ביקורת סרט על “ממזרים חסרי כבוד” של הבמאי האמריקני קוונטין טרנטינו : שליחות קטלנית לזיכרון ההיסטורי
פורסם בכתב העת “האומה”, גיליון 176, חורף תש”ע- 2009
המצאת הקולנוע ( ובגילגולו הראשון הראינוע) על ידי האחים לומייר ב – 1895 דרך התפתחותו לכל אורך המאה ה – 20 ובתחילת המילניום הנוכחי, לצד המהפכה הטכנולוגית שבאה בעיקר בהתפתחות האינטרנט בתריסר השנים האחרונות, עשויות בנקל לשנות את מרבית התפיסות הקשורות בעיצוב הזיכרון ההיסטורי. אם בעבר “ההיסטוריה נכתבה על ידי המנצחים” ומה שעיצב זיכרון היסטורי עלה מן הכתוב על הנייר, מן הסיפר שבעל פה ומאמצעים ויזואליים כפסלים ואנדרטאות, הרי שמהפכת התקשורת, אשר נדמה כי עדיין לא הגיעה למיצויה, שינתה את אופן עיצוב הזיכרון.
פרופ’ שלמה זנד, מחברו של הספר “הקולנוע כהיסטוריה”, מביא את ההיפותזה של מרק פרו באשר לצפייה בסרטים ולקולנוע כמעצבי זיכרון היסטורי. פרו קובע ש”סרט, בין שהוא דימוי של המציאות או לא, תיעוד או בדיון, סיפור אמיתי או המצאה טהורה, הוא היסטוריה… מה שלא קרה (ואפילו מה שאכן קרה) – אמונות, כוונות, הדמיון האנושי – הוא לא פחות היסטוריה מן ההיסטוריה בה”א הידיעה”.
יתר על כן, שינוי נוסף העובר על החברה המערבית הוא החלפת הנייר הכתוב באתרי האינטרנט. הוצאות לאור נסגרות או משנות את ייעודן חדשות לבקרים. הן העיתונים היומיים והן כתבי העת והמגזינים מאבדים את מעמדם לטובת אתרי אינטרנט תחליפיים. יותר ויותר מתבססת התפיסה לפיה כשם שהטלוויזיה לקחה נתח מן הקולנוע, מן הרדיו ומן העיתונות כך האינטרנט בעצם תופס את מקומם של המדיומים כולם תוך שלעיתים קרובות הוא מחליף אותם או משמש להם מסגרת על. יותר מכך, במציאות הקיימת הופכים אמצעי התקשורת לסוכני תרבות ולמעצבי דעת קהל. שכן, מה שישודר בטלוויזיה וברדיו ויפורסם באתרי האינטרנט יהפוך, כמעט באופן אוטומטי, לזרם המרכזי ולעניין של החברה.
כל התהליכים הללו כולם שזורים בתהליך לא פחות מדאיג ולפיו אינדיבידואלים בחברה המערבית ממקדים את עניינם בחומר ולא ברוח. ישנם מקומות מסוימים בהם הקולקטיב כולו נוהה אחר עגל הזהב. החברה המערבית קוראת פחות, מתעמקת פחות ורוצה הכל, מייד ועכשיו בדרך הקצרה ביותר. הדבר מוביל בעליל במקרים רבים להצגת מציאות שקרית, לא נכונה ולא מדויקת אשר קשה מאוד לערער עליה לאחר מכן.
הנה כי כן, התקשורת האלקטרונית ובעיקר הטלוויזיה, הקולנוע והאינטרנט הפכו לא רק למעצבי זיכרון היסטורי אלא גם סוכני תרבות ולמעצבי דעת קהל וזו הנחת היסוד של הביקורת להלן.
קוונטין טרנטינו נחשב לאחד הבמאים המובילים בהוליווד. יש הרואים בו אוונגרד או לפחות פורץ דרך. מכל מקום, אי אפשר להתעלם מהסגנון הקולנועי הייחודי אותו הוא מוביל. פריצת הדרך שלו התרחשה במהלך שנות ה – 90 כאשר ביים את הסרטים “כלבי אשמורת” ו”ספרות זולה”. שני סרטים נוספים הם בעצם דרמת נקמה שהיא אחת ושיצאה לאקרנים בשני חלקים, שנה אחר שנה, ושנקראת “להרוג את ביל 1″ ו”להרוג את ביל 2”. הסרטים זכו להצלחה קולנועית כבירה ויש להם מקום מכובד בפנתיאון הסרטים העולמי. טרנטינו הוא במאי ויוצר מצליח שזוכה למעריצים אין ספור סביב הגלובוס. גם מי שאיננו מעריך יתר על המידה את סרטיו איננו יכול להתעלם מסגנונם האלים והוולגארי. ככלל, בכל עת בה מגיעה הבשורה שטרנטינו עומד לביים סרט חדש עולה מפלס הסקרנות.
בסרטו החדש “ממזרים חסרי כבוד” (Inglourious Basterds) בוחר טרנטינו לעסוק בסוגיות ממלחמת העולם השנייה בצורה מקורית, חדשנית ומפתיעה. השאלה שאני מבקש להציג היא : האם טרנטינו מפתיע לטובה ?
