הסופרת שושי זייד פותחת את ספרהּ במילים ” אבל מה היית עושָׂה אם היו חוטפים לָךְ ילד ?” והיא ממשיכה: ”זו הייתה שאלתהּ-זעקתהּ של בתי נעמה, שבעקבותיה ‘נשאבתי’ לסיפור פרשת ילדי תימן”.
___________________________________________________________________
שלושים שנה בקירוּב שימשה הגב’ זייד כאשת חינוך, ומאז היא חוקרת את פרשת ילדי תימן. בשנת 2001, הוציאה לראשונה את הספר ”הילד איננו” העוסק בפרשה הכּאוּבה הזאת. לאחרונה הוציאה מהדורה חדשה ומורחבת, בשם “הילד עדיין איננו”, שבּה יש התייחסות למה שאירע בחמש עשרה השנים האחרונות.
וגם כיום היא ממשיכה לחקור ולגולל את סיפור פרשת ילדי תימן. מאז “אירועי יהוד” 1994 מקדישה שוש זייד את זמנה לניסיון לפענח את סוד הסתרת פרשת החטיפה וההעלמה של ילדי תימן. לפני כן הסופרת האמינה, כמו רבים במדינה, שהסיפורים על אודות היעלמות הילדים, הם בגדר סיפורי בדים בלבד, ותכליתם השמצה זדונית כנגד המדינה. אולם אחריהם הֵבינה שוש, שהמונח ”היעלמות הילדים” שהשתמשו בו שלוש הוועדות, הוא בעצם ‘לשון מכובסת’ לחטיפה או לגניבה של הילדים מהוריהם כחֵלק מאסטרטגיה ממסדית כאן בישראל.
בוודאי רבים מן הקוראים שאינם מכירים את הפרטים לאמיתם, שואלים וּתמֵהים: מה מביא אנשים תמימים וישרי דרך אל הרצון להשמיץ לכאורה את מדינת ישראל, אותה ארץ שערגו אליה למעלה מאלפיים שנות גלות?
הסופרת שוש זייד ניסתה בתחילה להוכיח לבִתּהּ ולחתנהּ, מתלמידיו של הרב עוזי משולם ז”ל, שלא היו הדברים מעולם. היא החלה לתחקר את עולי תימן שבסביבה הקרובה אליה, וככל שהרחיבה את מעגל הנשאלים ונחשפה לסיפורים, גילתה לתדהמתה שמדובר בתופעה רבת ממדים עד כי “אין בית אשר אין בו מת”.
רוב המשפחות שנשאלו, העידו כי ילדיהם הרכּים נעלמו – אם בחטיפה, או בגניבה או בדרכי רמייה שונות ומשונות. לצד סיפוריהם נערמו עדויות של אנשי מקצוע מהעת ההיא, וכל אלה יצרו תמונה מגובשת ומטרידה של חמישים השנים שחלפו, המתארת את פרשת ילדי תימן על היבטיה הרבים.
לא מוֹתר לציין, כי בוועדת החקירה הממלכתית של כהן-קדמי ישבה הסופרת שוש זייד כמעט בכל הדיונים, ואף ראיינה עדים, לרבות השופט קדמי עצמו. על השופט יהודה כהן אמרה מחבּרת הספר, שרוב הזמן היה בתרדמת, ואין להלין עליו על מי שעבר את גיל הגבורות, אלא על מי שמינה אותו. אין פלא שלאחר ארבע שנות סחבת וכתוצאה מתשישות כוחו, נטש כהן את הזירה וביקש להחליפו.
ואילו השופט יעקב קדמי, שהחליף את השופט יהודה כהן, לא רבים יודעים שהיה בעברו פרקליט צבאי וראש אגף חקירות במשטרת ישראל לפני שהיה שופט בבית המשפט העליון, ועל זה נאמר ”ואידך זיל גמור”.
* * *
מהדורה חדשה ומורחבת
במהדורה המורחבת של הספר ”הילד עדיין איננו”, הוסיפה המחברת פרק שכותרתו ”והילד עדיין איננו”, והיא מקדישה את מרבית הפרק לדו”ח ועדת כהן–קדמי. כותבת שוש זייד: “קראתי את דו”ח הוועדה ולמדתי אותו. העוול זועק מכל דף. כמה עיתונאים סיקרו כמה מאמרי ביקורת קשים על הדו”ח, אך משום מה קולם נדם”.
והיא ציינה, כי פרופ’ בועז סנג’רו פרסם מאמר מפורט שבו ניתח את הדו”ח מתוך התייחסות אליו כאל טקסט משפטי לכל דבר ועניין, ומסקנתו היא נחרצת וחד משמעית ונוקבת ביותר: “הוועדה לוקה בליקוי היסודי ביותר שוועדת חקירה עלולה ללקות בו: היעדר אפיסטמולוגיה [= תורת ההכּרה. נ”ע] של חשד”. ובהערת שוליים: “למעט אולי, ליקוי הכרוך בשחיתות”. מהי בכלל “שחיתות” ומה הגדרותיה? – זאת נשאיר לפעם אחרת.
