עומרי אקוניס חושב שצריך לבחון את “חוק האברכים” במבט מעט שונה אך יצירתי
למען הסר ספק ,הרשו לי להצהיר כבר עכשיו:
“אני נגד חוק האברכים”
אבל הבעיה שלי איננה מסתיימת כאן,ההיפך הוא הנכון, כאן היא רק מתחילה.
בעזרתם האדיבה של כמה יועצי תקשורת ואסטרטגיה,אשר מנצלים את המצב ומשתמשים בכלי הכי טוב שהם מכירים, הלא הוא “הספין התקשורתי”, הפכה המחאה כנגד החוק אשר גורם למצב לא שיוויוני ואף מפלה כמה אלפי אנשים,
למחאה אישית כנגד הממשלה,ובעיקר כנגד העומד בראשה.
נחזור טיפה אחורה, בערך לשנים בהם רובנו,הסטודנטים, נולדנו.
השנה היא שנת 1985, וביוזמתו של לא אחר מאשר נשיא מדינת ישראל כיום מר שמעון פרס, נולד חוק ההסדרים שמטרתו לאגד תחת שם כולל אחד, מספר לא מועט של תיקוני חקיקה תקציביים.
מאז ועד היום,מרבית חברי הכנסת אינם יודעים כלל וכלל מה טומן בחובו החוק אשר הם עצמם מאשרים בהינף אצבע (או אם תרצו ובעזרת הטכנולוגיה המתקדמת בלחיצת כפתור) נגדיל ונאמר כי לעיתים חוק זה מסנדל אותם עצמם כאשר סעיפיו מונעים מהם להגיש הצעות חוק פרטיות.
אחד הסעיפים המרכזיים בחוק ההסדרים מתייחס לנושא “האברכים” והתקצוב לאילו אשר לומדים תורה ,אינם יוצאים לעבוד ואינם משרתים בצבא ההגנה לישראל/שירות לאומי. סעיף זה קיים כבר שנים רבות ואכן גורם למצב מפלה,בו כולנו תורמים את חלקנו וחובותינו הלאומיות/אזרחיות וגם משלמים מיסים ושכר לימוד אקדמי גבוה או גבוה יותר בעוד אחרים “חיים על חשבון הברון/משלמי המיסים”.
בפסקה האחרונה נמצאת תמצית הבעיה שלי, הרי ברור לכל כי אלו אשר עוסקים במלאכת השירות הצבאי/לימודים אקדמיים/עבודה אינם מקבלים הטבות מסוג זה וברוב הפעמים אף נאלצים לשלב בין הדברים, אך בשבוע האחרון אנו עדים לתופעה מרגיזה ולא נכונה:
בעזרתם האדיבה של אותם אנשי ייעוץ אסטרטגי-פוליטי-תדמיתי הפכה המחאה למפגן של שנאה כנגד החרדים מלווה בזעם רב ותוקפנות אישית כנגד ראש ממשלת ישראל,בנימין נתניהו.
האם מישהו מכם שם לב שמאחורי הקלעים מושכים בחוטים מספר לא מועט של תנועות אנטי-ציונית?
האם שאלתם עצמכם האם אותם אנשים אשר מושכים בחוטים אינם אותם אנשים אשר מפגינים כנגד צבא ההגנה לישראל ונגד מדינת ישראל בכל סוף שבוע/פעולה צבאית מוצדקת למען שמירה על בטחון האזרחים?
האם שאלתם עצמכם היכן היו ראשי מפלגת “קדימה” כאשר חוק זה פגע באותה מידה בכולנו,סטודנטים עובדים-לומדים-משרתי מילואים, בשנות שלטון המפלגה (2006-2009) כאשר הם עצמם אישרו ברוב גדול פעם אחר פעם את “חוק האברכים”?
אולי עכשיו מתחילה להתבהר לכם התמונה, כאשר כתבתי בתחילת דבריי שאני נגד “חוק האברכים” מכיוון שהוא יוצר מצב לא שיוויוני, אך הבעיה שלי רק מתחילה כאן, הבעיה היא כיוון המחאה והמסר אשר צריך להיות מועבר על ידינו,הסטודנטים.
המסר צריך להיות שיוויון בנטל ולא מתקפה אישית (אשר מנוהלת בידי אנשי תקשורת וספינולוגים בתשלום) כנגד ראש הממשלה.
היכן ערביי ישראל בכל הסיפור הנ”ל, הרי גם הם אינם משרתים בצה”ל או לחילופין עושים שירות לאומי, הרי גם הם מנצלים את השנים בהם רובנו ממלאים את חובתינו האזרחית ומשרתים שירות צבאי מלא במשך 3 שנים (או יותר) בעוד הם מנצלים זאת בכדי ללמוד במוסדות אקדמיים מתוקצבים על ידי מדינת ישראל.
