תמיר מורג, שליחו החדש של ליכודניק בארצות הברית, ידווח לגולשי האתר לקראת הבחירות במדינה, שלמרות הכל עדיין, החשובה בעולם
בחירות 2012 – תמונת מצב נוכחית
אם עד לפני כחודשיים נראה היה שהמשחק הפוליטי הגדול שנקרא “בחירות 2012 לנשיאות ארה”ב” נכנס לגארבג’-טיים עוד לפני שהתחיל, הרי שכעת כבר ברור לכולם שהכל פתוח. אובמה, אם להשתמש בהשאלה מעולם האיגרוף, נמצא כרגע “על החבלים”, לאחר שספג כמה מהלומות רציניות לפרצוף; אבל, בניגוד לאווירת האופוריה שהשתלטה על המחנה הרפובליקני לאחר הורדת דירוג האשראי של ארה”ב וכניסתו למרוץ של מושל טקסס, ריק פרי, הנשיא עדיין לא על הקרשים. הוא יכול בהחלט להתאושש, ולזכות בכהונה נוספת בבית הלבן.
הפקטור החשוב ביותר שאחריו יש לעקוב בבחירות הבאות איננו מי שיבחר למועמד הרפובליקני, ואף לא אחוז האבטלה או דירוג האשראי. הפקטור המשמעותי ביותר הולך להיות המגמה (Trend) שאיתה יגיע אובמה לישורת האחרונה של המרוץ. זאת אומרת – הנשיא יכול להגיע לבחירות, למשל, עם אחוז אבטלה גבוה מאוד (מעל 8.5), ועדיין לזכות בהן, אם המגמה בחצי השנה האחרונה שלפני ההליכה לקלפיות תצביע על שיפור בנתוני התעסוקה ובמצב הכלכלי. לחלופין, אם בחודשים הקרובים תחווה ארה”ב מגמת התאוששות והאבטלה תרד באופן דרסטי (מה שלא נראה סביר כרגע), אולם בחצי השנה האחרונה תחול נסיגה מחודשת, אובמה עשוי להפסיד את הבחירות גם עם אבטלה שתהיה נמוכה בכ-10% משיעורה הנוכחי.
נכון לעכשיו, סיכוייו של אובמה לזכות בכהונה נוספת הם בערך 50%, ואולי אף מעט למעלה מכך. מדיניותו הכלכלית אינה מניבה את התוצאות המצופות, והציבור האמריקני, ברובו, כועס, ממורמר ומאוכזב מהמשיח שהכזיב. אולם גם אם נאומיו של אובמה איבדו הרבה מכוח הקסם שלהם, היוקרה והעוצמה שטמונות בתפקיד שבו הוא אוחז חזקות כל כך, שהן לבדן יכולות להצמיד אותו לכסאו לעוד ארבע שנים.
הדחה של נשיא מכהן בבחירות היא משימה קשה ביותר – מאז מלחמת העולם השניה רק שלושה נשיאים הפסידו את כסאם, ושניים מתוכם סולקו מהבית הלבן בנסיבות פוליטיות חריגות, שאינן מתקיימות במצב הנוכחי. ג’רלד פורד הרפובליקני הפסיד את כסאו לג’ימי קרטר בבחירות 1976; אולם פורד מעולם לא נבחר לנשיאות, ומינויו היה מלכתחילה תוצאה של שרשרת “תאונות פוליטיות”: סגנו של ניקסון, ספירו אגניו, נאלץ להתפטר בעקבות חשדות לשחיתות, ופורד מונה במקומו. זמן קצר לאחר מכן פינה גם הנשיא עצמו את כסאו, בעקבות פרשת ווטרגייט, וכך מצא את עצמו חבר בית הנבחרים האפרורי ממישיגן, שמימיו לא התמודד במערכת בחירות שמעבר לרמה המחוזית, יושב על כס השלטון של המעצמה החזקה בתבל.
