את דרכי הפוליטית , התחלתי קצת לפני מערכת הבחירות של – 1983 , במטה הבחירות של “התחיה-צומת”, בהנהגתם של הרמטכ”ל לשעבר רב אלוף רפאל איתן (רפול) ז”ל , ותיבדל לחיים ארוכים – שותפתו לדרך של יצחק שמיר ז”ל -ח”כ לשעבר, גאולה כהן.
מהר מאד היבנתי, שעל מנת להשפיע באופן משמעותי, על סדר היום הציבורי שלנו , כדאי שאצטרף למפלגה גדולה. מה גם שתולדות תנועת האצ”ל ואחריו -הליכוד , כמו גם -תולדות מנהיגי התנועה – מנחם בגין עליו השלום, וזאב
ז’בוטינסקי, היו שזורים בכל נימי נשמתי. עדיין , בעמדותיי המדיניות, הייתי באותה העת – ימנית קיצונית. אשר על כן – הצטרפתי לתנועת ה”חרות” דאז, סייעתי למי שנתפס אז כמשקף את עמדותיי הימניות, והצטרפתי ל”חזית א”י השלמה בליכוד”.
את יצחק שמיר ז”ל , לא היכרתי ממש, באופן אישי, (אם כי – באחת ההזדמנויות, באחד הכנסים הפוליטיים , הוא לחץ את ידי המושטת), אבל – ידעתי עליו הכל, או בכל אופן – כל מה שנכתב אודותיו , כמפקד הלח”י, כפי שידעתי הכל, אודות ההיסטוריה של עם ישראל בעת החדשה. (סתם – בגלל יצר הסקרנות הטבעי שלי).
בדרך כלל , היסכמתי עם עמדותיו של יצחק שמיר ז”ל.
זאת , עד ל-“וועידת מדריד”. או אז , השתתפתי בכנס של “חטיבת האקדמאים בליכוד”, ביקשתי את רשות הדיבור, ומתחתי ביקורת קשה , אודות כוונתו של שמיר לנסוע לוועידה הזו במדריד. זכור לי קוריוז אחד – נראה היה שדבריי הקשים , לא ממש מצאו חן בעיני מישהו בקהל, והוא עלה על הבמה ולקח לי את המיקרופון. חלפו שתי שניות , ומישהו אחר ניגש אליו , לקח את המיקרופון והחזיר לי אותו, ואני הימשכתי בדבריי.
למחרת הכנס הזה, חשתי שיש צורך לפעול ביתר שאת נגד תוכניתו זו של שמיר לנסוע ל”וועידת מדריד”, אשר על כן , עליתי לכנסת , נכנסתי למזנון הח”כים , ועברתי מח”כ אחד למשנהו, ומשר אחד למשנהו, בניסיון לשכנע אותם , להתנגד ליוזמה המדינית של שמיר.
בסופו של דבר – שמיר נסע ל”וועידת מדריד” , אבל – לא יצא ממנה דבר, כידוע.
זכור לי גם, שלקחתי על עצמי את ארגונה של עצרת המונים בכיכר “מלכי ישראל”, כנגד היוזמה של שמיר. נעזרתי אז, בח”כים של הימין הקיצוני , שאת חלקם היכרתי מפעילותי הקודמת במטה הבחירות של “התחייה -צומת”. אלא ש – לגורל יש את התוכניות שלו , והן לא תמיד תואמות את תוכניותינו. פטירתו הפתאומית של אבי ,,,טרפה את כל תוכניותיי, ואני חזרתי הביתה, לאופקים.
שנים אחרי, התבררו לי שני דברים :
א – יצחק שמיר שהיה כולו -אהבת ארץ ישראל, ואשר הקדיש את כל חייו , במאבקים למען הצלת העם היהודי, ושמירת גבולות הארץ , ואשר האמין בלב שלם על זכותנו על הארץ כולה -“שתי גדות לירדן – זו שלנו – זו גם כן”. האיש הזה , העשוי ללא חת, שנאבק על עמדותיו האידיאולוגיות, כנגד כל העולם כשהיה צריך, ודבק בהן, גם כאשר כולם חשבו ואמרו אחרת, האיש הזה – ראש ממשלת ישראל, איש ה”מוסד” ומפקד הלח”י, אשר העלה ארצה במבצע בזק את כל יהדות אתיופיה ב”מבצע משה”, ואשר פעולותיו העלומות ב”מוסד” נותרו עדיין עלומות עבורנו, האיש הזה – נסע ל “וועידת מדריד”, כמי שכפאו שד. לא משום שהאמין שיש בכלל תוחלת בוועידה הזו, אלא משום שכראש ממשלה , היה חייב להראות למימשל האמריקני, שישראל רוצה ומוכנה לעשות כל ניסיון למען השלום ולתת לו צ’אנס, כאשר הזדמנות כזו נקרית על דרכה של מדינת ישראל.
ב – במהלך השנים, כשאני היום בוגרת יותר , ורואה את כל הספקטרום הרחב של המזה”ת ,משתנה אל מול עינינו, במהירות מסחררת, וכשאני נחשפת לכל האיומים המתגלגלים, אל פתחה של מדינת ישראל היום, החל באירן , וכלה באל-קאעידה, חמאס, והשלטון החדש במצרים, שלא ברור לאן פניו, אני סבורה כי -“דברים שרואים מכאן – לא רואים משם”.
במילים אחרות – המדיניות שלנו היום, חייבת להיות מדיניות זהירה ביותר, מדיניות של “כבדהו וחשדהו”, מדיניות שפומבית -מקדמת מהלכי שלום, אבל – שוקלת בזהירות כל מהלך מדיני,, הכרוך בוויתור על חלקי מולדת. מדיניות אשר שוללת -מהלכים חד-צדדיים , כדוגמת “תוכנית ההינתקות” הזכורה לדיראון עולם, אבל -ראש פתוח לשמוע , להאזין לצד השני , וניסיון אמיתי לקדם מהלך מדיני.
אם אחזור לכותרת המאמר הזה , אומר כי, אני בהחלט רואה ביצחק שמיר ז”ל – את אחרון “דור הנפילים”.
יהי זכרו ברוך !
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
