כמה הערות על מודעת הגטו, יעקב מאור מבקש לעשות סדר בדברים
הכל תוקפים את מודעת “הגטו” שפורסמה אצלנו באתר ליכודניק, אבל אני דוקא מברך עליה. מי שמבקר את המודעה מבין בשואה ובליכוד, אבל אולי אינו מבין בניהול קמפיין בחירות ואולי אינו מכיר לעומק את הציבור הדתי לאומי.
ראשית, עלינו להבין שההסברה בקמפיין מיועדת רק למתלבטים. רוצים לשכנע את המתנדנדים, ולא את מי שכבר החליטו. פעילי ליכוד משוכנעים כמונו אינם מושפעים ממודעות הסברה, וגם לא פעילי שמאל. לכן טעות היא לבקר את המודעה מבעד פריזמה של משוכנע. ברור שהיא לא עובדת עלינו ואלי אפילו מעוררת סלידה, אבל צריך לזכור שהיא לא מכוונת אלינו.
שנית, כדי לזהות נכונה את המתלבטים בין הליכוד לבין הבית היהודי יש להבין את הדמוגרפיה של הציונות הדתית. מחנה זה מורכב מכתריסר קבוצות שונות זו מזו על רקע תרבותי ודתי. זו אוכלוסיית שמחולקת לשתי קבוצות ראשיות: “הסקטוריאליים” שרוצים נבדלות פוליטית בשיטת הרב ריינס, ומולם “הממלכתיים” (במלעיל) שרוצים “לצאת מהגטו” בשיטת הרב קוק ולהשתלב בכל תחומי החיים וגם בפוליטיקה.
למלים “לצאת מהגטו” יש משמעות אידיאולוגית גדולה אצל דתיים, מעבר לפירוש המילולי הסתמי של המלים. מי שחיבר את מודעת “לצאת מהגטו” כיוון בדיוק ללב המטרה הזו. ישנם לא מעט בעלי זכות בחירה מהמחנה הדתי שמתלבטים בין דרך החיים הסקטוריאלית הגלותית של הבית היהודי ובין הערכים של השתלבות ויציאה מהגטו. אנשי הכיפות הסרוגות משתלבים יפה בעולם האקדמיה, המסחר, המשפט, הרפואה והפיקוד הצבאי. הם/אנחנו רוצים להשתלב גם בצמרת הפוליטית של המדינה במסגרות כלליות. היתה תקופה שדתיים היו רק משגיחי כשרות, ואז הממלכתיים השתמשו בביטוי הציורי “לעבור מקרון המסעדה אל הקטר של הרכבת”. לפיכך, מחבר המודעה פרט על המיתר הנכון בלב המתלבטים בינינו לבין בנט, אם כי אני הייתי מנסח אחרת את המודעה ומשנה את האיור הנוראי. יש במודעה הזו כדי לשכנע חלק מהמתלבטים הללו. כדברי הכוזרי- “כוונתך רצויה ומעשיך אינם רצויים”.
אבל הדמוגרפיה הדתית מסובכת עוד יותר. כי כל אחת מהקבוצות הנ”ל מתחלקת לשלש תתי-קבוצות לפי אדיקותם בשמירת מצוות: א- דתיים לייט ומסורתיים. ב- חרד”לים (חרדים דתיים לאומיים). וג. בני עקיבא “רגילים”.
כל קבוצה משש הקבוצות הללו מתחלקת לעוד שני גושים- “מתנחלים” לעומת “תל-אביבים”. קבוצת התל-אביבים הבורגנים סומכים על התנהלות נתניהו במגבלות האילוצים הבינלאומיים, ולעומתה קבוצת המתנחלים לא אוהבים את “ביבי המקפיא והמנסר”. אין זו חלוקה גיאוגרפית אלא ערכית אידיאולוגית. יש “מתנחלים” גם בגבעת-שמואל ובכפר הראה ואפילו בת”א. ויש “תל אביבים” גם בנתניה וחיפה ואפילו בקדומים ובאפרת.
לבי לבי על המטה הדתי בליכוד בראשות זאב אלקין שמנסה לעצור את הזליגה לבית-היהודי. כי אל כל אחת מהקבוצות הוא צריך לדבר בצורה אחרת שמתחשבת בצרכים המיוחדים שלה. יהיה מענין לראות עד כמה הוא יצליח. בכל התסבוכת הדמוגרפית הזו בינתיים אני לא מזהה פעילות הסברתית מוצלחת של המטה הדתי, חוץ מהמודעה הבעייתית על הגטו שהוכנה על ידי מישהו חכם מחוץ למטה.
בטווח הארוך אני לא מודאג מבנט. אני מהמר שבטווח הארוך הוא לא יצליח “ללכת בין הכיפות”, ולא יצליח לספק את הסחורה שהציבור מצפה ממנו.
לפי הפילוח החברתי שציינו לעיל ממוקם בנט במשבצת של סקטוריאלי/דתי לייט/מתנחל (למרות שמתגורר ברעננה). לאורך זמן מצביעי הבית היהודי מקבוצות אחרות יערערו על סמכותו.
רמז לצפוי ראינו כאשר בנט שיבח בפייסבוק תלמידת אולפנה שהשתתפה בתוכנית דה-וויס, ואף לחצה יד לאביב גפן. החרד”לים שמתנגדים לשירת נשים זועמים על בנט ומחכים לו בפינה, אבל כרגע הם נוצרים את האש. בינתיים נותנים לבנט “שקט תעשייתי” כל עוד הוא משמש מגנט קולות. אפשר לצפות שאחרי שהכושי יעשה את שלו, תתפרץ התסיסה לאחר הבחירות. עסקני המפד”ל יודעים היטב איך לתקוע מקלות בגלגלים. תשאלו את אפי איתם…
אחרי הבחירות יגיעו הדרישות לתמורה בעד ההצבעה בפריימריס. החרד”לים יבואו לבנט בדרישות תקציביות למוסדותיהם, ואין סיכוי שהוא יצליח לעמוד במלואן אפילו אם ירצה. למשל, בישוב החרד”לי אלון-מורה, שבו נשים אינן יכולות להיבחר למזכירות, זכתה בפריימריס איילת שקד, חילונית תל-אביבית. זו הצבעה לא טבעית, ודברים חסרי היגיון אלקטורלי שכאלה מצאתי גם כשניתחתי קלפיות אחרות בפריימריס של הבית היהודי. וכנראה על כולם עוד יגישו את החשבון לבנט.
מבחינת הליכוד, טיפול אלקטורלי במחנה הדתי לאומי מצריך ידע וניסיון ברמה של ארתור פינקלשטיין, ולא רק ברמה של ציפי חוטבלי וזאב אלקין. חבל שכרגע הם דוחים מעליהם הצעות לעזרה.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
