ברק אובאמה פיספס ובגדול, הדרישה שלו להקפיא את הבניה בשכונת רמת אשכול בירושלים היא העיכוב הכי רציני שהוא היה יכול לדמיין לעצמו לנורמליזציה עם ערביי יהודה ושומרון.
אבל לא ניתן להאשים רק אותו, הוא קיבל מסרים סותרים הרבה זמן מכלי התקשורת הישראליים כשהשיא היה מאמר עמדה מ-27 ליולי 2009 של אלוף בן בניו יורק טיימס שבו הוא קורא לנשיא לדבר “ישירות עם העם” ולמעשה לעקוף את הממשלה.
אחרי פרסום הבנייה ברמות שלמה עלה ביידן לאוניברסיטת תל אביב ובנאום מרוכך שלא העיד דבר על העתיד לבוא הזכיר גם כי יש להפסיק את הבנייה במזרח ירושלים ואז כל הקהל מחא לו כפיים סוערות , אקט זה חיזק את המסר של אלוף בן מהמאמר שפורסם חצי שנה קודם לכן כלומר תלחץ על הממשלה שלנו כי אנחנו איתך.
אובאמה השתכנע.
כמובן שבמסר יש פרדוקס מובנה שכן הממשלה נבחרה ע”י אותו העם שכביכול מבקש לעקוף אותה כעת אך המסר כבר נקלט וגם היום כשנראה שהממשל הבין את הטעות שלו קשה לו לרדת מהעץ.
מי שחושב שלאובאמה וליועציו יש הבנה עמוקה לגבי המצב במזרח התיכון טועה, ולא זה לא מטורף לחשוב כך. יש דברים שכל ישראלי פשוט מבין ושאפילו תום פרידמן שחי במנהטן לא יכול להבין. רמות שלמה ,השכונה שבגלל הבנייה בה כל מערכת היחסים שלנו עם ארה”ב התערערה, היא מזרח ירושלים בדיוק כמו הגבעה הצרפתית ,גילה ורמות אשכול . הפלסטינאים מבינים זאת השכונות הללו תמיד היו חלק מ-3% שמנהיגינו התעקשו עליהם לאחר שוויתרו כמעט על כל דבר אחר, לא מאהבת הארץ אלא כי פשוט בלתי ניתן לפנות מחצית מתושבי ירושלים היהודים מבתיהם.
אני מוכרח להביע הערכה עמוקה לנתניהו על עמידתו בלחצים האדירים שהאמריקנים מטילים עליו עמידה ראוייה לכל כבוד במיוחד לנוכח העובדה שלא נראה יותר מדי תמיכה וגיבוי מהעיתונות הישראלית שרק מנסה להחמיר את הלחץ כמו הפרסום של ווי נט על האישור הבירוקרטי לכל הדעות של מלון שפרד שעה לפני כניסת נתניהו לפגישה עם אובאמה, אישור שדרך אגב היה מפורסם באתר עיריית ירושלים כבר כמה ימים לפני כן.
העמידה שלו היא גם קשה לנוכח שתיקתה הרועמת של ראש האופוזיציה ציפי לבני, שתיקה שלא בטוח שתהיה לטובתה אך לבטח היא לרעת ישראל.
הבעיה שנוצרה היום והיא זו שתתקע את ההסכמים המדיניים העתידיים היא בעיית התקדים. התקדים שבו כל מזרח ירושלים ולא רק זו שחיים בה ערבים נכנסת לנוסחאות הסכמי השלום החדשים ולמעשה כפי שהדברים מתפתחים כרגע , אבו מאזן הופך את ירושלים לתנאי מקדים למשא ומתן ויוצר תקדים משלו למעמד ירושלים בשיחות השלום. ומבחינה זו אין זה משנה כבר אם נתניהו נכנע ללחץ או המשיך “להתעקש” (טרמנולוגיה של מעריב), הרווח הוא כמעט כולו ערכי או לכל היותר חינוכי. ויבוא יום וראש ממשלה אחר עלול לקבל את התנאים המקדימים ולהרוס את מהות המדינה היהודית ואפילו לא להשיג שלום תמורת זה (יש עוד את בעיית הפליטים)
התקדים הזה לא ייפרם בקלות, למעשה עד היום שום תקדים בהיסטורית המשא ומתן של ישראל לא בוטל חוץ מההכרזה הכללית של שר החוץ הנוכחי שישראל לא מחוייבת לאנאפוליס. והנה כך הפתרון המדיני ההוגן התרחק מאיתנו עוד שנות דור.
לפני כמה זמן אמר לי איש חינוך בישראל שביום ירושלים הוא מוביל את כיתתו לירושלים ליד ושם לבית המשפט העליון ולכנסת וכששאלתי אותו מה עם הכותל המערבי הוא ענה לי ,כנראה כדי להישמע חכם, שללכת לכותל זה מנהג “שטטלי”.
אני יודע שהוא לא מהשמאל הקיצוני ויש סיכוי טוב שהוא במרכז אבל עצם העובדה שלרגע קט הוא שכח למה לא אוגנדה. מצריך אותנו אנשי הליכוד להעלות על הנס את המשפט “השטטלי”
“ אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָםִ – תִּשְׁכַּח יְמִינִי ותִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
