מספר תהיות על בחירתו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לקבלת פרס נובל לשלום
אם מישהו חשב בדור או שניים האחרונים כי אנו חיים בעולם של ‘אינסטנט’, ‘הכול, כאן ועכשיו’, ‘העתק-הדבק’ ו’זבנג/קליק וגמרנו’, הרי שהפעם קיבלנו לכך הוכחה ניצחת. ברק אובמה, בקושי הספיק לחמם את הכסא בחדר הסגלגל וכבר זכה לקבל פרס נובל לשלום. ואנו שואלים: פרס נובל לשלום, על שום מה?
לנו, בישראל, יש ניסיון מר עם חתני פרס נובל לשלום. למנחם בגין, למשל, לא היה מושג איך מתנהלת מלחמה. כשעלה עם שרון על הבופור, הוא שאל את לוחמי ‘גולני’ בתמימות “האם למחבלים היו כלי ירייה?”, כאילו חשב שמדובר בקניבלים/ אינדיאנים שבאו להילחם בחניתות ובנבוטים. את פירות הסכם השלום עם מצרים ניתן לראות היטב בתחומים רבים, כמו למשל תכנית הלימודים ה’ציונית’ הכוללת דקלום אות באות של ‘הפרוטוקולים של זקני ציון’. על הבאים בתור- רבין, פרס ועראפת (“השילוב הזה מסוכן לישראל”)- אין מה לדבר. באלפי בתים בישראל מבכים יום יום את מותם של קרבנות ‘השלום’ שהביא הטריאומוויראט המטורף ההוא.
הנה ציטוט מתוך הכתבה באתר ‘וואלה’, שבישרה על ההחלטה ההזויה משהו שהתקבלה אי שם בשבדיה הקפואה והרחוקה, אוהבת הפלסטינים, זו שבה כל פוליטיקאית שנייה היא שיבוט גנטי חד-חד ערכי של ציפי לבני:
“ועדת הפרס באוסלו קבעה כי נשיא ארה”ב ברק אובמה הוא הזוכה בפרס נובל לשלום לשנת 2009. הוועדה נימקה את בחירתה בכך שאובמה פעל רבות למען שלום עולמי ופירוק העולם מנשק גרעיני… הוועדה נימקה את הזכייה בכך שאובמה “נותן לעולם תקווה לעתיד טוב יותר”. הוועדה שיבחה את אובמה על “מאמציו הבלתי רגילים לחזק את הדיפלומטיה הבינלאומית ואת שיתוף הפעולה בין עמים. לעיתים רחוקות מצליח אדם במעמדו של אובמה לתפוס את תשומת הלב העולמית ולתת לעולם תקווה לעתיד טוב יותר”.
מאז שנכנס לתפקידו בינואר האחרון, קרא אובמה לפירוק העולם מנשק גרעיני והתניע מחדש את תהליך השלום במזרח התיכון. הפרס ניתן לאובמה פחות מ-9 חודשים לתוך כהונתו. למרות האג’נדה השאפתנית שלו, הוא עוד לא הצליח להגיע לפריצת דרך של ממש בתהליך השלום במזרח התיכון או בתכנית הגרעין של אירן, ואף נתקל בקשיים בניהול המלחמה של ארה”ב באפגניסטן”.
עד כאן מתוך הכתבה ועכשיו שימו לב לרזומה: “נותן תקווה (גם המוסכניק שעשה לך טיפול 10,000 נותן לך תקווה שעד הטיפול הבא לא תראה מוסך…) … מאמצים בלתי נלאים (מזכיר לי ‘בלתי נלאה’ אחר שזכה בעבר בפרס זה)… הצליח לתפוס את תשומת הלב (מה שהילדות הקטנות שלי מצליחות לעשות אפילו כשהן ישנות…)… לא הצליח להגיע לפריצת דרך… נתקל בקשיים בניהול המלחמה (מניסיון של מישהו אחר שנתקל בקשיים בניהול מלחמה, אני מציע לו להוריד את הפקק מהמשקפת…)”.
תוצאות- יוק! הסכמים- נאדה! שלום במוקד מלחמה נידח אי שם על פני הגלובוס- גורנישט!
אז מה הביא את ועדת הפרס לתת לחוסיין אובמה את הפרס הנובל? השד יודע… אולי החורף הקדים את זמנו ומשהו קפא להם במוח ברגע הקריטי של קבלת ההחלטה. אך גם את מוחו של כותב הכתבה ב’וואלה’ מישהו הקפיא, (לפחות את האונה הימנית).
שימו לב לפסקה האחרונה באותה הכתבה:
“פרס נובל לשלום מוענק מדי שנה לאנשים שפעלו למען השלום ושהחליפו את דרך המלחמה במשא ומתן בכדי להגיע לשלום. את הפרס החלו להעניק בשנת 1901. בין הזוכים בפרס: נשיא בית הדין האירופי לזכויות אדם רנה קאסן, מנהיג השחורים בארצות הברית מרתין לותר קינג, מנהיגת מסדר המיסיונרים אמא תרזה, מנהיג השחורים בדרום אפריקה נלסון מנדלה וסגן נשיא ארצות הברית לשעבר אל גור. בפרס זכו בעבר גם מנהיגים ישראלים: ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ונשיא המדינה שמעון פרס”. אדוני הכתב האובייקטיבי, את בגין שכחת?
על הכותב
משה שפיבק, יליד אנגליה (1972), עיתונאי וחבר ליכוד מבית שמש, משמש כעורך משנה ברשת המקומונים ‘שופינג מקומי’ (בית שמש ומודיעין). בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית וניהול משאבי אנוש מהמכללה למינהל. למד בישיבת ‘הדרום’ ברחובות ובישיבת ההסדר ‘הכותל’ בירושלים. שירת בצה”ל ביחידת הקישור ללבנון והשתתף במלחמת לבנון השנייה כחייל מילואים באוגדת הצנחנים. תושב בית שמש, נשוי לאורית, מורה במקצועה, ואב לשלוש בנות.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