הסרט מתרחש בצרפת הכבושה ועוסק בשני קווי עלילה הקשורים לשלטון הנאצי. קו עלילה אחד עוסק ביהודיה-צרפתיה בשמה הסמלי שושנה דרייפוס, צעירה הבורחת מקצין נאצי שבא לצוד אותה. ואילו קו העלילה השני עוסק בקבוצת חיילים יהודים מצבא ארצות הברית המכונה ה”ממזרים” ושכל ייעודם הצבאי הוא כלשונו של מפקדם “להרוג נאצים”.
טרנטינו בונה תסריט חלופי למה שבאמת התרחש באירופה. יש שיטענו כי המטרה שלו חיובית שכן הוא מביים תסריט בו חיילים יהודים אמיצים הורגים נאצים. התנועה הציונית לא יכלה במשך שנים לחלום על דבר גדול מזה. המציאות כידוע אחרת לחלוטין. אף על פי שיהודים במקומות שונים ברחבי אירופה מרדו באומץ רב כנגד הנאצים במסגרות פרטיזניות וולונטאריות, אחרים התגייסו לצבאות הברית במלחמת העולם השנייה והבריגדה היהודית, אשר חייליה הגיעו מארץ ישראל, אף הוכרה כיחידה לוחמת רשמית בצבא הבריטי – הרי שהסיפור הקרוב ביותר לתסריט אותו מביים טרנטינו הוא שליחותם של 37 הצנחנים הארצישראליים לאירופה. מטרתם לא הייתה לרצוח נאצים אלא להציל יהודים ולחדש את הקשר עימם. השליחות כידוע לא נחלה הצלחה כבירה משום שלמן הרגע הראשון המשימה הייתה בלתי אפשרית. לנו נותר לזכור את אומץ ליבם ואת השליחות ההיסטורית של חנה סנש, חביבה רייק וחבריהן.
ואולם, בבניית התסריט האלטרנטיבי שלו חוטא הבמאי למטרה. שהרי המוטיב המנחה את טרנטינו בסרטיו הוא האלימות. וכך, היחידה היהודית אמריקנית המורכבת מתשעה לוחמים מונחית לעשות דבר אחד – להיות אכזריים לנאצים. וכך אומר מפקד היחידה אלדו ריין המכונה אלדו האפאצ’י :
“חברי המפלגה הנציונל סוציאליסטית כבשו את אירופה באמצעות רצח, עינויים, איומים וטרור. וזה בדיוק מה שאנחנו נעשה להם. אנחנו נהיה אכזריים כלפי הגרמנים ובזכות האכזריות שלנו, הם יידעו מי אנחנו. הם ימצאו את ההוכחות לאכזריותנו בגופות המרוטשות, המבותרות והמושחתות של אחיהם שנשאיר מאחורינו. הגרמנים לא יוכלו מלהימנע מלדמיין את האכזריות שאחיהם סבלו מידינו, מעקבי מגפינו ומלהב הסכינים שלנו”.
ובכן, איך מחטיא טרנטינו את המטרה ? הוא פשוט עושה היפוך תפקידים. החיילים היהודים הופכים לחיילים נאצים בכך שהוא מראה לכל אורך הסרט את צורת ההרג וההתעללות הברוטאלית של אותם החיילים היהודים כלפי נאצים הנקרים בדרכם. טרנטינו עושה טעות נוספת ומראה במספר סצינות כיצד חיילים נאציים מתחננים על חייהם. התמונה לצופה ברורה ולא מותירה ספק : הנאצים הם חיילים חביבים ואילו היהודים הם יצורים ברוטאליים. הדבר מזעזע משום שהוא מעמיד בשורה אחת חיילים יהודים וחיילים נאצים. יתר על כן, במהלך הסרט מוצג היטלר כדמות ספק קומית ספק מטורפת ולמרבה התדהמה הוא נרצח בסופו של דבר על ידי יהודים.
בודאי שאין כוונתו של טרנטינו להציג את המציאות בצורה שכזאת אולם מבלי משים ובאופן פרדוקסאלי הסרט שלו מהווה בעצם שליחות קטלנית לזיכרון ההיסטורי. הקהל של טרנטינו המורכב מבני החברה המערבית. אצל רבים מהם ההתעניינות בשואה היא איזוטרית אם לא מטרידה. הוא נחשף למציאות הפוכה מזו שהתרחשה באמת ושומר אותה ככזו. דור האינטרנט עם המסרים הקצרים שמע על היטלר אולי בבית הספר והוא איננו זוכר מי הוא היה באמת. בצפייה בסרט של טרנטינו מתקבע התסריט המתאר יהודים הורגים נאצים ואת היטלר בתודעה. רצח ששת המיליונים לא קיים. קרימטוריום הוא שם של ספינה מהחלל.
וכך, בימים בהם הממשל האיראני בראשות מחמוד אחמדיניג’אד מכחיש שואה והעולם לא ממש מוקיע אותו, בימים בהם ממשל אובמה מציג השקפת עולם שכל כולה שיג ושיח של התרפסות כלפי ציר הרשע, ימים בהם מנהיגי אירופה מתייחסים באדישות וסלחנות לתוקפנות ולטרור מגיע הסרט של טרנטינו ומעוות את הזיכרון ההיסטורי. האתגר שלנו הוא להפוך את התמונה בחזרה.
אלי חזן
למאמר באתר של אלי חזן לחצו כאן
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
