מי יהייה שר החוץ, ניר חפץ מקצוען מול סמסונוב חלטוריסט, מבחן תעלת הימים לתקשורת
אחת מהיוזמות שניסו לעזור לניצחונו של הרצוג בבחירות הייתה יוזמת עמותת מיליון ידיים שאף השתתפה בארגון ההפגנה שבה אמר יאיר גרבוז מה הוא חושב על שכבות ניכרות בעם. ואולם, כמעט 2 מיליון ידיים הצביעו מח”ל בקלפי, כמעט 2 מיליון ידיים שנעצו בליבו של השמאל את האמת המרה – רוב הציבור בישראל רוצה את נתניהו כראש הממשלה.
ראש הממשלה יצא לבחירות כאשר לא מעט העריכו שהוא ישלם את המחיר בקלפי. בשלב מסוים זאת הייתה ההנחה הרווחת גם בקרב הליכודניקים. אין לשכוח שמאז צוק איתן לא הפסיקו מנהיגי הימין – ובהם בנט וליברמן – ומנהיגי השמאל בממשלה – ובהם לבני ולפיד – לחבוט בנתניהו ובבוגי יעלון. ובואו לא נשכח : גם מהליכוד היו שרים שביקשו לפגוע בנתניהו. לא עבר זמן רב והתברר לו לראש הממשלה שחלק משריו מנסים להחליפו. הוא הפנים והבין שאם ימשיך כך הרי שיאבד את מעמדו הציבורי. עדיף לו היה ללכת לבחירות הואיל וניסיונו להכניס את החרדים לממשלה נתקל בהתנגדות של ליברמן. מספר פרשנים הסבירו שנתניהו הולך לשלם את המחיר ויצרו קמפיין שכל כולו מסע הפחדה כנגד נתניהו. לא רק המחנה הציוני והשמאל אלא רבים רבים בכלי התקשורת יצרו קמפיין שתכליתו “רק לא ביבי”. ניצחה על המקהלה ציפי לבני. אותה אחת שהחלה את הקריירה הפוליטית שלה כקרובה בדעותיה למשה פייגלין ונמצאת בשלב בקיירה בו היא שמאלה משלי יחימוביץ’ במספר סוגיות. בשולי הדברים אפשר לומר שעכשיו יכולה לחבור למר”צ ואז לחסל גם אותה. הם עלולים לקבל פוליטיקאית בזויה שאם שמה היה מירי רגב חבריה בתקשורת היו טוענים כי היא בדיחה לדמוקרטיה. שלא לומר שכל המחנה הציוני הוא למעשה בלוף פוליטי גדול משום שהוא מכיל בתוכו לא מעט פוסט ציונים המעיבים מאוד על הציונות של המפלגה. העבודה איבדה את זהותה ההיסטורית כאשר פניה העיקריים הם שמאל מדיני וחברתי היכול להתחרות במר”צ.
במקביל ללבני פעל יאיר לפיד ב”נאום המנותק” חוצב הלהבות. לפיד ניסה להעביר מהלכים, ובהם מע”מ 0, אשר כולם ידעו שהם כושלים. מאז שפוטר רוב תכליתו הייתה להפיל את נתניהו. ימים מספר לפני הבחירות אמר בהתנשאות : “הסיפור של בנימין נתניהו נגמר”. יצוין לזכותו שלמרות החל בנקודת פתיחה גרועה הוא הצליח, הודות לקמפיין מבריק, לזכות ב – 11 מנדטים – הישג לא מבוטל.
מנגד בליכוד התגבשה נבחרת לאומית מתונה כאשר הליכוד הסיר מעליו את אלו שייצגו את הימין המשיחי. פייגלין היה הראשון וחוטובלי קיבלה כרטיס צהוב. כך, חזרנו לימים של הליכוד כמפלגת העם כאשר אל הרשימה הצליחו להיכנס אנשי שטח שהמיקום שלהם היה ריאלי ויצר התחדשות. אם נוסיף את השריון של בני בגין קיבלנו ליכוד שמדבר אל העם.
