באו נחשוב רגע, מה היה קורה אם היינו מנסים ליישם את אחת מסיסמאות הקצה הפופוליסטיות בוויכוח שבין אידיאל “תורתם אומנותם” לבין אידיאל “השוויון בנטל”? האם זה בכלל אפשרי?
נתחיל בשוויון בנטל הגיוס. דמיינו לרגע את המחנה החרדי עושה לחברה הישראלית תרגיל פשוט ושולח באוג’ הקרוב את השנתון, קרוב ל 8000 נערים לבקו”ם. או אולי 2000 באוג’, 2000 בנוב’, וכן הלאה. אפשר כבר להתחיל ולדמיין את חדר האוכל הגדול בבקו”ם. על השולחנות המפוזרים יהיו שלטים בסגנון “הרב מחפוד” “הבית יוסף” וכו’ וזה רק אחד האתגרים הקטנטנים בניסיון ליישם את סיסמת השוויון בנטל.
אומרים לנו, באו ננסה את השירות האזרחי. האם בדקתם פעם כמה מוסדות וכמה מקומות רוצים בכלל את שירות החרדים?כבר החלו לעלות הקולות המעידים על קשיים כאלה ואחרים בנושא. ואת נערי האוצר שאלתם כבר לגבי היקף התקנים המתוקצבים? הרי אותם אנשים ששולחים בהבל פיהם את החרדים לשירות צבאי או אזרחי מקבילים פחות או יותר לאלה שלא היו רוצים כל כך לראות אותם לידם. והיה ויוחלט על הקצאת תקנים, באיזה קצב התקנים האלה יוקצו בדיוק? בקצב של נתב”ג 2000 בזמנו? או אולי בקצב מציאת הפתרונות לאנשי גוש קטיף? ולא חסרים עוד דוגמאות. ואני חייב מילה אחת על מאהל ה”פראיירים”. אחד החיילים העלה לפני, את תחושת הפראייריות ואי-השוויון בנטל בשירות המילואים. מיד עניתי לו, אם אתה נמצא בשירות קרבי זה סימן שאתה רוצה, זה סימן שזה נותן לך משמעות כלשהי בחיים. היום, מי שלא רוצה משתחרר בקלות. הקיבוצניקים שמילאו באחוזים מדהימים את היחידות הקרביות לא חשבו שהם פראיירים, הדתיים הלאומיים כיום לא מרגישים שהם פראיירים. המחנה המשותף הוא שעבור קבוצות אלו השירות היה בעל משמעות לחייהם. למה אתם מתכוונים שאתם קוראים לעצמכם פראיירים? שכל השירות שלכם תלוי ומותנה בשירות של אחרים?!
עכשיו נעבור לאידיאל לימוד התורה המתגלם ברעיון תורתם- אמונתם. הכיצד ייתכן שרעיון כה נשגב דוגמת אידיאל לימוד התורה ישמש כסות לבטלנים – לא במובן התלמודי אלא בטלנים של ממש. הרי במחנה החרדי עצמו יודעים היטב כמה באמת לומדים. איך בדיוק אתם מעזים להשתמש באידיאל העליון הזה לכסות? מה אתם עשיתם חוץ מסיסמאות סרק כדי להמעיט את התופעה? לא נראה לי הרבה… כל מה שנידרש הוא לצלם את המבנים הרבים של הישיבות הרשומות במשרדי ועד הישיבות. לאחר מכן לבחון באמצעות מומחים את השאלה כמה אנשים יכולים באמת להצטופף בתוך אותם מבנים. מבדיקה כזאת, אני מאמין, עשויה לגלות את הפער שבין הרשומים בישיבות לבין הלומדים בפועל.
אחת הנקודות המעניינות ביותר לאורך כל שנות השיח הציבורי בנושא היא דווקא העדרה של נקודה חשובה, סמלית ועקרונית. הרי המתכונת של חברת הלומדים, זו שבמסגרתה כל הגברים אמורים להקדיש זמנם ללימוד תורה, היא מתכונת ייחודית לישראל. שום ריכוז חרדי בעולם לא בנוי כך מהסיבה הפשוטה שאין ברקע מדינה שתממן ותתקצב את המצב הכלכלי והחברתי הזה. ולכן בכל מקום נורמאלי מתפתחת בווריאציות שונות חלוקה חברתית בין הלומדים לבין הקהילה העובדת והמפרנסת אותם. ואז גם מתרחש תהליך סינון טבעי שבמסגרתו המתאימים, המתמידים, הכישרוניים והשקדנים הם שמגשימים את האידיאל במלואו. רק בישראל כל השנתון לומד תורה. כאילו. היכן אפשר למצוא בשיח החרדי את הכרת הטוב, את אותה הכרת תודה מזערית למדינה שבכלל אפשרה את המצב הנוכחי שאליו הגענו? כל מה שראינו אצל רוב החרדים הוא התנשאות בלתי נסבלת שמלווה בזלזול עמוק בכל האחרים שאינם מבינים את חשיבות האידיאל. זו אולי אחת הנקודות שאינן מעשיות אבל יש להן משמעות נפשית ורגשית המניעה חלק גדול מהשיח כלפי החרדים.
אז מה עושים בפועל?
לפני הכול, שני הצדדים צריכים לרדת מהעצים שעליהם טיפסו, עצים שעליהם גדולות אינספור סיסמאות פופוליסטיות שחלק מהן נועדו לצרכים פוליטיים. אי אפשר וגם לא כדאי לגייס אלפי אנשים בכפייה, במיוחד שמדובר בכפייה על קבוצה שמניעיה אידיאולוגיים. ואי אפשר להמשיך במצב הנוכחי שבו עשרה אחוזים ויותר , ובשנים הבאות חמישה- עשר אחוזים ממחזורי הגיוס ימשיכו במסלול הבלתי אפשרי הזה שבמסגרתו תחת האידיאל של תורתו אומנותו מסתתרת תעסוקה במסגרת הכלכלה השחורה או סתם בטלנות במסווה של אידיאל.
מה שנותר הוא הוויכוח על המינון הראוי, המציאותי, זה שמתמודד עם האתגר ולא הופך אותו לסיסמאות פוליטיות. החברה הישראלית צריכה לשאול את עצמה כמה חרדים היא בכלל מסוגלת לגייס באופן סביר למסלולי השירות השונים. החברה החרדית צריכה לשאול את עצמה עד כמה היא מוכנה למשוך את החבל ולצאת נגד החברה בכללותה, אותה חברה שאפשרה להם את פריחת עולם הישיבות לאחר הקמת המדינה.מה שהיה לא יכול להמשך, וביטול מוחלט של מה שהיה גם הוא בלתי אפשרי. המחנה החרדי ידע למצוא את הפשרות והאיזון במשך כל השנים, והמחנות האחרים גם הם ידעו והבינו את מערכת הצרכים החרדית. אין סיבה שאלה לא ימצאו גם הפעם, כשהמשא ומתן מתקיים על הקרקע, לא על העצים הגבוהים של סיסמאות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
