עודד שוורצברג הוא צעיר ליכודי מבטיח החבר בגאווה בליכוד. הוא פרסם מאמר באתר המאוד נחשב של פמלה גלר. ליכודניק גאה להביא את התרגום העברי שלו
ביום שישי, 14.7.2017, בשעה 7:00 בבוקר, נכנסו להר הבית שלושה מחבלים ערבים-ישראלים מאום אל-פחם, ורצחו את השוטרים, רס״מ האיל סתאוי ורס״מ כמיל שנאן, שניהם בני העדה הדרוזית. המחבלים נעזרו בכלי נשק שהוסלקו במסגד אל-אקצא על-ידי מחבל מסייע. כוחות השטח חיסלו את המחבלים במקום.
בתגובה לפיגוע, החליטה ממשלת ישראל לאסור את הכניסה להר הבית ליומיים במטרה לחקור את האירוע, לסרוק את המתחם בחיפוש אחר כלי-נשק נוספים ולבצע הערכת מצב מחודשת תוך שאיפה למנוע הישנות אירועים נוספים והסלמת הטרור, הנובעים, במקרים רבים, מההסתות הפרועות במסגדים בימי שישי.
יומיים לאחר מכן, ביום ראשון ה-16 ביולי פתחה ישראל את מתחם הר הבית למבקרים, אך התנתה את הכניסה בבידוק בטחוני בגלאי מתכות – מגנומטרים, שהוצבו מחוץ למתחם. היא הגבילה את גיל הכניסה למתחם למספר ימים בודדים כך שרק מתפללים מעל גיל 50 בלבד הורשו להיכנס, וזאת בעקבות הערכת מצב שהצביעה על סיכויים גבוהים למהומות אלימות.
לאחר הצבת המגנומטרים, הגיבו פלסטינים רבים, בעידוד המופתי של ירושלים – מוחמד אחמד חוסיין, בסירוב נחרץ לעבור בידוק בטחוני לפני הכניסה למקום התפילה. הם פתחו במהומות אלימות במזרח ירושלים ובאיו״ש, שכללו, כמנהגם, קריאות לרצח יהודים ולהשמדת מדינת ישראל, בנוסף לזריקת אבנים, בקבוקי תבערה והבערת צמיגים. שלושה פלסטינים שהשתתפו במהומות נהרגו כתוצאה מעימותים עם כוחות הביטחון הישראלים. באותו ערב חדר מחבל פלסטיני לבית משפחת סולומון בחלמיש (נווה צוף), ודקר למוות את יוסף סלומון – סב המשפחה, ואת שני ילדיו – חיה ואלעד, בעת שחגגו הולדת נכד חדש למשפחה. המחבל, עבד אל-ג׳ליל, מוסלמי בן 19, נורה על ידי חייל שגר בסמוך לאירוע ושמע את זעקות המשפחה, אך שרד וקיבל טיפול רפואי בבית חולים ישראלי.
ב-23 ביולי אירעה תקרית ביטחונית ודיפלומטית חריגה במהלכה מאבטח ישראלי בשגרירות הישראלית בירדן ירה למוות באזרח ירדני לאחר שהשני תקף אותו בדירתו. באירוע נהרג גם בעל הדירה. האירוע הגביר את המתיחות הגדולה ממילא בין המדינות על רקע המצב בהר הבית. ירדן, החתומה על הסכם שלום עם ישראל משנת 1994, קראה לישראל להסיר את גלאי המתכות. ארה״ב הצטרפה גם היא לקריאה זו ולחצה עליה. ישראל נאלצה לפרסם, כי בכוונתה להסיר את הגלאים ולהציב מערכת בקרה משכוללת בעתיד, וכך היה. נכון לכתיבת שורות אלו, לא ברור אם ישראל תעמוד גם בהצהרתה השנייה. המהומות האלימות, כצפוי, עדיין נמשכות.
ההיבט האסטרטגי:
תודעתית, רבים טוענים כי מדובר בניצחון פלסטיני מובהק, אשר דירבן את חמאס ופת״ח לפתוח בחגיגות על ״הניצחון העצום וההיסטורי״. מדובר בהישג המערער על הריבונות הישראלית בהר הבית.
