רוצח נתעב טבח באכזריות חמישה בני-אדם בביתם בעודם ישנים במיטותיהם. בני עמו מגיבים בשמחה ומכאן נגזרת המסקנה לעתיד “השלום”: “No, we can’t”. כולי תקווה, כי הרוצח השפל, שדקר למוות תינוקת בת שלושה חודשים במיטתה שבביתה בעודה ישנה, לא ימצא את מותו בסיכול ממוקד או במזל”ט מתוחכם, אלא במוות משפיל ומייסר
בימים ההם
“ויאמר שמואל כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך וישסף שמואל את אגג לפני ה’ בגלגל”. את הפסוק הזה נשמע כולנו השבת בבית-הכנסת, במסגרת ההפטרה שהתקינו רבותינו הגאונים לשבת ‘זכור’, השבת שלפני חג הפורים, השבת בה אנו קוראים ל’מפטיר’ את הציווי האלוקי, להשמיד את זכר עמלק, אותו עם שממנו יצא המן הרשע.
בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והעולם כולו נגדנו ונשאלת השאלה- מה יש לנו מעמלק, אותו עם שאין אנו יודעים מי הם צאצאיו הביולוגיים כיום? על כך ענו רבותינו, כי דווקא עם ישראל בשיא ההשגחה הגלויה, בעת יציאת מצרים, בשעה שכל העולם עמד נדהם “שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת”, העיז העם העמלקי והכריז מלחמה בעם ישראל- ויתרה מכך, מלחמה בבורא עולם- ולכן נצטוו ישראל “מלחמה לה’ בעמלק מדור דור”.
באלפי שנות קיום עמנו, ניסו אימפריות רבות להשמידנו, ובדרך נס אנו שרדנו והם נפלו. כיום, הערבים והמוסלמים הם יורשיו האידיאולוגיים של עמלק ונכון לכרגע, הם עדיין לא נפלו, לצערנו. באותה פרשה (‘כי תצא’), המסתיימת בציווי למחות את עמלק, מופיעה לראשונה ‘פרשת המלך’, הבסיס המקראי הראשון לחוקי המדינה היהודית לכשתקום. כאשר שמואל הנביא מינה לראשונה מלך- את שאול, הטיל עליו את המשימה החשובה ביותר המוטלת על מלך ישראל (כפי שמופיעה גם בהלכות מלכים לרמב”ם)- למחות את זרע עמלק. שאול אכן עשה את מלאכתו כמעט באופן מושלם, למעט מספר פעולות קטנות ובכללן אי חיסולו המיידי של המלך העמלקי- אגג. שאול רצה, ככל הנראה, טקס הוצאה להורג קצת יותר ראוותני ולשתף בו את מנהיגו הרוחני- שמואל הנביא.
בזמן הזה
אין ספק כי עם היוודע דבר הרצח המזעזע באיתמר נדלק בכל אחד מאיתנו האינסטינקט המיידי לנקום. אך הצטווינו עוד בימי נוח ובמעמד הר סיני שלא ליטול את נפש הזולת. לא כתוב “לא תרצח יהודי”. כתוב “לא תרצח”. הדברים מעוגנים גם בחוק הישראלי שעוצב עם שיבתנו לארצנו ואל לנו לקחת את החוק לידיים, אלא לתת לרשויות המוסמכות לבצע זאת ולאלתר, וכפי שביטא זאת מנהיגנו הדגול והמנוח, מנחם בגין ז”ל, שבימים אלו אנו מציינים 19 שנים לפטירתו “יש שופטים בירושלים”. אנו סומכים על אחינו ובנינו שבכוחות הביטחון ומתפללים להצלחתם. עכשיו רק נותר לענות על השאלה- מהי הצלחה.