השמאל הכניס לעצמו, שוב, גולים עצמיים קריטיים. מסע השנאה שהובילו פעיליו מול נתניהו יצר לו דינמיקה שלילית עד כדי כך שגם מאוכזבי נתניהו החלו לחזור לביתם הטבעי. נתניהו הקים מטה אך דבר אחד היה ברור : הוא עמד בראשו. לקח הבחירות הקודמות שבהן הוא לא שלט במטה שלו, ובמקביל ראש המטה שלו גיל שפר כיסה על ההתנהלות הכושלת, לא חזר הפעם. גם כאשר היו מעידות בקמפיין נתניהו לקח אחריות אישית ואם היה צריך הודאה בטעות ניר חפץ היה בקמפיין הזה אחד הבסיסים הטובים. ניר הצליח לעבוד עם נתניהו בסינרגיה גדולה ואם אתה משווה את ההתנהלות שלו להתנהגות של גיל סמסונוב הרי שהפעם בלטה המקצוענות. צריך לזכור כי בפעם הקודמת לסמסונוב היה תקציב ענק שבוזבז על אין קמפיין וכך הוא ריסק את נתניהו בפעם המי יודע כמה. לסמסונוב יש אולי משרד פרסום גדול ומצליח אך בפועל הוא נפל בקמפיינים פוליטים.
אין ספק כי כאשר אתה היום משווה בין סמסונוב לניר חפץ ניר הוא סיפור הצלחה. ראיתי במהלך הקמפיין מספר מיקרים שבהן היו נקודות שבר שניר עמד בהם בצורה מעוררת כבוד. צריך להבין כי סמסונוב היה בשתי מערכות בחירות עם נתניהו – בבחירות 2006 ובבחירות 2013 – ובשתי מערכות הבחירות האלה הליכוד קיבל עשרה מנדטים פחות מאשר היה בסקרים לפני הקמפיין. חפץ הפך את התמונה : הפעם החל הליכוד את הבחירות עם 18 מנדטים וגמר עם 30.
אל ניר חפץ הצטרפו עוד שחקנים חשובים שהגיעו מהמטה של נתניהו לראשות הליכוד. חיים ביבס וקובי צורף היו הציר שחיבר את השטח של הליכוד לבחירות מול בחירה רעה של נתניהו – מומו פילבר – שהגיע מנותק ולפעמים התגלו אנשים שנדהמו שמומו אפילו לא הכיר ראשי ערים. ללא ספק, הכניסה של חיים ביבס שינתה את הרוח במטה והפעילים הרגישו שיש להם כתובת הואיל וביבס ענה לכל טלפון.
ישראל כץ אומנם לא עמד בראש המטה אך בפועל היה הרוח החיה לעצרת שהתקיימה יומיים לפני הבחירות ושינתה מומנטום. זה היה מהלך מנצח וכן גם המהלך שכץ עמד עליו להגדיל את תקציב הסניפים היה חשוב מאוד.
כאשר אנחנו מזכירים את מערכת הבחירות אי אפשר בלי מירי רגב. רגב הייתה הלוחמת מספר אחד של נתניהו. ה”מירי בוס” היה הקטר של הבחירות ואם היה גורם שעצר את זליגת המנדטים לכיוון כחלון זאת הייתה מירי רגב.
V15
במהלך הבחירות עבד ציר רשע עבד מול נתניהו : מערכת עיתון גדול וכמעט 90 אחוזים מערוצי הטלביזיה ובהמשך איל ארד ואדלר גויסו כל אחד באזורו להפלת נתניהו. כמו ב – 99′ נוצרה אווירה שכולם נגד נתניהו. במהלך הקמפיין הייתה לי שיחה עם שני אנשים שהכניסו בי תובנות יוצאות מהכלל. האחד הוא משה איפרגן. אמרתי לו : “תראה את הכוחות שמתאחדים להפלת הליכוד”. הוא ענה : “כבר ניצחנו את כל הקוסמים האלה מפורום החווה”. השני היה מוטי אוחנה, בעברו ראש המטה של דן מרידור שעמד כחומה בצורה ברשת מול השמאל והעיתונאים ובעקשנות אמר : “לא תנצחו אותנו”.
