עומר אריכא פשוט לא יודע במי לבחור ביום שלאחר שנתניהו יחליט לפרוש וגם מתייחס לאלו שעבר זמנם
הפריימריז הקרובים לראשות הליכוד ברורים מאוד. מן הצד האחד יש את ראש הממשלה נתניהו, ומולו את “הבן המורד” גדעון סער. בהתמודדות הזאת ברור לי למי אצביע לו אוכל. ראש הממשלה הוא המועמד שלי עד פרישתו.
אבל הבעיה היא לא בעוד חמישה-שישה שבועות. הבעיה היא ביום שאחרי הפרישה.
אל הפריימריז האלה ככל הנראה אגיע ללא מועמד ברור לתמוך בו. אני חש, ואני חושב שגם רבים חשים כך, שאין לי מועמד משלי. את סיבותיי שלי אני שומר לעצמי, אך אין אף מועמד מבין 15 המתמודדים הפוטנציאליים שברור לי שאוכל לבחור בו בביטחון מלא.
על הליכוד כמפלגה, והמתמודדים עצמם, לקחת בחשבון את האפשרות שלרבים מאוד בתנועה אין במי לבחור, ביום שבו יפנה נתניהו את מקומו.
רוח של תקווה
ביום שלישי התקיימה ההפגנה הקבועה ברחבת המוזיאון בתל אביב, נגד העוול לראש הממשלה. השוני הפעם היה במספרים, שעלו על עשרת אלפים איש. זה היה אירוע מעורר תקווה, של מחאה. הלוואי והרוח, והמספרים של אותה הפגנה יתורגמו למעשים במידה ובחודש מרץ יתקיימו בחירות נוספות. אסור לנו להתרשל.
ה”עבר זמנמים”
במקביל להפגנה התפרסמו התגובות הרגילות, של מי שעבר זמנם זה מכבר, ושפשוט מסרבים להכיר בכך. מדובר כמובן בראשי הזרם הקונפורמיסטי של תנועת הליכוד, הלא הם נסיכי הליכוד. הנסיכים מהווים את אחד משני זרמים שמרכיבים את הליכוד ושהמאבק ביניהם גועש מאז שנות השמונים: הקונפורמיזם של בני הדור השני למשפחה הלוחמת, שראו כיצד הוריהם מופלים על ידי הממסד, ואת הזרם המהפכני, יוצאי עיירות הפיתוח, שבחרו לא לחלוק בשלטון, אלא להחליף אותו. השבוע הקונפורמיסטים שבו. דן מרידור ושכמותו, מעולם לא היו מוכנים להכיר בכך שהתנועה לא שייכת להם, ורשאית גם להדיחם בפריימריז. כבר שבע שנים שמרידור עצמו מסרב להכיר בתוצאות הפריימריז שבהם הודח על ידי מתפקדי התנועה. התגובה ההולמת למרידורים היא התעלמות מופגנת.
רב ביזיון בשירות פעיל
אם יש אדם שמכעיס אותי ממש, זה בוגי יעלון. האיש הזה בטוח שיש לליכודניקים זיכרון של דג זהב. אחרי שביוני העתיר על התנועה ממיטב הפנינים כמו “גם החמאס נבחר באופן דמוקרטי”, השבוע פנה יעלון בדמעות תנין אל חברי הכנסת שלנו במילים “אחיי הליכודניקים”. בנאומו ובציוציו הצבועים, המשיך יעלון מסורת של שלוש שנים שנובעת מאגו בלבד.
אחרי שהיה אמור לעבור ממשרד הביטחון למשרד החוץ במאי 2016, פרש יעלון מהממשלה והכנסת, ובהמשך מתנועת הליכוד עצמה. שנה לאחר מכן החל יעלון לספר כיצד פוטר על מנת לאפשר את עסקת הצוללות. כשנקרא להעיד בפרשה, המשטרה גלגלה אותו מכל המדרגות בטענה שעדותו של יעלון היא “אוסף של ריכלויות”.
שנה לאחר מכן כבר התמסד השקר של יעלון בתודעה, והושמע תדיר על ידי מפגיני פתח תקווה. יעלון אף עלה ברמה, כשבשנת 2018 התראיין ל”רדיו החברתי” בתוכניתו של אייבי בנימין, ממובילי הפגנות פתח תקווה, ושם מיסד את שיח “הבגידה” בנוגע לפרשה, שכחולבן עשתה בו שימוש ארסי בשנה האחרונה בקמפיין הבחירות שלה.
אבל עכשיו, כשהאפשרות להדיח את נתניהו ממש מונחת בכפו של השמאל, יעלון פוצח לפתע במתקפת חיבוקים צבועה על “אחיו הליכודניקים”, עליהם ירק השנה בכל הזדמנות.
הגיע זמן חירות
המחסור בחמאה ייפתר רק על ידי פתיחת משק החלב בכללותו. תחומים נוספים גם תקועים בלכלכה הישראלית בשל הצורך הבלתי מובן שלנו להישאר באותה מיטה עם מפא”י והכלכלה המתוכננת והמפגרת שלה. הגיע הזמן לחזור לשנת 2003: במרץ 2003, נתניהו, שר האוצר הטרי, החל להוציא לפועל את תוכניתו הגרנדיוזית לפתוח את הכלכלה הישראלית, שהייתה במשבר עמוק. מאמציו של נתניהו כידוע, נשאו פרי, וכיום, ישראל היא כלכלה חזקה בהרבה משהייתה. עכשיו ישראל שוב במשבר. הריכוזיות בשוק המזון חמורה, ועלינו להתעמת עם הבעיה חזיתית. שר הכלכלה אלי כהן המליץ להוריד לחלוטין את חסמי הייצור והייבוא של משרד החקלאות, כדי לטפל במשבר, ומן הראוי שהממשלה תקדם את הצעתו בהקדם, ותבטל את גופי המכסות שגרמו לצמיחתם של מונופולים, וליצירת מחסורים. הליכוד היא מפלגת הכלכלה החופשית, הגיע הזמן לבצע את המשימה שלקחנו על עצמנו, ולשחרר את כלכלת ישראל
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
