שנייה לאחר אי מינויו של גלעד ארדן לשר – עובד קראוס מביע סיפוק רב
אפילו דג זהב, אם אתה נותן לו אוכל של תנינים, מתחיל להאמין בזה שהוא כריש. גלעד ארדן, שהגעתו לצמרת המפלגה היא בעיניי נעה בין חרפה לביזיון באמת חושב שהוא צריך להיות שר חוץ… החוצפה של ארדן, הרואה עצמו מעל ישראל כץ ששם אותו בכיס הקטן (ועוד יש מקום לאקוניס אליו נגיע בהמשך) היא הקציר של נתניהו. אחד המאפיינים של ראש הממשלה הוא טיפוח יסמנים שלא מתנגדים לשום דבר ולאף אחד אבל בסופו של דבר, גם כאלו, לוגמים מעץ הדעת של הפוליטיקה – הכבוד, המעמד והתפקידים. הלוואי וארדן יישאר בבית והלוואי עוד יותר ונתניהו לא יפחד מאיומי סרק: מאחורי ארדן אין שום כוח אמיתי. את משחקי דוד לוי יכול לשחק רק דוד לוי ואם אכן ארדן לא ייכנס לממשלה הוא יישכח מהר מאוד.
עשה נכון נתניהו שקיים את ההבטחה לישראל כץ והפך אותו לשר השלישי בחשיבותו מבין שרי הליכוד – זהו מקומו של הבולדוזר שיביא זווית מאוד מעניינת גם לקבינט המדיני בטחוני.
המינוי של מירי רגב עשוי להיות אחת ההפתעות הנעימות של הממשלה הקרובה. מעטים מכירים באמת את מירי, שהוכיחה רצינות ומקצוענות בלתי רגילה בתפקידיה כדוברת צה”ל וגם כחברת כנסת גילתה חריצות, בקיאות בחומר ולא פחות חשוב מכך: דרך פוליטית עקבית. זוהי בשורה מצוינת למשרד התרבות והספורט שסופסוף יקבל שרה שתגיע לשנות וליישם שינויים הכרחיים בתחומים אלו.
בזמן כתיבת שורות אלו לא נודע גורלו של סילבן שלום. לא יכולה להיות ממשלת ליכוד אותנטית ללא השר שלום, בדיוק כפי שצורמת העובדה שגילה גמליאל קיבלה תיק שעל פניו נראה מרוקן מתוכן ממשי. כמה חבל שהאישה המוכשרת הזאת משלמת מחיר על אצילותה, על ההצלחה השקטה שלה ועל העובדה שאינה ברוטאלית. אבל גמליאל תדע לעשות יש מאין, אין לי ספק בכך.
טוב שחיים כץ, איש עם רגישות ואינטונציה חברתית ממדרגה ראשונה יפעיל מהבוקר עד הלילה את משרד הרווחה ויסתום את החור הגדול שהיה מעקבות אכילס של הממשלה הקודמת.
עוד נקודת שפל היא מינויו של אופיר אקוניס לשר. התקשיתי לעכל היותו של זה חבר כנסת והופ, נתניהו מצ’פר את דוברו לשעבר בתיק בממשלה. אקוניס שר ובני בגין לא. זו בדיחה עצובה מבית היוצר של נתניהו.
אך בשורה התחתונה מדובר בממשלה מאוד מעניינת, טובה לאין שיעור מהקודמת: כחלון הוא ליכודניק בסוף היום ואין לי ספק שיחזור למפלגה וזו לא רק משאלת לב אלא דינמיקה עתידית. הצלחתו היא הצלחת נתניהו.
אלו שמלינים על אריה דרעי והחרדים מבלבלים את המוח. דווקא בנושאים סוציאליים ורגישות חברתית, טוב שתיקים מהסוג הזה מופקדים בידי ש”ס ויהדות התורה שה-DNA שלהן מאופיין בלחימה עזה על נושאים אלו בדיוק.
ולגבי בנט, נו זה ברור: טוב לא ייגמר הסיפור הזה ושעון החול התחיל לאזון לכיוון הפיצוץ הגדול. שלא נשלה את עצמנו – האחדות הנוראית והמזויפת היא כנראה כמעט עובדה קיימת. תיק החוץ קורץ לצאצא המפאיניקי שימצא את כל הסיבות לקפוץ לתפקיד שיבנה אותו וידחה את גזר דין המוות שלו במפלגה. שלי לא מצחצחת את החרבות – היא כבר שלפה אותן מזמן ובצדק.
ונסיים דווקא עם ציפי לבני. אומרים שבמקום בו עומדים חוזרים בתשובה גם צדיקים גמורים לא יעמדו. גרועים ממנה שעשו את כל הרע בעיני ה’, ידעו לכפר על כך. אולי אני אופטימיסט ללא תקנה או נאיבי לחלוטין, אבל עדיין – למרות פשע מהסוג שנשלחים אליו לגיהנום (רוויזיוניסט שתומך או נכלל ברשימה עם אותיות אמת), ציפי היא עדיין הבת של איתן לבני, זו שעמדה לצדי באותו ליל בחירות 1996 בגני התערוכה, דומעת ומתייפחת, מתוך חשש אמיתי להפסדו של בנימין נתניהו לשמעון פרס. קשה לי עדיין להאמין לכל מה שעשתה בשבע השנים האחרונות אבל אולי בסוף הקרוסלה הזאת תגיע לאותו המקום בו התחיל הסחרור וציפי תבין ותפנים את טעויותיה. אולי…
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