היכן אמני ישראל, אלו אשר מחרימים את העיר אריאל ואת גושי ההתיישבות ומסרבים להעלות הצגות באזורים אלו, האם הם משרתים בצבא? האם אלו אשר מופיעים בסרטים על מלחמת לבנון ועופרת יצוקה אחזו בחייהם נשק אמיתי ועמדו במצב בו כלי הנשק הוא המכשול היחיד אשר מפריד בין המחבל לבינם? או שמא הנשק מפלסטיק אותו אחזו על הסט היה הפעם הראשונה בו נתקלו באם-16?
היכן אותם משתמטים מטעמי מצפון, אשר מכריזים כי הם לא מסוגלים לגעת בנשק
וכי אינם מסוגלים לפגוע בזבוב כי גם לו יש זכויות,אך בכל יום שישי יוצאים לבילוי של סוף שבוע וחוברים לפלשתינים (לעיתים הם אף אלו שמבעירים את השטח) אשר זורקים אבנים ובקבוקי תבערה על כוחות צה”ל ומשמר הגבול בנעלין,בילעין ושייח ג’ראח, האם גם הם נכללים באותן הזכויות אשר אנחנו דורשים?
היכן היו אותם הסטודנטים פעילי “קדימה” כאשר ראש הממשלה אותו הם בחרו (מודה באשמה אני לא בחרתי בו) גרם למצב בו הם מופלים לרעה והאברכים קיבלו תקצוב בעוד הם עבדו,למדו ושירתו במילואים?
מצטער אך לא זכור לי שראיתי מחאות דומות באותם 3 שנים מצידם,איפה הם היו אז? האם אז לא הרגישו כי דופקים אותם?
השבוע פגשתי מכר אשר חזר מאחת ההפגנות נגד החוק,הוא התגאה באחד השירים שהם שרו במהלכה, לא אזכיר את המילים אך אציין שהם כוונו ישירות לראש הממשלה וכללו מילים גסות, שאלתי אותו האם הוא חושב שזה כיוון המחאה, והוא ענה לי תשובה לקונית וקצת ילדותית “ברור, הרי קל ללחוץ אותו ולגרום לו להזיע”.
כאשר הקשתי ושאלתי אותו האם הכיוון איננו צריך להיות למען שיוויון בנטל של כלל האזרחים הוא אמר “זה לא ממש מעניין אותי,העיקר לתקוף את ראש הממשלה”.
או אז הבנתי שהספין התקשורתי עבד,המתכון לפניכם:
נכניס כמה קבוצות אשר חורטות על דגלן את השנאה לחרדים (ותו לא),נוסיף להן כמה קבוצות אנטי-ציוניות שרק מחכות לצאת לאיזו הפגנה אלימה נגד מדינת ישראל ומוסדותיה, נערבב עם כמה קבוצות פוליטיות שחורטות על דגלן את השנאה לראש הממשלה,קורט פעילים פוליטיים שמתיימרים להקים מפלגה ונוסיף להן קמצוץ של יועצי תקשורת/ספילונגים שמאגדים את השנאה לחרדים ושנאה עזה לראש הממשלה ונגלה כי מזה יוצאת לנו מחאה, אשר מטרתה נכונה (למנוע את חוסר השיוויון) אך הכיוון איננו נכון.
אחזור על זה שוב, גם אני חושב שהמצב כיום לא תקין, גם אני הייתי שמח אילו היו משווים בין זכויות הסטודנטים לבין זכויות האברכים,גם אני הייתי שמח לשנות את המצב,גם אני נגד “חוק האברכים”.
אך ברצוני להזכיר לחברותיי וחבריי הסטודנטים:
כיוון המחאה כיום איננו נכון.
לתקוף את ראש הממשלה כי אפשר זה לא הפתרון, להצטרף לקבוצות שחורטות על דגלן את המילה נגד במקום את המילה בעד זה לא הפתרון,לחבור לקבוצות אשר בימים כתיקונם משתפות פעולה עם גורמים אנטי-ציוניים אשר תוקפים את מדינת ישראל מעל כל במה וכיום חוברות לסטודנטים מן המניין כי זה נוח להן, זה לא הפתרון.
הפתרון הוא אחד- לשנות את כיוון המחאה ולדרוש שיוויון בנטל.
לדרוש שכלל אזרחי ישראל יהיו שותפים למאמץ וישרתו בצבא/שירות לאומי, ייצאו לעבוד, ישרתו במילואים/יתנדבו בעמותות למען אזרחי ישראל.
זהו כיוון המחאה שלי וכולי תקווה שיום אחד הדברים אכן יתוקנו ונחייה באושר.
המאמר פורסם במדור הפוליטי של המגזין “פיוז’ן” במרכז הבינתחומי הרצליה
הכותב הינו פעיל בצעירי הליכוד
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