ואכן, העולם צפה בישראל המתקפלת לנוכח האיומים, לקול צהלות הפלסטינים. לא מדובר ברגע נדיר. עוד בימי המנדט הבריטי הבינו הערבים, כי דרך פרעות ורציחות הם יכולים להשיג את מבוקשם: להשיג מטרות פוליטיות ולזכות בהכרה ובסימפטיה בינלאומית. המצפן המוסרי של המערב מקולקל, והוא נוטה לתגמל את הגרועים שבמרצחים, בה בעת שהוא מפנה אצבע מאשימה דווקא אל קורבנות הטרור ואל הפועלים למגר אותו. כך למשל קרה בעקבות מאורעות תר״פ ותרפ״א, שדרבנו את הבריטים לפתוח בוועדת הייקראפט ולפרסם את הספר הלבן הראשון. אך הוא רק דוגמה נקודתית, וממש לא האחרונה, שכן היה זה דפוס קבוע וברור ובימי המנדט: הערבים תוקפים והבריטים מתגמלים ומתקפלים, בין אם על-ידי הגבלות על יהודי הישוב, ובין אם על-ידי רצון להעניק שטחים לערבים, אותם ערבים שזיהו עצמם כחלק מחזון סוריה הגדולה בתקופה זו, ולא כחלק מעם פלסטיני כלשהו.
ההפסד התודעתי מחלחל גם בדעת הקהל הישראלית. מבחינת בוחרי הימין הישראליים, הסרת המגנומטרים מציינת תבוסה ורפיסות. ממשלת הימין סופגת ביקורת הן ממחנה הימין והן ממחנה השמאל, אשר רבים בתוכו התנגדו להצבת המגנומטרים מלכתחילה. יהיה מעניין לראות כיצד נתניהו ינסה למסגר את השיח, ולהצדיק את הסרתם. ייתכן כי יצליח למנף את החלטה זו על-ידי הפעלת לחץ, שתאפשר הצבת אמצעי בידוק שבעבר לא התאפשר להשתמש בהם – כמו למשל, מצלמות.
חשוב להבין, כי ההחלטה להציב את המגנומטרים התקבלה כתוצאה ישירה מהפיגוע בתוך המתחם הקדוש. לא הייתה זו החלטה קלה. דיונים על הצורך באמצעי אבטחה ובקרה נוספים במתחם הר הבית עלו עוד לפני הפיגוע, שכן מתפללים מוסלמים בהר הבית נוטים להתפרע, לצעוק ולתקוף בני דתות אחרות שעולים להר. עם זאת, כל יוזמה להוספת אמצעים שיגבירו את הביטחון והיציבות העלתה התנגדות עזה וקריאות כנגד היהודים, וזאת בטענות של הפרת הסטטוס קוו וטענות חסרות ביסוס של ניסיון השתלטות יהודי על המתחם.
החרדה מהתפרעות המוסלמים כה גדולה, שהיא אינה מאפשרת ליהודים להתפלל במתחם הקדוש להם ביותר. אם ישכיל נתניהו להשתמש בהסרת המגנומטרים ככלי להצבת אמצעים יעילים יותר – הרי שההפסד התודעתי השתלם על-ידי השגת מטרה אסטרטגית זו. הדבר יאלץ אותו להידבר עם ירדן, בעלת הרוב הפלסטיני, הנמצאת תחת שליטה של השושלת האשמית מאז שהיא הוענקה לה על-ידי הבריטים. הממלכה ההאשמית נמצאת תחת חשש מתמיד מהפיכה אלימה, ומצליחה לשמור על שלטונה בעזרת הישענות על המיעוט הבדואי הילידי הנמצא בעמדות הכוח המובחרות, למשל בממשל, בצבא ובשירות החשאי. הירדנים צופים במזרח התיכון, וחוזים בשינויים הרבים המתרחשים, במדינות המתפוררות ובאי היציבות. הם יודעים כי עליהם לעמוד על המשמר בכל עת.