שלושים מנדטים
שלושים מנדטים שברו את כל האופציות שהיו מוכנות לסנדל את נתניהו. הפור נפל כאשר ראש האופוזיציה בוז’י הרצוג קם בבוקרו של יום רביעי והבין שהוא לא במשחק – גם לממשלת רוטציה. השני היה הנשיא רובי ריבלין אשר היה מוכן להצגה הגדולה של מצעד הסיעות. רובי רמז כי הוא יכנס לעובי הרכבת הממשלה עוד לפני התוצאות הרשמיות. מנכ”ל בית הנשיא הלך לישון בלילה עם חיוך וקם בבוקר בהלם כל התוכנית התאדתה
קצת מוזר לראות את בנט וליברמן דורשים את תיקי החוץ והביטחון. בנט מוכרח לחזור לפרופורציה ולזכור שהוא לא יותר ממנהיג של מפלגת מגזר. ליברמן אתה חייב לשלם מחיר על כך שהפילת ממשלת ימין וסירבת בשחצנות להצעות נתניהו לממשלה חלופית אך ננעל בסרט שאף אחד לא מבין. עכשיו הייתה הכרעה אז ראוי לומר לליברמן : “מספיק עם הסחטנות הקטנה שלך. נתניהו קיבל מנדט אחד פחות כאשר אתה היית באחוד עם הליכוד אז בוא נדבר תכלס : אפשר גם בלעדיך הואיל ויש ממשלה גם בלעדיך. לליברמן הייתה סיסמה בשם “תכלס – ליברמן”. ראוי שיחליפה בשם “זיג זג ליברמן”. על שניהם ללמוד שצריך לנהל מדינה, לעזוב את האגו ולחזור לפרופורציה .
ההזיה של כספית
מתברר כי לפי ההזיה של בן כספית יש עוד סיכוי שלא תוקם ממשלה בראשות נתניהו. בן כספית ממשיך בספינים של מערכת יחסים רעועה של כחלון עם נתניהו. על כספית לזכור שהוא נחל תבוסות בכל החזיתות. כבר מספר שנים שהפכתם להיות מעיתונאים לממליכי מלכים ותליינים אך בכל התרחישים הפסדתם ובכל החזיתות הובסתם. מאז פרשת אשכנזי ועד הבחירות האלה הפסדתם בכל זירה. מיליון איש לא קנו את הספינים של כספית. מיליון איש ואישה אמרו לא לאג’נדה של השנאה שלו לנתניהו .
אנחנו יודעים שליברמן חבר של כספית. לו הייתי רואה את כספית הייתי אומר לו : “תראה לאיזה נזק גרמת לו. הוא היה עם 5 שרים ו – 13 חברי כנסת ועכשיו הוא נשאר עם 6 חברי כנסת. ובכלל, חשבתי לתומי שאחרי שהובסתם השבוע תחזרו בתשובה. מוסד העיתונות יותר חשוב מכל אג’נדה המורכבת משנאה. והשבוע תפרגן למנצח הגדול בנימין נתניהו”. כמי שחשוב לו מוסד העיתונות אני רואה כיצד מכורסם מעמדו וכיצד עיתונאים שלא הלכו בתלם נרדפו על ידכם.
רביב דרוקר היה אחד העיתונאים המוערכים על ידי אך גם ליבו גבה וגם רביב חטא בחטא היהירות והשחצנות. אינני מבקר אותו על כתבות תחקיר דווקא כאן הייתה לי הערכה גדולה כלפיו אך כאשר הוא ניהל מסע אישי הוא חצה את הגבולות ושלא יגלגל עיניים לשמים וידבר איתנו על חופש העיתונות. אלו אותם עיתונאים שעמדו ומחאו כפיים בניסיון להעביר את חוק ישראל היום.
יש כלל שכאשר אתה שוחט פרה קדושה הדם יינתז על כל הסביבה וניתן הלגיטימיות לסגירת ערוצים אחרים.
