועד בעזה ומספר את אותן אי־אמיתות שהיינו רגילים לשמוע רק בדיווח משני.
הממשלה ומשרד החוץ מהלכים על חבל דיפלומטי דק של מה מותר או אסור להגיד, ובצדק נזהרים בלשונם ובמהלכיהם. אלו מהימין מנסים עדיין להסביר לעולם שהוא טועה, מעידים על דיספרופורציה בדיווחים ובמעשים: איך זה שפשעיה של סוריה נמהלו בשאר צרות שהעולם אדיש אליהן, וכיצד זה איראן המתגרענת ממשיכה להתל בנושאים ונותנים עימה. ובכלל, איך ייתכן שחרף האיום הגובר של דאעש, עדיין לא מבינים את איומי האיסלאם הקיצוני וחמאס. ואילו השמאל חוגג את הופעתה של כל רוח רעה בינלאומית המופנית לעברנו, כמוצא שלל רב.
אז לפני שאנחנו מנסים להצדיק את האתיקה של הלחימה בפלשתינים, לפני שמסבירים איך בדיוק ירינו את הפצצות בצוק איתן כדי לא לפגוע באזרחים, לפני שנשרטט שוב את גבולות 67′ ונדון במורכבות ובסיכונים – צריך לזכור שהדיון שמתנהל בעולם כיום, שונה בתכלית מזה שאנו מנהלים בתוכנו.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
