אני עוקב מקרוב אחר דרכו הפוליטית של נפתלי בנט ואיני יכול שלא להיזכר בתחילת דרכו הפוליטית של ידידי, השר והח”כ לשעבר, תא”ל (מיל.) אפי איתם, היום ליכודניק מן השורה. אפילו הסלוגן שבחר בנט בקמפיין שלו לראשות הבית היהודי, “תופסים פיקוד” מזכיר את הסלוגן של איתם כאשר המפד”ל דאז המליכה אותו עליה, “אחרי”..
אין ספק כי נפתלי בנט הינו בחור מוכשר, רהוט, מלח הארץ, קצין מצטיין ביחידה, אך בוא נאמר שאיתם לא נופל ממנו בכישוריו וככל שמדובר על רזומה צבאי, בנט אינו מגיע לקרסוליו.
והנה, לאחר שאיתם נבחר ליו”ר המפד”ל, כיהן כח”כ וכשר בממשלת ישראל, הוא עזב את הבית הפוליטי והתפקד לליכוד ללא הבטחה לתפקיד כלשהו או לשריון בפריימריז ואף נמנעה ממנו האפשרות להתמודד בבחירות הקודמות, בהעדר תקופת וותק מינימאלית. מה הבין איתם לאחר הסיבוב הפוליטי הראשון שבנט טרם הבין? ובכלל, מה תפקידה של מפלגה סקטוריאלית, אף לאחר שדרוג שמה מהבית הדתי לאומי לבית היהודי?
לפני כ-21 שנה במהלך שרותי בחטיבת “גולני”, הגעתי לחופשה ופגשתי את לואי ליפסקי, ליכודניק ותיק מירושלים אשר הציע לי להתפקד לתנועת הליכוד. שאלתי אותו האם לא יותר טבעי עבורי להתפקד למפד”ל? אחרי הכל, חונכתי על ברכי הציונות הדתית. לואי השיב לי בצורה מאוד ישירה ופשוטה: אם הנך רוצה להשפיע על עתידה של מדינת ישראל, הדרך לעשות זאת הינה מתוך מפלגת שלטון ולא מתוך מפלגה סקטוריאלית ואז יום אחד אולי תהיה שר המשפטים ולא שר הדואר… אותי שזה שכנע והוא פקד אותי לליכוד.
מאז ועד היום אני חבר בתנועת הליכוד והחלטתי להתמודד על מקום ברשימת הליכוד לכנסת הקרובה על מנת לייצג את כלל מצביעי התנועה בכנסת ישראל.
הדוגמה הטובה ביותר לעקרון הזה, הינה השילוב המוצלח של הציבור הדתי לאומי בתפקידי פיקוד ומטה בחטיבות השדה וביחידות המובחרות של צה”ל, בשני העשורים האחרונים, תוצאה ישירה של הקמת המכינות הקדם צבאיות. “השילוב” הוא מונח מפתח בהקשר זה. כאשר היו פלוגות ומחלקות נפרדות של בני”שים, על משקל המפלגה הדתית לאומית, זה היה מעין סקטור נפרד בצבא מבלי יכולת של ממש להגיע לפיקוד, אך הסרת המחיצות בינם לבין יתר הלוחמים, בתוספת הבסיס האמוני המוצק של החיילים הדתיים, סלל עבורם את הדרך לעמדות הפיקוד.
עקרון זה חל גם בפוליטיקה. כל בר דעת מבין שמפלגה סקטוריאלית לא תרכיב את הממשלה הבאה וגם לא את זאת שתבוא אחריה וכך הלאה. האם יש למפלגת הבית היהודי חשיבות פוליטית? התשובה היא כן. האם עליה לחבור לאיחוד הלאומי למפלגת ימין אחת עם פוטנציאל אלקטוראלי של 10 מנדטים? ודאי שכן, היא תחשק את הליכוד מימין ותסייע למוסדות הציבור הדתי לאומי במדינה. ואולם, מי שמתכוון לבנות את הבניין הזה על חורבות הליכוד, או שחולם שהמפלגה הזאת תחליף את הליכוד כמפלגת שלטון, יתעורר בוקר אחד עם קואליציה חילונית בראשות העבודה והוא יתגעגע לנתניהו עם נאום בר-אילן, הקפאת הבנייה ופינוי שכונת האולפנה, הגם שאין חולק על ההשלכות החמורות של טעויות אלו. ובחזרה לבנט, אם היעד הפוליטי שהוא סימן לעצמו, הוא להיות מנהיג הסקטור הדתי לאומי, כמו יוסף בורג או זבולון המר, עליהם השלום וכפי שזבולון אורלב ביקש להיות, אזי הוא בחר בבית הפוליטי המתאים. דא עקא, וכך נדמה, נפתלי בנט רוצה להגיע בבוא העת לצמרת הנהגת המדינה ולשם הוא יגיע, אם יגיע, רק דרך הליכוד.
בנט, בחר בדרך הקצרה, אך הארוכה ולהערכתי, לאחר קדנציה או שתים בראשות הבית הלאומי וכשר המדע או התיירות, הוא יגיע בסופו של דבר..לליכוד. החשש של בנט ואחרים מהליכה בדרך הארוכה, דרך הליכוד, נובע מהצורך “לרדת” אל העם, להתחכך עם חברי המרכז והמתפקדים, לבוא לאירועים ולשמחות, להתמודד ולצמוח מלמטה למעלה, להיות חבר כנסת, להצליח כפרלמנטר ורק אז להתקדם לתפקיד של שר. דרך זו, בסופו של דבר, הינה הדרך הקצרה והנכונה להגיע להנהגה. ואגב, בנט יגלה בדרכו הקצרה, שעסקני המפד”ל, אינם פחות מאכערים מעסקני הליכוד.
עו”ד יוסי פוקס – מועמד לרשימת הליכוד לכנסת ה-19 כנציג מחוז דן
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