דרוקר, אינני מבין אותך ואת ערוץ 10. הלחימה שלכם בנתניהו עברה כל טעם טוב ומה התבכיינתם כאשר נתניהו לא רצה להתראיין אצלך ובצדק מבחינתו. אתה כעיתונאי היית צריך לדרוש מהערוץ שלך להעביר לעיתונאי אחר את השרביט אך רציתם לראות דם ולא צלחתם. הערוץ הנכון הוא ערוץ אחד עד כדי כך שבימי שישי אני עובר לערוץ 1, שם יושבת ומנהלת את הדיון ביד רמה איילה חסון עיתונאית ללא פשרות והפרשנויות אצלה היו לא הזויות. על ערוץ 2 מיותר לדבר יש שם את אברמוביץ שנראה יותר כצורך פיטריות הזיה. ויונית? פשוט אין מה לומר לחיוב. בליל הבחירות אני מקבל טלפון מחבר ששואל : “האם נכון שנתניהו ניצח”? אני שכבר קיבלתי את הסקרים הבנתי זאת ושאלתי למה? ענה החבר : “ראיתי את הפנים של יונית וכמו שאני מנתח הם הפסידו”.
ונעבור לידיעות אחרונות. חבל שמוסד כזה מאבד את מעמדו בקרב צורכי העיתונות.
יש בי תקווה שכל אלה שהוזכרו ואלה שלא, שכל אחד מהם שעומד מול הראי יודע כי לא היה בסדר ימצאו את הדרך להחזיר את אמון הציבור בעיתונות. ערך העיתונות יותר חשוב מכל אג’נדה פוליטית של מי שהו מאיתנו.הגיע הזמן לזמן תיקון. ולכל אלה ששכנעו את עצמם שהם עיתונאים תסתכלו בראי תביטו בעיניים שלכם ותסבירו שני נושאים :
הראשון ביקור ראש ממשלת יפן והשני חתימה על הסכם תעלת הימים. בשני המקרים הייתה התעלמות כמעט מוחלטת. בראשון : אם היה ראש ממשלה אחר הייתה התקשורת מתעלמת? לא.
בשני, האבסורד הוא שכאשר פרס שטח את החזון של תעלת הימים התקשורת חיבקה אותו שלושה ימים של כותרות ראשיות. סילבן שלום חתם בהסכם בינלאומי על הקמת תעלת הימים , זה מתבצע במשמרת של נתניהו אז העלימו.
צרות של עשירים
לאחר שיסגור עם השותפים מוצא את עצמו נתניהו עם חלוקת התיקים ואלו הם המיועדים להיות שרים הבטוחים : ארדן,ישראל כץ,מירי רגב, בוגי יעלון, שטייניץ , סילבן שלום. על שאר התיקים יהיה מאבק בלתי מתפשר של צחי הנגבי, גילה גמליאל, יריב לוין, זאב אלקין, חיים כץ ודני דנון. ללא ספק, אם יישאר תיק בכיר אחד כמו החוץ נראה מאבק אימים בין השרים המובילים : ארדן, כץ, שטייניץ וסילבן. אמנם שטייניץ לא בליגה ולא במיקום של השאר אך יש לו לשטייניץ מהלכים בקרבת נתניהו. גם בקדנציה הקודמת אף אחד לא ספר אותו והוא קיבל את התפקיד הבכיר,ולכן מסתמן שארדן יעבור למשרד המשפטים, ישראל כץ יישאר בתחבורה עם תוספות ושטייניץ יקבל את תיק החוץ.
מפלגת העבודה צריכה חשבון נפש אמיתי. אי אפשר לנצח במדינת ישראל את הימין עם אנשים כמו סתיו שפיר ופרופסור יונה. כל דוברי העבודה יכולים מהיום עד מחר לנסות להלבין את הפוסט ציונים אצלם אך הציבור לא אידיוט. בסופו של יום הם קיבלו את נתניהו חזק יותר. בוז’י לא הבין כי העם לא היה נגד נתניהו העם היה אדיש ולכן מדינת תל אביב ראתה שהיא מחליפה את השלטון. נכון שאם רק מדינת תל אביב הייתה בוחרת היה מהפך אך רק כאשר אתה יוצא מהגבול המוניציפאלי של תל אביב אתה מגלה שהציונות חזקה ואינה מתפשרת ברמת גן,פתח תקווה וכך הלאה והלאה. עצה קטנה לבוז’י : עכשיו תקיא ממך את כל מי שלא ציוני ואם נלך להיסטוריה תקים את אחדות העבודה. תחזרו לציונות, תשאירו למר”צ והסיעה הערבית את הפוסט ציונות ובעתיד תוכלו לשחק במשחק השילטון. היה ותישארו במנטרה שלכם אתם תוכלו להקים באופן שיטתי רק ממשלת צללים.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
