מותו של שמעון פרס והלוויתו הם באמת עניין שלא שייך לנו הרוויזיוניסטים. כבודו של המת מחייב אותנו לנהוג בנימוס והדר בית״רי ולכבד גם את מוקירי זכרו
ההלוויה וסידוריה נפלו אמנם על הראש של מירי רגב, אך בהנחיה מלמעלה הובהר כי יש לתת למשפחה את הכבוד לקבוע את סדר הטקס שילווה לדרכו האחרונה של פרס – זאת בהתאם לכללים הממלכתיים הנהוגים במקרים אלו.
סוגיה משמעותית היא סוגיית המספידים. עם כל כך הרבה שועי עולם, אין ספק כי לא כולם יוכלו לשאת דברים לזכרו של חברם. אך בסוגיה זו נפל פגם משמעותי: בניגוד לרצון השרה רגב, האחראית מטעם הממשלה על הטקסים הללו, החליטו מהצד של משפחת פרס/מקורבי פרס כי יצחק הרצוג, יו״ר המפלגה של פרס, לא ינאם בטקס.
אין דבר מקומם ומעורר בחילה, מאשר כל אלו הקופצים בראש אחרי שמישהו מת ומספרים סיפורי אלף לילה ולילה: איך אכלו ושתו איתו, איך היה מדבר איתם אל תוך הלילה וכמה אהב אותם. גרסה במעמד צד אחד, היא חוכמה קטנה מאוד בלשון המעטה. מאז מותו של פרס, היו לא מעט כאלו ש״תפסו טרמפ״ על מרכבתו השמימה.
בוז׳י הרצוג, בניגוד אליהם, לא סתם הכיר את שמעון פרס. ההיסטוריה בין משפחות נמתחת לאורך עשורים רבים עוד בימי כהונתו של חיים הרצוג ז״ל כנשיא המדינה. הרצוג האב, היה למשענת בעבור שמעון פרס הפוליטיקאי, שחיזק והיה לצדו בימים לא קלים.
יצחק הרצוג עצמו, היה יועצו הקרוב של שמעון פרס וזה עוד מהתקופה בה פרס היה הפוליטיקאי המושמץ ביותר בישראל. בשקט, בצנעה ובלי הרבה רעש – סייע הרצוג לפרס בנושאים רבים ונחשב לאחד מהאנשים המוערכים והקרובים אליו ביותר.
רק על כך, ראוי שהרצוג יהיה אחד מהנואמים הראשיים בטקס וגם ישמר לו מקום טוב של כבוד בשורה הראשונה. אם לא יקרה כך, זו תהיה אות חרפה וקלון – לאלו המבקשים לסגור חשבון פוליטי עם אחד האנשים הטובים, האיכותיים וההגונים ביותר שיש בפוליטיקה.
אם זכרו של פרס כל כך חשוב לכם, אל תחללו אותו ותנו להרצוג את הכבוד המגיע לו.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