לישראל יש אינטרס לשמור על יחסים טובים עם ירדן וכן על היציבות בה – כיוון שהיא מעוניינת בגבול מזרחי שקט. דעת הקהל הירדנית משחקת תפקיד חשוב, והמלך הירדני, עבדאללה השני, נאלץ להתערב בסוגיות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובנושאים הקשורים להר הבית, על מנת לשמור על היציבות בממלכתו. לשתי המדינות אינטרס זהה לשמור על היציבות בירדן, אך בעקבות דעת הקהל בה העוינת את ישראל, שהתלהטה אף יותר בעקבות התקרית של עובד השגרירות, אין הדבר מפתיע שהיא החליטה לנקוט בקו תקיף בדרישה כי ישראל תסיר את המגנומטרים. יש להבין שההחלטה להפוך את נושא הר הבית למרכזי בסדר היום התקבלה על-ידי הפלסטינים והטורקים, המבקשים אף הם לדחוק את הירדנים. יו״ר הפרלמנט הירדני, עטאף א-טרוואנה, אף הגדיל ושיבח את מבצעי הפיגוע בהר הבית. עם זאת, מלך ירדן, תקיף ככל שתהיה, לא ימהר לשרוף את כל הגשרים עם ישראל, בה הוא תלוי בתחומים שונים כמו תחום המים, ואשר עשויה לסייע לו במקרה של ניסיון הפיכה כולל, כפי שעשתה דאז באירועי ספטמבר השחור. על ישראל להיזהר שהמצב הנוכחי יהווה זרז להתקפה של השגרירות הישראלית בירדן, בסגנון המתקפה על הקונסוליה האמריקנית בבנגאזי ב-2012 או המתקפה על השגרירות הישראלית במצרים ב-2011.
ישראל לקחה בחשבון שיקולים אסטרטגיים נוספים בהחלטתה להסיר את המגנומטרים, היא עוקבת אחר ההתערבות הגוברת של ארה״ב באזור וההתפתחויות השונות במלחמת האזרחים בסוריה. החלטות על נושא הר הבית, שחשיבותו אינה מוטלת בספק, לא יכולות להתקבל במנותק מהתרחשויות אזוריות אלו ומהשחקנים הנוספים המשפיעים עליו.
ההיבט התקשורתי:
אנשי תקשורת רבים תקפו את ההחלטה להציב מגנומטרים בטענה כי זאת תסכן חיים, תלהיט את השטח ותוביל לאלימות ולסיכון חיי אדם. טענות אלה מעידות בעיקר על הסתירה באידיאולוגיה של מחנה השמאל, הטוען, השכם והערב, כי יש לישראל עם מי להגיע להסכם שלום. הציפיות הנמוכות של מחנה השמאל מהפרטנרים המדומיינים שלו כל כך נמוכות, שהן מוכיחות לנו, כי אין בשלום שהם מנסים למכור דבר מלבד פיקציה. מדובר על ריטואל קבוע במחנה השמאל, הבוחר להתייחס לערבים כמו לילדים – גזענות של ציפיות נמוכות, שכן ברי לכולנו, כי אדם לא משכים בבוקר במטרה לרצוח בעקבות מגנומטר. המבקש לרצוח יהודים, יעשה זאת במוקדם או במאוחר, בין אם יוצבו מגנומטרים ובין אם לאו. מעולם לא נמצא מחקר מדעי, שדן בצל צלה של הנחה לפיה, מגנומטרים מעוררים באנשים את הרצון לרצוח יהודים. אם יש כזה, אשמח אם כתבי ה-CNN יפנו אותי אליו.
עוד טענה העולה באמצעי התקשורת זועקת, כי הצבת המגנומטרים מהווה הפרה בוטה של הסטטוס קוו. כאן מדובר בעוד ספין תקשורתי מבחיל, שכן לא הייתה זו ישראל ששינתה את הסטטוס קוו בהר הבית, כי אם הפיכתו לבסיס טרור בו מאחסנים כלי נשק ומוציאים פיגועי טרור. ההחלטה להציב את המגנומטרים הגיעה בעקבות הפיגוע. כפי שציינתי לעיל, החלטות על הצבת אמצעי בידוק בעבר נבלמו.
