120 שנה להולדת ד”ר אב”א אחימאיר ז”ל
ביום ז’ במרחשוון תשע”ח מלאו 120 שנה למותו של ד”ר אב”א אחמיאיר, מדינאי, היסטוריון, עיתונאי, סופר והוגה דעות.
תרומתו הייחודית של ד”ר אב”א אחימאיר לתחייה הלאומית של היהודים ולמאבקם להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל הייתה בקביעתו כי “ציונות” אינה רק קונגרסים, ועידות, ואולמות דיונים, אף לא ייבוש ביצות, בנייה וסלילה בלבד, אלא גם – ואולי יותר מכל – מאבק אישי, סבל ועינויים, ישיבה בבתי כלא ו”דם ואש”, על כל המשתמע מכך.
בראשית שנות השלושים של המאה שעברה הקים אחימאיר תנועה מעין מחתרתית ושמה “ברית הבריונים”. סיסמתה של תנועה זו הייתה “בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום”, כמילות השיר הידוע של יעקב כהן, השיר שהיה הימנונה של תנועת “השומר” שפעלה בארץ בימי העלייה השנייה והשלישית.
פעולות רבות עשו ה”בריונים”, כמעט כולן בלתי ידועות דיין. הנה אחדות מהן:-
– היא הביאה לארץ כ-600 מעפילים. היהודים שרצו להגיע אז לארץ-ישראל היו מגיעים עד ביירות שבלבנון, ושם “נתקעו” רבים מהם. חברי ה”ברית” הגיעו לאלה, ובשבילים ובדרכי סתר הביאום לראש-פינה שבגליל, ומשם “פיזרום” ביישובי הארץ.
– כשאחר מאורעות תרפ”ט אסרו הבריטים על היהודים לתקוע שופר ברחבת הכותל המערבי בתום תפילת הנעילה של יום הכיפורים, הפרו חברי “ברית הבריונים” את האיסור. בגמר תפילת הנעילה של יום הכיפורים תרצ”א תקע שם בשופר חבר ה”ברית” משה סגל, ובשנים שאחר כך תקעו שם בשופר חברי ה”ברית” שרגא חייטין, אריה קוצר וישראל תבואה. כשהתפרקה ה”ברית”, המשיכו במסורת התקיעה בכותל אנשי בית”ר, ואחריהם – חברי האצ”ל. ראוי לציין כי בזכות ארגונים אלה לא הייתה אחר כך עד תום השלטון הבריטי בארץ-ישראל אפילו שנה אחת שבה לא נשמע קול השופר המסורתי בכותל המערבי.
– אנשי “ברית הבריונים” הכריזו על חרם על סחורות הרייך הגרמני השלישי ועל תוצרתה.
– אנשי “ברית הבריונים” הורידו מתורני הקונסוליות הגרמניות בירושלים וביפו את הדגלים הגרמנים ועליהם צלבי הקרס.
– אחת הפעולות החשובות של הברית הייתה ההפגנה נגד ד”ר דרומונד שילס, סגן שר המושבות הבריטי, שהגיע לארץ בערב חג הסוכות תרצ”א כדי לעמוד מקרוב על כמה מבעיות השלטון הבריטי בארץ. המימסד הציוני דאז קיבל את שילס בכבוד רב, וב-9 באוקטובר 1930 ערכו לו המימסד הציוני ועיריית תל-אביב קבלת פנים במלון “פלטין” שברחוב נחלת-בנימין בתל-אביב. אב”א אחימאיר עם עוד קבוצת חברים מ”ברית הבריונים” “התערבבו” בקהל הרב שמילא את הרחוב שבו בית המלון והניפו כרזות ועליהן קריאות כגון “הלאה הממשלה הבריטית!”. הם גם חילקו כרוזים בגנות השלטון הבריטי ומעלליו בארץ-ישראל. משיצאו שילס ומלוויו מן המלון, קיבלום המפגינים בשריקות וקראו לעברם “בוז”!
הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות ארץ-ישראל שנציגי השלטון הבריטי נתקבלו בצורה זו על-ידי יהודים בארץ-ישראל. ה”בריונים” לא ברחו מן המקום בגמר הפעולה. אדרבא, הם שמחו להיאסר, וארבעה מהם, ובהם ד”ר אבא אחימאיר עצמו ומשה סגל הנזכר לעיל, נעצרו. הבריטים העמידום למשפט, אך רק החל המשפט, ביטלו את כתב ההאשמה שנגדם.
זאב ז’בוטינסקי, שהבריטים אסרו את כניסתו לארץ-ישראל, התפעם ממרחקים ממעשי אחימאיר וּמִמִּבצָעיו, ובמאמרו “על האבנטוריזם” כתב עליו: “צעיר מיוחד במינו חי בארץ-ישראל: אב”א אחימאיר שמו. צעיר משכיל מאוד הוא. יודע לשונות רבות, פובלציסט רב כישרון והוגה דעות מעמיק. עוד עתיד הוא למלא תפקיד בענייני העולם שלנו, תפקיד חשוב…אב”א אחימאיר שוב יושב בבית הסוהר…פריסת שלום לך מרחוק, אב”א אחימאיר, מורנו ורבנו”.
