אנחנו אשמים במחדלי השריפה בכרמל ?

בס”ד

‏12 דצמבר 2010

אנחנו אשמים במחדלי השריפה בכרמל ?

 

רבים הם המבקרים את התנהלות הגופים הציבוריים, התנהלות השרים, ומשרדי הממשלה, וקשה היא ביקורתו של מבקר המדינה בנושא השריפה בכרמל.

הגדילו לעשות ולנאום מבקרי השלטון, ואף מתוך הזרוע המבצעת נשמעו קולות במהלך

הועידה המרכזית לחסכון פנסיוני, שהתקיימה לאחרונה, בדבר חוסר יכולתנו השלטונית להגן על מדינתנו, קולות שבאופן ברור וישיר טוענים – שאנחנו לא יכולים לתת מענה לכל מצב, לא להתקפת טילים מסיבית על ישראל, לא לשריפה בסדר גודל גדול, כפי שהתרחשה בכרמל, לא לפיגועי התאבדויות המוניים, לא לשפעת ולנגיפים הפוגעים בחלקים רחבים באוכלוסיה – כל אלה, נגזר עלינו להשלים עם האובדן שחס וחלילה עלול ליפול עלינו, ולנסות להשתקם ולהמשיך הלאה.

 

ובכן חברים, לא כל הדברים הללו חייבים להתקבל כמובנים מאליהם.

אין עלינו להשלים עם גורל אכזר שבו אנו מקבלים את הטענה – שאין לנו מה לעשות עוד – שעשינו כל שביכולתינו, ולפיכך כל הגזירות הרעות הנופלות עלינו הן הכרחיות.

זוהי טענה של אותו אדם שהביע אותה בלבד, ומעידה היא על חוסר יכולתו האישית להתמודד עם מצבים אלה, ומצבים דומים העלולים לסכן את קיומה של מדינת ישראל, ומעל לכל את קיומו של עם ישראל בארצנו הקטנטונת.

לטענתי, קיים איזון, שאנו חייבים בכל רגע נתון לשמור עליו, בין התערבות ממשלתית לבין תחרות חופשית.

במשך תקופה ארוכה, האמנתי בדרך הקפיטליסטית , ונתתי את אמוני לרבים מהמהלכים, שבוצעו במשק הישראלי במהלך רבע העשור האחרון, ואכן אלה הם המהלכים והתהליכים, שהצעידו אותנו לדרך של התמודדות אמיצה, בריאה, וכלכלית עם המשברים שחווינו בתקופה זו, הן בזירה הפנימית, והן בזירה הבינלאומית.

ולמרות זאת, אנו עדים בכל יום מחדש להשפעתו ההרסנית של עולם הסחר החופשי והבלתי מרוסן על כלכלות העולם, ויותר מכל אפשר להדגיש את השפעתו על כלכלת ארצות הברית.

לצערי, מצבה הכלכלית של ארצות הברית הולך ומדרדר, החובות טופחים ונערמים, וכפי שבמדינות קטנות ממנה כגון יוון, אירלנד, איסלנד ומדינות אירופאיות נוספות נאלצות ממשלות של מדינות אלה להודיע ברבים על חוסר יכולתן לעמוד בהתחיבויותיהם הכספיות לפירעון אגרות החוב הממשלתיות, כך גם המצב מערער ומסכן את מצבה הכלכלי של ארצות הברית.

ולמה קשור עניין זה אלינו, ולמשבר השריפה בכרמל ?

קשור, גם קשור.

כתוצאה ממדיניות מתמשכת של חסכון, והגברת התחרות במשק – הוציאה הממשלה ידה מתחומים רבים, וגרמה בעצמה להידרדרותו הטכנית של הציוד, הפחתה בכוח האדם המפעיל את הציוד, וירידה באופן התכנון המרוכז, שתפקידו להתמודד עם מצבי הקיצון בה נאלצת החברה הישראלית  להתמודד באופן מאורגן, מרוכז, יעיל ואפקטיבי.

בקיצור, איבדנו את האיזון בין התערבות ממשלתית, יכולת תכנון, טיפוח הארגונים הנותנים מענה למוצרים המוגדרים כמוצרים ציבוריים, לבין תחרות חופשית והגדלת ההכנסה הציבורית מהמשק הפרטי.

אותי לימדו, שלא כל המוצרים במשק הם מוצרים פרטיים, וישנם מוצרים ושירותים שהממשלה מספקת אותם טוב יותר מן המגזר הפרטי, ולעיתים, היא מונעת כשל שוק, המגזר הפרטי אינו מסוגל לספק סוג מסוים של שירות, או מוצר , וזאת כיוון שכל גוף פרטי שיחליף את הממשלה בהספקת אותם המוצרים והשירותים – יהיה נגוע באינטרסים המונעים ממנו להיות ניטרלי, ונקי מטענות של קידום האינטרס הפרטי של הארגון לרווח מכסימלי, ומעל לכל – חף משחיתות.