יורשו של פורד, ג’ימי קרטר, סולק מהבית הלבן על ידי רונלד רייגן, לאחר שלא הצליח לספק את הסחורה, בייחוד בתחום הכלכלי. היה זה ההפסד היחיד של נשיא מכהן מאז מלחמת העולם שהתרחש בנסיבות פוליטיות “סטנדרטיות”, והוא הקרוב ביותר להזכיר במשהו את מה שמתחולל כיום בזירה הפוליטית בארה”ב. אולם גם אז, יש לציין, התקיים פקטור שאינו נוכח כיום ביחס לאובמה – קרטר אותגר בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית על ידי הסנאטור טד קנדי, ועל אף שהצליח בסופו של דבר לגבור עליו ולזכות במועמדות, ההתמודדות של קנדי גרמה לו לנזקים קשים, שהחלישו עוד יותר את מעמדו הציבורי הרעוע.
ב-1992 הפסיד ג’ורג’ בוש האב למושל ארקנסו הצעיר, ביל קלינטון. מה שזכור בדרך כלל ממערכת הבחירות הזו היא הסיסמה המפורסמת שהפיץ מטהו של קלינטון: “זו הכלכלה, טמבל!”. אולם יש לזכור גם שבבחירות אלה התרחשה תופעה חריגה – המיליארדר הטקסני רוס פרו הצליח לגרוף קרוב ל-19% מקולות הבוחרים, כמועמד עצמאי. אף שסקרי היציאה (Exit Polls) לימדו כי מצביעיו של פרו התחלקו באופן שווה בין דמוקרטים לרפובליקנים, העובדה שהצליח לצבור תנופה כמועמד עצמאי פגעה בעיקר בתדמיתו של הנשיא המכהן בוש, ולא בזו של קלינטון. יחד עם זאת, יתכן בהחלט שבוש היה מפסיד גם ללא מועמדותו של פרו – חדשות טובות דווקא, לרפובליקנים שמחפשים כיום תקדימים היסטוריים שעשויים להצביע על סיכוי ממשי לסלק את אובמה מהבית הלבן.
בגזרת הפריימריז הרפובליקניים, בינתיים, התמונה הולכת ומתבהרת. על אף הנסיקה המהירה בפופולריות של חברת הקונגרס מישל בקמן, המאבק האמיתי יתחולל בסופו של דבר בין שני מועמדים: מושל מסצ’וסטס לשעבר, מיט רומני, ומושל טקסס המכהן, ריק פרי. פרי – שמרן, אוהד ישראל, נוצרי אדוק, ובעל רקורד מוכח של יצירת מקומות עבודה – הגיח למרוץ כמו סופת טורנדו שהתרוממה מערבות טקסס, וכעת הוא מאיים לחרב את מועמדותו של רומני, שנחשב עד לא מזמן למתמודד המוביל.
התסריט הסביר הוא שפרי ינצח בבחירות המקדימות הראשונות, שייערכו באיווה בשישי לפברואר; יפסיד לרומני לאחר כשבוע, בפריימריז של ניו המפשייר, וגם כמה ימים אחר כך, בבחירות המקדימות של נבאדה; אז, יחזור מושל טקסס למרוץ עם ניצחון בפריימריז של דרום קרוליינה, השמרנית למדי (אם יפסיד גם שם, יתקשה להתאושש). בשלב הזה, שיסמן את סוף החלק הראשון של ההתמודדות, ככל הנראה כבר יפרשו המועמדים הרציניים האחרים (יתכן שבקמן תמשיך לנסות), ופרי ורומני צפויים להתקוטט על המועמדות עד שאחד מהם יצבור רצף משמעותי של ניצחונות, שישבור את יריבו.
בין אם המועמד הרפובליקני יהיה בסופו של דבר פרי, ובין אם יהיה זה רומני, הידיעה המעניינת ביותר שהודלפה לא מזמן ממטה הבחירות של אובמה, היא שצוותו של הנשיא קיבל החלטה אסטרטגית לבנות קמפיין נגטיבי במהותו, שיתמקד בריסוק תדמיתו של המועמד היריב. זאת, מאחר ואנשיו של אובמה הבינו כי יתקשו מאוד להציג לציבור הישגים משמעותיים, שעליהם יוכלו לבסס את מערכת הבחירות של הבוס. כמה שונה ועגמומי בהשוואה לקמפיין הקודם של אובמה, שהבטיח לאמריקה תקווה ושינוי – מושגים גדולים שבינתיים ננטשו מאחור, ונותרו כמילים ריקות על כרזות הבחירות המצהיבות מ-2008.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