הדיווחים על הפיגוע בהר הבית ועל ההפגנות האלימות שהגיעו לאחריו היו, כמצופה מערוצי התקשורת, מפגן של אנטישמיות וחוסר אובייקטיביות. לאחר כל ניסיון פיגוע, יוצאת התקשורת מגדרה על מנת לצייר תמונה המציגה את הקורבנות והמחבלים כשווים. ״שישה מתו בהתקפות בירושלים״, מסגרו הכותרות, שהרי הם רואים במחבל כקורבן, שאין להאשים אותו במעשיו הרצחניים. לדידם, אין הבדל בין המשפחה שחגגה ארוחת שבת בביתה ונטבחה בו לבין שלושת המחבלים, שבחרו להשתתף בהפגנות אלימות ולקרוא לשואה שנייה. הם מתעלמים מאופי ההפגנות בהן השתתפו אותם מחבלים, ונמנעים מלשאול את השאלות הקשות : מה בתרבות או בדת האסלאם גורם לערבים לתעב את רעיון חופש הדת? מדוע הם מונעים בידוק בטחוני באזור כה רגיש אותו הם מתיימרים לכבד? האם לדידם פיגועים בתוך המתחם לא מתנגשים עם דתם? מדוע קולות הזעקה מופנים דווקא לבדיקה הביטחונית ההכרחית כל כך בהר הבית, אך כאשר מיליוני מוסלמים נבדקים באופן יסודי במכה בזמן העלייה לרגל – החאג׳, או כאשר הם נבדקים במצרים, דובאי, איחוד האמירויות ובמדינות מוסלמיות אחרות, הם מגיבים בקול דממה דקה? מדוע מנסים לצייר את המחבלים כבודדים ומתעלמים מהבעת התמיכה המופגנת של אלפי הפלסטינים בהם?
סבב האלימות סביב סוגיית הר הבית לא יהיה האחרון. מאז ימי הישוב היהודי משתמשים הערבים במתחם כתירוץ לרצח יהודים. כך היה למשל במאורעות תרפ״ט, כאשר המופתי דאז, חאג׳ אמין אל-חוסייני, השתמש במתחם בכדי לאחד את המוסלמים, וטען כי היהודים מעמידים אותו בסכנה. רבים הלכו בדרך זו של המופתי. כך למשל, המנהיג ה״מתון״, מחמוד עבאס, שהאשים את ישראל ברצון לחלק את הר הבית, וציין כי ״לא ניתן לישראלים ללכלך את הר הבית ברגליהם המטונפות״ וכי ״כל טיפת דם שנשפכת בהגנה על ירושלים היא טהורה״. עוד הוסיף שמן למדורה, המופתי של ירושלים, שיח׳ מוחמד חוסיין, שהטיף כחלק מדרשת יום שישי, כי ״היהודים, אויבי אללה, מאיימים על מסגד אל-אקצא״.
אם כך, ניתן להבין כי שימוש בסוגיית הר הבית כתירוץ לטרור הוא נפוץ, ומתקיים ללא קשר לפעולותיה של ישראל, ואף מלפני הקמתה. ההבנה הזאת חייבת לחלחל בקרבנו, על מנת שנחדל לדבר במונחים של רגשות, ובמקומם נדבר במונחים של צדק ושמירה על חירויות. לא עוד: ״מה תהיה תגובת הפלסטינים להצבת מגנומטרים?״ (רמז: הם ירצחו כך או כך), כי אם: ״האם הצבת המגנומטרים מוצדקת?״, ״כיצד נגן על המתפללים בהר הבית?״ ו-״כיצד נאפשר חופש תפילה לכל?״.
לא ניתן להתעלם מכך שהפיגוע בהר הבית והמהומות האלימות התרחשו ימים ספורים לפני תשעה באב, בו מציינים את חורבן בית המקדש הראשון שהתרחש בשנת 586 לפנה״ס בידי בבל, וחורבן בית שני בשנת 70 לספירה בידי הצבא הרומי. בשבת שלפני תשעה באב קוראים את הפטרת שבת חזון, ויש הגורסים כי היא באה מלשון מחזה – שכן בשבת זו רואים אל מול עינינו את בית המקדש השלישי. הקשר היהודי להר הבית, בו שכן בית המקדש, הוא עתיק יומין ונצחי, וסבב האלימות האחרון לא יצליח לנתק אותו, בדיוק כפי שהניסיונות לנתקו ולטשטשו כשלו בעבר. האירועים האחרונים סביב הר הבית העלו אותו לתודעה של חילונים ודתיים כאחד, והמועד הסימבולי בהם התרחשו מדגיש במיוחד את החשיבות הדתית-לאומית של האתר כמקום הקדוש ביותר לעם היהודי.
למאמר המקורי באנגלית : http://pamelageller.com/2017/08/temple-mount-patterns-of-blood-lies-and-terror.html/?utm_source=dlvr.it&utm_medium=facebook
בתמונה : גלר עם שוורצברג, אוון כהן ועומרי רוזנקרץ – חברי גאווה בליכוד.
נלקח מתוך האתר של פמלה גלר
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