ועוד: פרופ’ בועז סנג’רו מֵשיב לשאלת אמנון לוֹרד בעיתון ”מקור ראשון” 22.11.2002 : ”מה גורם לכך, שפרשת ילדי תימן העוסקת בנושא חברתי מהמעלה הראשונה, עולה מדי פעם לתודעת הציבור ושוקעת אל תהום הנשייה ואין עניין ?”. ועונֶה הפרופסור סנג’רו: ”על הדיווחים בתקופת ‘אירועי יהוד’ ועל ניסיוני האישי כתבתי, ואין לי ספק שבטיפול בפרשת ילדי תימן, התקשורת מעלה בתפקידה”.
בספרה (עמ’ 194) תוהה המחברת כיצד למעלה משישים שנה שחלפו מאז שהתחוללה הפרשה, ועדיין רב הנסתר על הגלוי. הסופרת מציינת עם כל חשיבותה של התקשורת ועם כל יכולת השפעתה על השיח הציבורי, נראה לסופרת שגורם נחוש ביותר עומד מאחורי אי שיתוף הפעולה של התקשורת ודואג שהסיפור האמתי לא יתפרסם .
ישאל השואל , הרי נהיר לכולי עלמא שמי שחתם על צווי האימוץ ריקים ללא שימות הילדים ושם האם היו דיינים ושופטים שהם חלק אינטגרלי ממשרד המשפטים וחתימה על תעודת פטירה ללא שם הנפטר היו רופאים שהם חלק ממשרד הבריאות, ואם לא די בכך, קברים בה “נקברו” כביכול התינוקות נעשתה הרי על ידי חברת קדישה שהיא חלק בלתי נפרד ממשרד הדתות ,
ואם לא די באמור לעיל , מוסיפה הסופרת שוש זייד :”בוועדת החקירה הממלכתית שהתקיימה חמשים שנה אחרי האירועים, ניתנו העדויות החשובות ביותר בדלתיים סגורות , והחיסיון שהוטל עליהן הוא עד 2066 ויש מי שמוסיף עד 2071.”
כיום כל בר דעת יודע ( בעדין הדיגיטלי ורשתות חברתיות ) שלא ניתן להסתיר עוד את האמת שהיא גלויה לעני כל , שכן הסיפורים האמתיים הם בפי ההורים שלנו , ולכן עמותת עמרם מציפה את הרשתות בעדויות של הורים ואחים שנחטפו ולחלק מהם נתלשו מזרועות אימותיהם בכוח. ועמותת אחים קיימים מתעתדת לפנות לבית הדין הגבוה לצדק להביא להסרת החיסיון מעל חומרי החקירה של שלושת הוועדות שהוטלו עליהן חיסיון.
סוף דבר הכול נשמע :
אֱמֶת מֵ/אֶרֶץ תִּצְמָח וְ/צֶדֶק מִ/שָּׁמַיִם נִשְׁקָֽף׃ (תהילים פרק יב’) (תהילים פרק יב’)
בסוף ספרה מציינת הסופרת שוש זייד “כולי תקווה שלמען עתידו של העם ולמען קיומו של צדק חברתי אמיתי, תגיע האמת גם למשפחות , ויפסיקו להסתיר את האמת . רק כשנתעמת כולנו עם מה שהיה ומה שעדיין קיים בנו כחברה, נושא פרשת ילדי תימן, יחדל לצוף כמו עוף החול, בכל פעם מחדש. ואולי עניין זה ילמד כלקח היסטורי בבתי הספר, שאם לא כן סיפור מכירת יוסף ידוע לכולנו , התוצאה שלו שהארץ הקיאה ילדי יעקב לגלות ולהשתעבדות.
אתמול (27/7/2016 ) סגנית יו”ר הכנסת נורית קורן בכנס שערכה במשכן הכנסת בנוכחות השר צחי הנגבי ופעילים רבים לרבות חוקרים שחוקרים את פרשת חטיפת ילדי עולי תימן במשך שנים הודיעה כי רתמה את משרד האוצר ואת השר כחלון ואת יו”ר הכנסת יולי אדלשטיין, בנושא תקצוב הפעילות של השדולה לחקר האמת בפרשת חטיפת ילדי ישראל בראשית קום המדינה .
השר צחי הנגבי התבטא בערוץ 22 בתוכנית פגוש העיתונות בסוף השבוע (30/7/2016) קובע כי ” מאות רבות של ילדי תימן נגזלו במזיד מהורים ולמעשה, השר שמונה לקבוע אם לפרסם את העדויות הוא הגורם הרשמי הראשון שמערער על קביעת ועדת החקירה הממלכתית שקבעה כי לא הייתה חטיפה שיטתית.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
