דניאל האנאן הוא חבר פרלמנט בריטי באיחוד האירופי שחיבר את הספר “איך המצאנו את החופש ומדוע זה משנה”. הוא גם פרו ישראלי שכותב בצורה מאוד מקורית ומעניינת. ליכודניק התכבד בתרגום ממאמרו על השמאל האנטישמי בבריטניה
מוזר שאנשים המומים. אנטישמיות במועדון הלייבור של אוניברסיטת אוקספורד? מועדון מפלגת העבודה הבריטית ? האם שמאלנים לא אמורים להיות אמפאתיים ורחומים ולדאוג לרווחתם של קבוצות מיעוט ?
כנראה לא כשמדובר במיעוט יהודי זה. לאנטישמיות יש היסטוריה ישנה ואכזרית בשמאל. האיש שטבע את המילה “סוציאליזם” היה אנטישמי; האיש שהפיץ את האמירה “אנטישמיות” היה סוציאליסט.
הראשון היה הרדיקל הצרפתי בן המאה התשע עשרה, פייר לרו. “כאשר אנו מדברים על יהודים”, הוא כתב, “אנו מתכוונים הרוח היהודית – ברוח רווח, של בצע כסף, רווח, של ספקולציות; במילה אחת, הרוח של הבנקאי”. השני היה שמאלן גרמני בשם וילהלם מאר. “האנטישמיות היא תנועה סוציאליסטית”, הוא הכריז, “רק בסגנון אצילי וטהור יותר מסוציאל-דמוקרטיה”.
לפני שנמשיך הלאה, אבקש להבהיר כי “מועדון הלייבור של אוקספורד” רשאי, כמו כל אחד מאיתנו לטעון לחזקת החפות. חומרת האשמה לא מצריכה את נטל ההוכחה. ההאשמה במקרה זה היא בהחלט רצינית: חברי הלייבור נאשמים, לא יותר מדי בצדק בכך שהם תומכי חמאס בצורה מובהקת או שהם חופשיים מדי ברטוריקה האנטי-ציונית שלהם, אך בנתינת הרגשה לסטודנטים יהודים שהם מסומנים ולא רצויים. מצד שני, כל מי היה מעורב בפוליטיקה יודע כי האשמות פרועות לפעמים עולות מסביב. חלקנו צריכים לתת למפלגת הלייבור להסיק את מסקנותיה.
תנו לי, במקום, להראות מגמה רחבה, ואולי יותר מדאיגה. זו יכולה להיות רשת חברתית, או שהיא עלולה להיות הדרך שבה השמאל הקיצוני לא הוקע על ידי מנהיגות הלייבור הנוכחית, אבל שמתי לב כי האנטישמיות בימים הללו מתכתבת עם הנחות שגויות ( “יש לי בעיה רק עם הציונות, לא עם יהודים”). הנה מבחר ציטוטים, נלקחו פחות או יותר באקראי מחשבונות טוויטר של תומכי קורבין (ג’רמי קורבין הוא מנהיג מפלגת הלייבור בבריטניה) מוצהרים:
“שבענו מכך שהציונים טוענים שרק סבלם של היהודים בשואה נחשב”.
“היהודים והציונים הם הבעלים של העולם כולו.”
“ציקלון B שימש לחיטוי”.
אני לא מתכוון לרמוז לרגע שקורבין עצמו הוא אנטישמי. הצדקן הישן, מי שנראה כיוצא מגדרו כדי לטפח את המראה של רב רפורמי, כנה בסלידה שלו מגזענות. אבל הדבר פשוט לא נכון לגבי כמה מתומכיו הנלהבים ביותר.