הרצח באיתמר הוא מן הנתעבים שידע עמנו מאז טבח המיליונים בימי השואה, אם לא הנתעב והשפל שבהם. לא מדובר בהרג חיילינו בידי כוחות מזוינים של האויב. זה עצוב וכואב, אך זוהי מציאות של מלחמה. מדובר בהרג של אזרחים חפים מפשע, חסרי ישע, בתוך ביתם, בזמן שנתם. אפילו לא מדובר בהתפוצצות של מחבל מתאבד שלא ראה לימינו או לשמאלו, או שירה באוטומט לכל הכיוונים וללא אבחנה. מדובר ברוצח שפל, שבדקירות אכזריות, בא לתינוקת בת שלושה חודשים במיטתה שבביתה, ודקר אותה למוות בכל חלקי גופה. הרוצח השפל הוא גרוע ונתעב אף מן הרעים שבחיילי הס.ס. וה’זונדר קומנדו’. וכידוע, יש בחוק ישראלי פרק הקרוי ‘עשיית דין בנאצים ובעוזריהם’. העונש לכל מי שעומד בקריטריונים של פרק מבעית זה הוא אחד וחד-משמעי: מוות. רוצח המשפחה באיתמר הוא גרוע מן הנאצים. אם לא יידון למוות, אז מי כן?!
הרוצח שביצע את הרצח באיתמר אינו ‘שאהיד’. הוא לא קדוש. הוא אנטי-קודש. הוא חילול הקודש בהתגלמותו, הוא האנטי-אנושיות במלוא מפלצתיותה, הוא חיית פרא שיש לקפד את ראשה מחשש לשלום הציבור. אין לי ספק, כי חיילנו בצה”ל ובשב”כ, ימצאו את המסילות ללכידתו של אותו רוצח נאלח. השאלה היא כיצד “יטופל”. לאחרונה מדברים על “תג מחיר”, אבל במלחמה אין מחירים, אין חוק, אין צדק- יש רק הרתעה. אם מאזן ההרתעה בינינו ובין אויבנו הוא שעל כל הרוג שלנו מקימים מאה בתים והורגים אלף ערבים, אז זה מה שצריך לעשות. זו לא גזענות, זו הישרדות! עין תחת עין, נפש תחת נפש, נסיבות תחת נסיבות, הרתעה תחת הרתעה.
מחבל שיצא לקרב מול חיילים שלנו ורחמנא ליצלן הצליח במשימתו, מן הראוי שימצא את מותו בפעולה נוסח סיירת מטכ”ל. רצה למות כמו שאהיד? תפדל, שימות כמו שאהיד, העיקר שימות. רוצח המשפחה מאיתמר, כל קשר בין מעשהו לבין גבורה ומלחמת קודש אינו אלא מקרי בהחלט. אין כל גבורה בלחדור לבית של משפחה בעת שנתה ולדקור באכזריות תינוקת בת 3 חודשים במיטתה. זו שפלות וחייתיות! וכיצד מגיבים בני עמו של הרוצח החייתי? רוקדים! שמחים! מחלקים בקלאוות לעוברים ושבים! פקי עליהם שייתקע להם בגרון, עם איזה טיל טומאהוק מונחה! חולרות! בני זונות! (סליחה על הביטוי המנבל אך רק זונה יכולה להשריץ מבין חלציה כאלו יצורים נאלחים…). עם אלה אנו רוצים שלום?! עם החיות הדו-רגליות הללו?! עם הרוצחים הללו?! לעולם לא! “no, we can’t”.
את הרוצח השפל יש להעניש במוות משפיל. יש לתלות אותו עירום ועריה על קיר ביתו! יחד עם רעייתו ו-3 מילדיו. לשים תחתיהם אש בוערת ולענותם בל”ו מיני עינוי, לצרוב את עורם בברזל מלובן, לנקר את עיניהם ולעקור את שערותיהם, אצבעותיהם וציפורניהם. והכול בשידור חי וב’פריים טיים’ תוך שימת לב שאין באותה שעה שידור של ‘סופר-בול’, ‘מיס יוניברס’, ‘האח הגדול’ וכיוצא באלו.
את זה חשוב שכל העולם יראה, אולי כך יידעו לא להתעסק איתנו….
על הכותב
משה שפיבק, יליד אנגליה (1972), חבר בצוות התגובות של הליכוד ומשמש כעורך החדשות והספורט במקומון ‘שופינג מקומי’ בבית-שמש. בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית וניהול משאבי אנוש מהמכללה למינהל. למד בישיבת ‘הדרום’ ברחובות ובישיבת ההסדר ‘הכותל’ בירושלים. שירת בצה”ל ביחידת הקישור ללבנון והשתתף במלחמת לבנון השנייה כחייל מילואים באוגדת הצנחנים. תושב בית שמש, נשוי לאורית, מורה במקצועה, ואב לשלוש בנות
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
