אנו כל הזמן מופתעים ולא מבינים מניין נובעת השנאה הפנטית, האכזריות והסרוב העוור של שכנינו. אנו מודדים את שכנינו בסטנדרטים המערביים שלנו של תרבות ודרכי חשיבה ושוכחים ששכנינו אינם מערביים. תרבותם ודרכי החשיבה שלהם שונות משלנו. בספר תולדות ההגנה מובאו דוגמאות רבות כיצד הבדלי התרבות האלה גרמו צרות צרורות לאנשי העליות הראשונות. הבדלי המנטליות גרמו לחיכוכים, אי הבנות ושפיכת דמים בין הצדדים.
תקצר היריעה מלהביא כאן את עשרות הדוגמאות שיש ברשותנו. כאן נביא רק מספר צטוטים מהמקורות שלנו ושלהם. בספר בראשית מתואר ישמעאל אבי האומה הערבית כ: “פרא אדם ידו בכל ויד הכל בו”.
אחד מבניו של ישמעאל היה קידר (בסוף פרשת חיי שרה) והנה בספר תהלים בסוף פרק 120 אנו מוצאים פרטים מענינים על קידר. אומר שם דוד המלך: “אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קידר, רבת שכנה לה נפשי עם שונא שלום, אני שלום וכי אדבר המה למלחמה.” מלים כדרבנות.
ספר הזוהר הקדוש שנכתב לפני כאלפיים שנה קובע שכאשר ירצו בני ישראל לחזור לארצם מהגלות הארוכה יהיו אלה בני ישמעאל שיילחמו בהם וינסו למנוע הגעתם לארצם.
ההסטוריון הערבי המפורסם הידוע בשם אבן חלדון, שחי בשנים1406-1332, קובע בהקדמה (בערבית “מוקדמה”) לספרו על תולדות האומה הערבית: “הערבים הם אומה פראית, מאוד מורגלים לפראות ולסיבות שגורמות לה. הפראות הפכה לאופים וטבעם. זה טבעם לשדוד מה ששיך לאנשים אחרים. אין החוק מענין אותם. החוק הוא הערובה למנוע מאנשים לעשות מעשים רעים… אכפת להם רק מהרכוש שהם לוקחים מאנשים אחרים בדרך של שוד… תחת השלטון הערבי האזרחים חיים במצב של אנרכיה, בלי חוק… מענין כאן לציין שהציביליזציה קרסה היכן שהם הערבים כבשו והשתלטו….”
ההסטוריון הערבי אמין פארס ריחאני בספרו “מלכי הערבים” (בערבית “מולוכ אלערב”, מהדורה שלישית, ביירות 1953) כתב על הערבים בתימן: “האנשים של תימן הם אנשים פראיים. אף אחד מהם לא יסמוך על השני. הם חיים בפחד וחששות תמיד. הם כמו חיות שמפחדים מכל דבר ומכל אדם שמתקרב אליהם… אנשי תימן כולם חמושים. כולם נלחמים וכולם הורגים איש את רעהו על דברים של מה בכך… אם בכפר מסוים תפרוץ מריבה בין שתי משפחות, כל בני המשפחה משני הצדדים ייכנסו לקרב ויילחמו האחד בשני… לאחר סיום הקרב בין המשפחות, ורק אז, אנשים יתחילו לשאול על מה בכלל כל המלחמה. כאלה הם החיים שלנו בתימן. אנו נלחמים בבני משפחתנו, האח יילחם באחיו והבן יילחם באביו.”
ובכן אלה הם העדויות של המקורות שלנו ושלהם. ראש הממשלה בנימין נתניהו הביא בזמנו דוגמא מענינת איך אפשר למנוע תוקפנות ערבית נגד ישראל. הוא סיפר שהדג באקווריום מכה כל הזמן בזכוכית בראשו. לאחר כמה וכמה פעמים כדג לומד שהמכה בראש על הזכוכית כואבת (קיר הברזל של ז’בוטנסקי אמרנו?) ולכן הדג מפסיק להכות בראשו בזכוכית.
בתפילה בבית הכנסת אנו אומרים: “השם עוז לעמו ייתן השם יברך את עמו בשלום.” במלים אחרות, שלום יש רק מעמדה של עוז (כוח) ואילו בסיום העמידה אנו נסוגים שלשה צעדים לאחור ומתפללים שוב לשלום. מזה למדנו שכדי להשיג שלום, חייבים גם לוותר.
ד”ר יצחק בן גד
הכותב מזרחן, ערביסט, היה קונסול כללי של ישראל בפלורידה ופורטו ריקו.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
