לא שמח לאידה של מפלגת העבודה ויש לה הרבה מה ללמוד
אתחיל ואומר : אינני שמח לאידה של מפלגת העבודה ולא לאידם של תומכיה. זאת המפלגה שהקימה את המדינה. כן, תוך שהיא פוגעת ברבים אבל עדיין עומדות לה זכויות היסטוריות רבות. אני שמח שניצחנו. יותר שמח שנתניהו ניצח ומרגיש בכך שהציבור בישראל עשה צדק רב ובחר בתבונה. יחד עם זאת, אני מרגיש גם שנעשה צדק במקרה של מפלגת העבודה ואסביר למה אני מתכוון :
בשנות ה – 90 במפלגת העבודה היו אנשים שהבינו שהעולם משתנה וניסו להתמודד עם השינוי. זה בא עם הסכם אוסלו המוטעה אך גם עם אימוץ במידה רבה של מדיניות כלכלית ניאו ליברלית כאילו הם היו ליכודניקים. הפרטת מערכת הבריאות היא דוגמא מאוד טובה לכך. ההליכה הכמעט עיוורת אחרי הסכמי אוסלו מבלי להבין שנוצר כאן שינוי על שינוי גרמה להם, כפי שאני רואה זאת, להיתקע במקום. יותר מעשרים שנה. את ניצני קריסתה ראינו כבר עם הניצחון של ברק בבחירות 1999 רק עם 26 מנדטים. אז נכון, שיטת הפתק הכפול גרמה לכך אבל אל תשכחו שהיו לא מעט שלא רצו להצביע לעבודה בגלל הקיבעון המחשבתי. מכל מקום, העבודה הלכה שמאלה לא רק במובן המדיני עם אותה ראייה עיוורת אלא גם שהיא הכניסה לתוכה אנשי שמאל רדיקאלי מבחינה כלכלית : שלי יחימוביץ’ (שהצביעה לחד”ש ב – 1996), סתיו שפיר ומירב מיכאלי (שהצביעה למפ”ם בעברה כפי שסיפרה באחד הפאנלים שהתעמתתי מולה) הן בדיוק הדוגמא הטובה לכך. מהשוליים הן הפכו להיות הזרם המרכזי.
אלא מה, שככל שהציבור הישראלי הלך ימינה מבחינה כלכלית ומדינית כך העבודה משכה שמאלה. מה שהחזיק אותה מעל פני המים היא החלטה נבונה של בוז’י הרצוג – שאכן משתייך לאסכולה הישנה של העבודה – להקים את המחנה הציוני.
אבל כמו שעיניכן ראו : זה היה פתרון לא מושלם כי לא מעט אנשים ראו את הרדיקלים אותם ציינתי כמו שפיר שהגיעו מהשמאל הרדיקלי ולא יכלו לעשות את המעבר החד הזה. לאחר שהרצוג הלך וגבאי נבחר העמיקה האסכולה הרדיקלית את אחיזתה במפלגה והתוצאה, עיניכן שוב רואות : העבודה קיבלה את מספר המנדטים הנמוך שלה מאז ומעולם. זה כישלון מפואר. יותר מפואר מה – 8 מנדטים של חרות בבחירות 1951.
וכן, אני יודע, ישנן עוד המון סיבות לתוצאה הזאת. אבל אל תשכחו : בזמן שיוקר המחייה מעמיק והדרך היחידה להילחם בו זה על ידי פתיחת השוק ומלחמה בוועדים הגדולים הרי שנציגי העבודה עושים ההיפך. היה מרתק בעיני לקרוא פרוטוקול דיון שנערך בכנסת על רפורמת השמיים הפתוחים, כיצד יחימוביץ’ מתנגדת לזה, מגנה על עוד ועד גדול, מציגה מצג שווא ואז לאחר שהצלחנו להעביר את הרפורמה שהיטיבה ממש עם כולללללללם היא עברה להילחם ברפורמות אחרות אותן אנו מנסים להעביר. גם הציבור רואה את זה מימין ומשמאל ופונה למפלגות אחרות.
עכשיו שימו לב לתופעה הבאה : לשמאל המסורתי בעולם המערבי יש בעיה מאוד קשה. מפלגות הפועלים הסוציאל דמוקרטיות למיניהן אינן חזקות כמו שהיו ובמדינות מסוימות הן על סף קריסה בדיוק כמו אצלנו. הסיבה ? הן לא מבינות שהעולם משתנה או לפחות לא מבינות שהן צריכות להתאים את עצמן לשינוי אלא ההיפך : הן נותנות ליותר רדיקליים להשתלט עליהן. ב – 1997 טוני בלייר יצר את הניו לייבור, בדיוק כמו רבין ב – 1992 שיצר גרסה דומה רק שלא קרא לה ככה. היום הלייבור נשלט על ידי ג’רמי קורבין האנטישמי והרדיקלי יותר.
אז במקום להציע אלטרנטיבה מעשית החלו במפלגת העבודה שלנו להתנהג כמו לוזרים : לגדף, לקלל, לשקר, להתנשא, להמציא המצאות שלא היו ולא נבראו ובעיקר להשניא את עצמם על ציבורים שלמים. וזה לא שהוצעה אלטרנטיבה : המפלגה הציעה אלטרנטיבה במצע אבל היא הייתה כל כך מנותקת מהמציאות.
מחקר קצר מגלה שמפלגת העבודה שלנו לא היא לא מפלגת העבודה היחידה שבמצב קטטוני. בהולנד היא הייתה במשך שנים מפלגת שלטון וירדה ל – 9 מנדטים מתוך 150! בגרמניה הסיפור שונה קצת אבל ה – SPD שהיו במשך שנים מפלגת שלטון הובסו בבחירות הכלליות ובאזורים מסוימים בגרמניה הם ירדו למפלגה הרביעית או החמישית בגודלה. באוסטריה היא הייתה מפלגת שלטון עד לאחרונה, הפסידה, וקיבלה קולות קצת יותר ממפלגת הימין הפופוליסטי, מפלגת החופש. בהונגריה היא נחלשה לחלוטין. בקיצור, הבנתן את הרעיון.
אז יריבינו במפלגת העבודה עיצה לי אליכם : אל תהיו טרחנים, אל תהיו טהרנים, אל תשקרו, אל תהיו מועקתיים. פשוט שבו עם עצמכם לחשבון נפש ותראו איך אתם הופכים את העולם למקום טוב יותר בתבונה. אני יודע שאכפת לכן ושזה מגיע מהלב אבל בשביל להצליח לא צריך רק לב, צריך בעיקר שכל.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
