לעתים קרובות אנו רואים פוליטיקאים או ארגונים הקוראים לשלום או מבקשים שלום ודורשים אותו, מעטים מאוד הם עושי השלום ומביאים אותו בשקט וללא תג מחיר, והדבר המרגש הוא שלפעמים אנו רואים שהקבוצה הראשונה תוקפת ועוינת את עושי השלום, ומדקדקות בפרטי הפרטים כדי לחשוף טעות כתיב קטנה שדרכה מסיחה התקשורת את דעת הקהל במטרה לגמד את ההישג הגדול ולבטל את ערכו.
לתגובות הפלסטיניות בפרט, וציר הרשע בהנהגת איראן בנוסף לברית טורקית-קטארית בכלל, נגד הסכם הנורמליזציה הישראלי-אמירתי, יש שני מחנות: הראשון והמדהים מכיל הרבה צביעות ודו-פרצופיות, בעוד שהגורם השני הוא עוין ומונע משנאה יוקדת, כך שתגובותיו לא מפתיעות אף אחד.
הדיון שלנו מתמקד יותר במחנה הראשון, ספציפית בצד הפלסטיני והטורקי, בו הודיע ארדואן על החזרתו של שגריר טורקיה מאיחוד האמירויות ואפשרות לבטל את היחסים הדיפלומטיים התורכים-אמירתים כעונש על הסכם הנורמליזציה עם ישראל, וכאן ניכרת לנגד עינינו הצביעות הטורקית, שכן טורקיה הייתה המדינה המוסלמית הראשונה שהכירה בישראל וכוננה איתנו יחסים דיפלומטיים, וארדואן היה הנשיא המוסלמי היחיד שפקד את קברו של תיאודור הרצל, מייסד התנועה הציונית, בנוסף לעובדה שהסחר בין טורקיה לישראל מגיע לרמות העולות על מיליארדי דולרים בשנה, ואלפי תיירים ישראלים שמבקרים מדי יום בטורקיה, ואלפי עובדים טורקים שעובדים בישראל, בנוסף לעשרות מטוסים טורקים שנוחתים וממריאים משדה התעופה בן גוריון בתל אביב מדי יום. האם זה לא פסגת הנורמליזציה המבורכת? ומדוע מה שמותר לטורקיה אסור על איחוד האמירויות?
שיא הצביעות נמצאת בצד הפלסטיני אם מדובר בעם או בהנהגה, שכן יאסר ערפאת חתם הסכם שלום בשנת 1993 (הסכם אוסלו) ועל סמך הסכם זה הגיעה ההנהגה הפלסטינית מאלג’יר ומדינות מקלט אחרות והקימו את הרשות הפלסטינית ברמאללה, שממשיכה לתפקד עד היום, תוך קיום נורמליזציה מלאה בין הרשות הפלסטינית לישראל, בכל יום נמכרים סחורות ישראליות בשטחי הרשות וסחורות מרשות נמכרות בישראל, אלפי עובדים פלסטינים עוברים מדי יום לעבודה בתוך ישראל, המטבע המשמש בתחומי הרשות הוא השקל הישראלי והדינר הירדני, התיאום הביטחוני בין גורמי הביטחון הישראלי והפלסטיני מתקיים באופן יומיומי, מנהיגים ואזרחים פלסטינים נרפשים בחופי תל אביב ואילת, האם זה לא נורמליזציה? מדוע להם מותר ולמדינות המפרץ או כל מדינה ערבית אחרת אסורה?
אם אנו רוצים מנה נוספת של צביעות פלסטינית עם וההנהגה, אפשר למצוא אותה בתגובות כלפי האמירויות ומדינות המפרץ מאז סכסוך מדינות המפרץ-קטאר והצטרפות קטאר לציר הרוע האיראני, ובעיקר כלפי איחוד האמירויות לאחר הסכם הנורמליזציה עם ישראל.
אם נחזור לתמיכה בפלסטינים, אנו מוצאים על פי הדו”ח של אונרר”א, המממן 4.5 מיליון פליטים פלסטינים במזרח התיכון, שמדינות המפרץ מממנות את הארגון בלמעלה מ -230 מיליון דולר מדי שנה כ -100 מיליון דולר מאיחוד האמירויות, בנוסף לעשרות מיליוני דולרים לפרויקטים ברשות הפלסטינית וארגונים אחרים לענייני פלסטינים, כמו כן מלגות לימוד לסטודנטים פלסטינים מטעם ממשלות המפרץ ואחרות במימון אזרחים, כך שכמעט 80% מבוגרי האוניברסיטאות הפלסטיניות השיגו את תואריהם באוניברסיטה בזכות מלגות שהוענקו מממשלות ומאזרחים במדינות המפרץ.
לאחר הפרטים החלקיים הללו על תרומת מדינות המפרץ לפלסטיני כעם וכמנהיגות, אנו יכולים להבין ולהזדהות עם כעס אזרחי המפרץ על התגובות הפלסטיניות, וכפיות הטובה הפלסטינית שלא הפתיעה אותי באמת, כמי שהייתי עד לכך בעבר במהלך המהפכה הסורית והאביב הערבי, כאשר הפלסטינים סירבו להזדהות עם העמים הערבים כאשר יצאו במהפכות למען חופש ודמוקרטיה, בטענה כי הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא הנושא היחיד שבו צריך לעסוק העולם הערבי. ולפני שתיפתר הסוגיה הפלסטינית, אין לאף אחד את הזכות לעסוק בזוטות כמו דיכוי משטר אסד לעם שלו, או השתלטות חיזבאללה ואיראן ללבנון ושליטה בכל נמלי המדינה ואוצרותיה, ואם לא די בכך הרי שהפלגים הפלסטינים בסוריה השתתפו בפשעים שביצע משטר אסד נגד בני עמו, כולל טבח רצח ואונס של חפים מפשע שכל חטאם שביקשו להשתחרר מדיכוי המשטר. כן, אני מסכים עם הקולות הערבים שעולים ואומרים: “הסוגיה הפלסטינית אינה הסוגיה שלי.”
לסיכום, כל אדם צריך לדעת כי העם הנבחר של אלוקים הוא האנשים המבקשים שלום ועושים שלום ללא קשר לאיזו דת הם שייכים. ה’ יתברך ציווה לכל הדתות להטיף לשלום ולעשות שלום, והנחה אותם לדרך השלום והסובלנות, חלקם הלכו בדרכו זה לצד זה בתפילה ועבודה, אך חלקם זנחו את דרך השלום והתמקדו רק בתפילה ופולחן, והנותרים התנגדו לשלום ונלחמו בה תוך עיוות הדת והפיכתה לאמצעי שמצדיק מלחמה ותוקפנות, ואלוקים יודע מה יש בנפשנו והוא היחיד שממיין אותנו לאנשי הטוב והאמונה ולאנשי הרשע והכפירה, ואין לאיש מלבדו את הזכות לפסוק מי הוא המאמין ומי הוא הכופר.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