ד”ר חן מרחביה (ז”ל), שתחת כינוי העט ח’ בן-ירוחם כתב את ההיסטוריה של תנועת בית”ר, מציין כי אחימאיר קירב את בית”ר אל המלחמה בבריטים, ואילמלא רוחו, היא הייתה נדחית בזמן, מפגרת בהתפתחותה וחלושה בעוצמתה. מנחם בגין, המפקד האחרון של הארגון הצבאי הלאומי, שהכריז ב-1944 על מרד בבריטים, זוקף לזכות אחימאיר את ה”אתחלתא דמרד”. גם נתן ילין, אחד משלושת מפקדי לח”י, מציין כי הקבוצה שהקים אב”א אחימאיר “היוותה את העוּבָּר של המהפיכה העברית …אלמלא העובר לא הייתה באה לעולם המחתרת המהפכנית, הבּשֵלה, המבוגרת”.
אבא אחימאיר השאיר אחריו מורשת ספרותית גדולה ומרחיבת דעת. בימי חייו יצאו לאור רק שלושה מספריו. אלה הם:
-“זיכרונות בחור ‘ישיבה’ ” (שבו פרסם אחימאיר רשימות שכתב בשנים 1933 – 1935, עת ישב בבית הכלא הבריטי במגרש הרוסים בירושלים. המהדורה הראשונה של הספר ראתה אור בשנת תש”ז [1946], ומהדורתו השנייה – בשנת תשמ”ד [1984], בהוצאת ספריית תרמיל שבמיפקדת קצין חינוך הראשי של צה”ל).
–“עם קריאת הגבר”, (ראה אור כנראה בשנת תשכ”א בהוצאת “עמיחי” בתל-אביב ובו מביא אחימאיר את הגיגיו על אנשים, על עמי העולם, על עם ישראל ועל אירועים רבים).
-“יודאיקה”( ספר על נושאים, תנועות, אישים ותופעות בעולם היהודי. יצא לאור בהוצאת “אנקור”, תל-אביב, אך אין מצויינת שנת ההוצאה).
אחרי מותו הוציא לאור “הוועד להוצאת כתבי אחימאיר”, שבו פעיל במיוחד בנו יוסי כיום יו”ר מכון ז’בוטינסקי, ספרים אלה:-
-“הציונות המהפכנית” (על הלאומיות היהודית ובעיותיה, יצא לאור בשנת תשכ”ו).
-“המשפט” (על פרשת רצח חיים ארלוזורוב. הספר ראה אור בשנת תשכ”ח, וד”ר יוסף נדבה הקדים לו מבוא מקיף על פרשת הרצח).
–“ברית הבריונים” (על השקפת עולמו הציונית של המחבר שהיוותה רקע לתנועת “ברית הבריונים” ראה אור עם מבוא מקיף מאת פרופ’ יוסף נדבה בשנת תשל”ב).
-שתי המונוגרפיות “מותו של יוסף כצנלסון” (על יוסף כצנלסון, רעו הטוב של אב”א אחימאיר, שותפו לרעיון ולמעשה, שבין השאר כיהן כמפקד קן בית”ר ירושלים) ו“לאחר האהבה והשנאה” (על ברל כצנלסון, מראשי “אחדות העבודה” ומפא”י, שנולד בעיר בוברויסק, העיר שבה עשה אחימאיר את שנות ילדותו) ראו אור בשנת תשל”ד. שני מבואות הוקדמו לכרך זה, מאת יוסף אחימאיר ומאת שמואל כצנלסון, לימים חבר כנסת ושר המשפטים).
-“אטלאנטידה או עולם ששקע” (סיפורים וזיכרונות של המחבר מימי נעוריו. ראה אור בשנת תשנ”ו)
-“עין הקורא” (על סופרים, ספרים, עיתונאים ועיתונים, ראה אור בתשס”ג).
ראוי לציין כי עוד בחייו השלים אחימאיר כתיבתם של ארבעה ספרים נוספים, המשוועים להוצאה לאור. אלה הם:
-“אקדמות לתולדות הרבולוציה הרוסית”.
–“תולדות הרבולוציה הרוסית”.
–“הפילוסופיה של ההיסטוריה”.
–“הפילוסופיה של ההיסטוריה היהודית”.
כן משוועות לפרסום רבות מיצירותיו (מסות, מאמרים, פרקי זיכרונות, סיפורים וערכים אנציקלופדיים), מהן בעלות ערך לדורות, שפרסם אב”א אחימאיר בימי חייו אם בעיתונות התנועה הז’בוטינסקאית (“דואר היום”, “העם”, “הירדן”, “המשקיף”, “חרות”), ואם בעיתונים ובכתבי-עת אחרים, בהם הירחון “ביתר” שערך פרופ’ יוסף קלוזנר, “הצפירה”, “הבוקר”, “מאזניים”, “התורן” שבעריכת ב’ בריינין, “הפועל הצעיר”, “קונטרס”, “הארץ” שבעריכת גליקסון, ו”האנציקלופדיה העברית” שבעריכת פרופ’ יוסף קלוזנר ופרופ’ בנציון נתניהו.
(מאמר זה פורסם בביטאון חטיבת המייסדים של הליכוד, גיליון מס’ 2).
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
