דוד אוחנה, מראשי תא הסטודנטים של הליכוד באוניבסריטת תל אביב, מנתח את המצב הפוליטי לאחר סקר גלובס שהראה שינויים מהותיים בדעת הקהל בישראל
בסקר האחרון של אתר גלובס יאיר לפיד מאבד יותר משליש מכוחו ויורד ל12 מנדטים. טבעי ששר אוצר יקבל מכה אחרי הקיצוצים האחרונים, אבל לאבד כ30 אחוזים מהמצביעים? לזה אפילו בחלומות הכי שחורים לפיד לא ציפה. מה הביא אותו למצב הזה? האם זה עוד סקר מתנדנד, או שהוא הגיע לשיא מוקדם מדי? וגם, כיצד מפלגת העבודה ומרצ מתחזקות אך גוש השמאל נשאר במיעוט? והאם ניתן לנבא לאן תישוב הרוח? האם אנו הליכודניקים מצויים בסכנה?
התשובה מורכבת. בפוליטיקה הישראלית יש שלושה סוגים של מצביעים: האחד הם מצביעים מסורתיים, שמצביעים למפלגה מסוימת ללא קשר לעומד בראשה או לסקרי דעת קהל. מפלגות שמחזיקות במס’ גבוה של קולות מהסוג הזה הן אלו ששורדות בנוף הפוליטי בטווח הארוך, כמו הליכוד, העבודה והמפלגות החרדיות. הסוג השני הוא קולות אידיאולוגיים, ששייכים לצד מסוים של המפה הפוליטית אבל לא למפלגה ספציפית (כמו מתלבטים בין הליכוד לבית היהודי מחד או בין העבודה למרצ נגד), והסוג האחרון הוא קולות צפים, המסה העיקרית של מצביעים שנמצאת בד”כ במרכז המפה הפוליטית שיכולים להצביע החל מהליכוד מימין ועד העבודה משמאל, ללא הקצנה. גם הנאמנות של המצביעים מתרחשת בסדר הזה, כשהקולות הצפים הם הקולות הכי לא נאמנים.
אלה בדיוק הקולות של יש עתיד. אין לה מצביעים שיישארו עם המפלגה באש ובמים עקב היותה מפלגה חדשה, ועקב מיקומה במרכז היא לא תמשוך קולות אידיאולוגיים מימין או משמאל, ככה שהיא נשארת עם הקולות הצפים, אותם קולות שהצביעו לקדימה בשתי מערכות הבחירות האחרונות, ולשינוי בזו שלפני כן. שתיהן נעלמו מן המפה הפוליטית למרות מס’ גדול של מנדטים, ויש עתיד נמצאת בסכנה גדולה מאוד להפוך לבאה בתור ברשימה.
בינתיים בימין, המצב נשאר כשהיה. הבית היהודי והליכוד נשארים עם מס’ דומה של מנדטים, כלומר בקרב הקולות האידיאולוגיים לא נרשמה תזוזה משמעותית לכאן או לכאן. אלא שמי שמרוויח מזה הוא נתניהו, ולא בנט. בבחירות האחרונות, הבית היהודי נתפסה כאלטרנטיבה ימנית לליכוד, והיא משכה קולות רבים מהמתלבטים בקרב מצביעי הימין, וקצרה את ההישג המרשים ביותר שלה מאז ימי יוסף בורג ז”ל. מכאן אפשר רק לרדת. הבית היהודי, או המפד”ל, לא חזקה כל כך בקולות מסורתיים, שמסתכמים בלא יותר מששה או שבעה מנדטים, פחות בהרבה מאשר לליכוד, שמחזיק גם בקולות מכל סוגי המצביעים, גם הצפים. כלומר, אם ימשוך חזרה את קולות הימין – יתחזק. ואם לא – ישמור על כוחו. בנט יכול לשמור על כוחו או לאבד קולות חזרה לליכוד.
אבל ההפתעה הגדולה ביותר נמצאת בשמאל. גם מפלגת העבודה וגם מרצ מתחזקות באופן מרשים למדי. הרבה קולות שיש עתיד איבדה עברו למפלגת העבודה, ככל הנראה בעקבות הקיצוצים המאסיביים שנעשו לאחרונה. אבל כיצד ניתן להסביר את ההתחזקות של מרצ, שלא מושכת בד”כ קולות צפים? אפשרות אחת היא שמפלגת העבודה יכלה להתחזק אף יותר, ואיבדה כמות מסוימת של קולות למרצ. האפשרות השנייה היא שרבים ממצביעי השמאל עברו ליש עתיד בעקבות שיבוצם של אנשי שמאל מובהקים כמו יעל גרמן, שהייתה במרצ בעברה, וחזרו הביתה. לא משנה איזה תסריט הוא הנכון, מרצ יכולה לזקוף לעצמה את ההצלחה הגדולה בעקבות עבודת שטח מאסיבית. אבל כמפלגה קטנה, השתלשלות העניינים לא תהא תלויה בה בסופו של דבר, אלא באחותה הגדולה העבודה.
אז מה הולך לקרות בעתיד? ברור שהפוליטיקה בארצנו הקטנטונת היא דינמית מאוד, והרבה דברים עוד יכולים להשתנות. אבל ניתן לראות מגמה מסוימת, שגם הסקר מתייחס אליה – יש כאן חזרה למצב של מפלגה מובילה מכל גוש – העבודה משמאל, והליכוד מימין. האם זהו שינוי בתפיסה הפוליטית של הציבור? התשובה היא לא. יש עתיד במשבר, אז פונים לאלטרנטיבות הקיימות, זה אך טבעי שהעבודה והליכוד תתחזקנה ללא מפלגת מרכז דומיננטית. אבל (וזה אבל גדול), אם אהוד אולמרט יחזור, ויצרף אליו את ציפי לבני, את שאול מופז ואולי את לפיד בעצמו, שוב תהיה מפלגה שתזכה בקולות צפים מהמרכז. זוהי הסכנה הגדולה לשלטון הליכוד, ולצערי הרב האופציה הזו עלולה להתממש.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
