הגעתו של בלייר לאזור כשליח מיוחד של הקוורטט מבורכת, אבל מה הסיכויים שיצליח לשנות משהו?
לא ברור אם מינויו של טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה היוצא, הוא בגדר "סידור עבודה", או שממניו מ"הרביעיה הבינלאומית" באמת מאמינים שיהיה מסוגל להזיז משהו בביצה הפלסטינית. אפילו המנדט, כלומר כתב ההסכמה שלו, איננו לגמרי ברור.
כפי שנאמר בהודעה הרשמית, תפקידו הוא "לסייע לפלסטינים לפתח את מוסדות השלטון, לקדם פיתוח כלכלי, לגייס סיוע בינלאומי – ובשיתוף פעולה עם אחרים לפעול להשגת המטרות המוסכמות של הרביעיה הבינלאומית". אך האם הדגש יהיה על החלק הראשון בהגדרה הזאת, כלומר לעזור לפלסטינים לעשות סדר בביתם המתמוטט – או שבלייר ושולחיו מתכוונים גם, ואולי בעיקר, שיהיה מתווך מדיני בין ישראל לפלסטינים?
בשני המקרים סיכוייו להצליח שואפים לאפס; בלי טיט אי-אפשר לעשות לבנים ובחברה שסועה ומפוררת שמכהנות בה שתי "ממשלות", האחת טרוריסטית בעזה והשנייה וירטואלית ברמאללה – אי-אפשר לייצר יש מאין מוסדות שלטון, כלכלה, משפט וכיוצא בזאת.
ואשר לאפשרות השנייה, כלומר שיפעל למען "המטרות המוסכמות של הרבעייה הבינלאומית", שהן, כזכור, הקמת "מדינה פלסטינית דמוקרטית שחיה בשלום לצד ישראל", הרי שאחרי מה שקרה בעזה ומה שעלול להתרחש בהחלט גם בגדה המערבית, חרף הטפיחות הבינלאומיות על שכמו של אבו-מאזן ומאות המיליונים המוזרמים אליו (גם על-ידי ממשלת ישראל), עצם הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית צריך יהיה לעבור רוויזיה, אם להתבטא בלשון המעטה.
בעוד שבחמאסטן העזתי השתלטה כנופייה שמטרתה המוצהרת, בתמיכת אירן, היא לחסל את מדינת ישראל על תושביה היהודיים – הרי שבחצי השני אין כל סימן שאבו מאזן יוכל או ירצה להגיע עם ישראל לאותן פשרות מרחיקות לכת, שבלעדיהן המחשבה על הסדרי-קבע או אפילו "אופקים מדיניים" הזוייה.
אדרבא, עצם הדיון בסוגיות הקשות האמיתיות – פליטים, גבולות, התנחלויות, ירושלים – מבטיח גל חדש של אלימות, אינתיפאדה שלישית – ומאותן סיבות שהאנתיפאדה השנייה פרצה לפני 6 שנים בגלל אי-קריאת המפה על-ידי מי שהיה אז ראש ממשלת ישראל, אהוד ברק.
זאת ועוד, גם לו היתה המציאות בעניינים אלה אחרת, הרי לממשל האמריקני אין כל כוונה להעניק למר בלייר סמכויות על חשבון תפקידה המוביל של ארה"ב לגבי הסיכסוך הישראלי-פלסטיני, ובאמת קשה לראות מהו המטען המדיני שיש לבלייר כדי להצדיק אפילו את תקוותיו שלו עצמו.
מערכון בסיני
ובינתיים, כאילו "כפרלוד" לבואו של מר בלייר לאזורנו, התקיימה בשארם א-שייח אותה "פסגה" ביו נשיא מצרים, מלך ירדן, ראש-ממשלת ישראל – ואבו-מאזן. במילונים מוגדר המונח "פסגה" כ"וועידה ברמה הגבוהה ביותר של ראשי מדינות", דוגמת רוזוולט, צ’רצי’ל וסטאלין במלחמת העולם השנייה למשל. קשה לראות דמיון רב בין הנ"ל למערכון שהתקיים בסיני בין מר אולמרט; ראש הרשות הפלסטינית שכונה על-ידי יו"ר ועדת החוץ וביטחון של הכנסת, צחי הנגבי, "ראש עיריית רמאללה"; מלך בעל כוונות טובות אך נעדר יכולת אמיתית להשפיע על המצב – ונשיא החושש פן הגל האיסלמי בעזה עלול להתפשט גם לעבר ארצו שלו.
עם כל הרצון הטוב, גם אי-אפשר להתעלם מכך שהמארח נושא לפחות באחריות מסייעת למצב שנתהווה בעזה ולהברחת הנשק אליה. אין, איפוא להתפלא על-כך שכצפוי, "פסגת" שארם היתה מהלך של "פול ספיד בניוטרל", שמלבד הצהרות תמיכה באבו-מאזן כולל שיחרור 250 עצורים פלסטינים והודעות ממוחזרות על העברת כספים אליו, לא הניבה (וגם לא יכלה להניב) דבר.
אולמרט אמנם הצהיר פעם נוספת על נכונותו לדון ב"יוזמה הסעודית" המסוכנת לישראל – וזאת כנראה בעיקר לכיוון וושינגטון (ובמידה מסויימת לזה של מיפלגת העבודה) – אך הסעודים עצמם לא התרשמו מכך במיוחד והם ממשיכים בעקביות שלא להיענות לחיזורים חסרי-המעצורים של ממשלת ישראל (כולל אלה של נשיאנו הנבחר).
טוני בלייר יפתח בקרוב לישכה בירושלים. הוא אורח רצוי – אך פיתרון כלשהו עם שכנינו, בין אם ייקרא "שלום" או הסדר כזה או אחר – יושג לא על-ידו ולא על-ידי "אורח לרגע" אחר, אלא רק אם הפלסטינים יצליחו להצמיח הנהגה רציונלית חדשה, ואם בישראל תכהן ממשלה שתנקוט בתמזיג הנכון בין נחישות מדיניות ובטחונית ועמידה על אינטרסים חיוניים, לבין קידום יוזמות מציאותיות ונבונות משלה.
פורסם לראשונה ב Y-NET
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