נכון הדבר למוצר הציבורי הנקרא ביטחון במדינה, וזאת בראש ובראשונה, אך נכון הדבר גם לגבי שירותי הכליאה, שירותי הבריאות, החינוך ורבים נוספים, ובמיוחד ממקד אני את ביקורתי בניסיון להקמת בית כלא בישראל בניהול של חברה פרטית, במקרה זה אפשר היה בטרם הקמתו לטעון להעדר ניקיון כפים של המפעילים אותו, וזאת מבלי שחטאו, אך ורק מעצם ניגוד האינטרסים.

אך אל נא תטעו ברוח עמדותיי המרכזיות, המשק הישראלי זקוק לתחרות ולשיפור היעילות בגופים הציבוריים בראש ובראשונה, ובנוסף גם בחברות מסחריות רבות – ממש כמו אויר לנשימה.

העדר תחרות, מונופוליזם, קרטל וכל סוג של כשל שוק בענף כלשהו מונעים מהציבור ומהממשלה לצרוך ולהנות מאותו המוצר במחיר סביר ותחרותי, וגובים הן מהמשלה והן מהציבור מחיר כבד מאוד, מחיר זה משרת אך ורק את כיסיהם של אותם הגופים עסקיים בקידום נוסף של עסקיהם, וביתר ריכוזיות במשק.

ואת משנתי זו ניתן לתמצת במילה אחת, אך ניתן גם להפיק ממנה מסקנה מהירה בנושא השריפה בכרמל.

מסקנתי, מתבטאת בצורך העתידי שלנו כחברה לקיים בארגונים הציבוריים שלנו זרוע מתכננת צופה פני עתיד.

זרוע זו, תהיה אחראית על הכנת תוכניות עבור מדיניות ממשלתית בכל משרד ומשרד ממשרדי הממשלה לטווח קצר של 5 שנים לעתידנו, ולטווח ארוך יותר של 20-30 שנים לעתידנו.

באופן הפשוט ביותר – תשלחנה ממשרד זה בקשות לכל משרדי הממשלה השונים, להכין ולערוך תוכניות מגרה מפורטות למצבים שונים, ולטווחי זמן נדונים, כל משרד בתחומו, וכל אלה תשלחנה אל משרד התכנון המרכזי לצורך קיומו של דיון מעמיק, והכנה לעתיד לבוא.

ובאשר לשריפה בכרמל – הנה הצעתי :

מאחר וירשנו את החורש הטבעי ובחלקו ניטעו עצים רבים על ידי תושבי מדינת ישראל לדורותיהם, סומכים אנו על הקרן הקיימת לישראל ועל רשות הטבע והגנים בהשגחה על חלקות רחבות אלה.

אולם, תכנון כלשהו למקרה כפי שהתרחש – חסר.

התכנון המרכזי שעליו אני מדבר יכול להתבטא ממש כפי שאנו מתכננים מבנה מרכזי בדוגמת קניון מסחרי, מבנה למגורים ואו מבנה ציבורי, בכל אלה קיימת דרישה תכנונית לקיומה של מערכת מרכזית לכיבוי אש הפועלת באופן אוטומטי.

אולם יגידו המלעיזים – אי אפשר, פשוט אי אפשר לפרוש מערך של צינורות לכיבוי אש על פני עשרות אלפי דונמים.

נכון.

אבל אפשר לחייב את הקרן הקיימת ואת רשות הטבע והגנים לתכנן את היערות שלהם ושלנו, ולאפשר שליטה מלאה בהם, כך שהיערות יהיו תחת שליטתם המלאה בכל רגע ורגע, וזאת באמצעות רשת של שבילי אש, רשת מתוכננת היטב, מבוקרת, וניתנת לבדיקה שגרתית אחת לתקופה קצובה, וכן באמצעות הקמתם של בריכות אגירה בכל קילומטר רבוע , בעלות קיבולת מחושבת ומספיקה לכיבוי מלא כל שריפה במרחק שאינו עולה על אותו הקילומטר הרבוע.

כמובן שכל שנותר לנו לעשות יהיה לצייד את הכבאיות שלנו בצינורות מתקפלים באורך מתאים של 1 ק”מ לכל היותר !!!

הבריכות הללו יתנו מענה כפול, וידידותי לסביבה, ביכולתם לשרת את בעלי החיים החופשיים המתקיימים בסביבת חלקת היער הנדונה.

וכיצד יתמלאו הבריכות ?

באמצעות תכנון מוקדם יש באפשרותנו למלא אותם על ידי אגירת מי גשמים.

 

אז מה אתם אומרים ? אי-אפשר .

זה לא מקובל עלי.

 

 

יאיר מטלון,

תל אביב.