מה קורה כאן? בין השאר, אנו רואים את הברית המכוערת בין רדיקלים אסלאמים וחלקים שוליים של השמאל שניק כהן ממשיך לכתוב עליהם, כשהוא מתבסס על ההגיון הנפוץ של “האויב של אויבו של אויבי הוא אויבי”. אם נקודת המוצא שלך היא כי מעצמות המערב אחראיות לתחלואי העולם, אתה יכול למצוא את עצמך בקלות בזיווג עם תנועות אשר, תוך כדי שהן עלולות להיות אנטי-פמיניסטיות, נגד הומואים ואנטי-חילונים, הם לפחות מספקות מבחינת היותן אנטי-אמריקאיות. ככל שאתה מבזבז זמן עם הקבוצות הללו כך אתה יותר מזדהה עם תפיסת עולמן תוך כדי בילוי עימן. ויהודים בדרך כלל לא תופסים מקום חיובי בהשקפת העולם של הג’יהאד.
לא שהאנטישמיות השמאלנית היא תופעה חדשה. ייתכן ששני הסוציאליסטים שציטטתי בתחילה לא מייצגים את הרוב של תומכי השמאל מתקופתם; אבל הם לא היו בשום פנים יוצאי דופן. האנטישמיות הייתה קשורה בסלידה מקפיטליזם, בנקים ושווקים. יהודים תוארו, בתעמולה שמאלנית מדי, כמי שנהנים ומנצלים את העמל-הישר של העובדים. “איך, כסוציאליסט, אתה יכול לא להיות אנטישמי?” שאל היטלר את חברי מפלגתו ב -1920.
עוד דוגמא שאני שולף באקראי, מפייר מירן, אל הסגן הסוציאליסט הצרפתי (יותר מאוחר הקומוניסט) ב – 1911 : “יהודון [ ‘Youtre’] הוא מבני ישראל לפי דת, יהודי על פי גזע, ומה הוא יותר, קפיטליסט! “
יכולתי למלא את שאר ההמאמר הזה בציטוטים דומים, אבל אני מוצא אותם חסרי טעם כפי שאני מקווה שאתם מוצאים אותם.
המטרה שלי היא פשוט למחות את הצדקנות, את זחיחות הדעת, שמרוחה על פני חלקים גדולים של השמאל העכשווי שלנו. ציטוטים כאלה שנשלפו מתוך הזיכרון הקולקטיבי שלנו, כי הנרטיב הדומיננטי של דורינו הוא שהשמאל נחמד והימין מגעיל, לפיכך האנטישמיות חייבת להיות ימנית.
מצטער, חברים, אבל זה לא היה כך – וזה לא כך היום. כן, אני יודע שיש הרבה קנאים בימין, אולי יותר מדי. אני יודע שיש הרבה סוציאליסטים יהודים. אני יודע שקרל מרקס היה נכדם של שני רבנים. אבל לשמוע את הדרך שבה הוא כתב על היהודים:
“מהותה של היהדות ושל שורש הנשמה היהודית היא כדאיות ואינטרס אישי; אלוהי ישראל הוא ממון, אשר מבטא את עצמו בתאוות כסף. היהדות היא ההתגלמות של גישות אנטי-חברתיות”.
זה נכון כי מרקס הנתעב תיעב כל הדתות, אבל הוא מעולם לא כתב על הנצרות ככה. ואכן, הוא יכול להיות די רגשני בעניין הזה – אף שגינה את השחיתות על ידי “הרוח היהודית”.
הסלידה של מרקס מהיהדות לא נותרה מוגבלת לספרים העכורים שלו. היא מצאה לה ביטוי בקמפיינים האנטישמיים של המשטרים במדינות הקומיקון : טיהור היהודים על ידי הקומוניסטים של פולין; משפטי הראווה בצ’כוסלובקיה ובהונגריה של “מרגלים ישראליים”; “משפט הרופאים” של סטלין, שבו רופאים יהודים הואשמו בקשירת קשר לרצוח את ההנהגה הקומוניסטית, ואשר נועדו להיות הקדמה לגירוש ההמוני של יהודי ברית המועצות לסיביר (למרבה המזל, המפלצת הישנה – סטלין – מת וחרושצ’וב גנז את התכנית). בכל המקרים האלה, “ציוני” הייתה למילת קוד פשטנית ל”יהודי”.
למה לכל כך הרבה אנשים, שחושבים את עצמם בכנות כאנטי-גזענים ומתנגדי אפליה יש כתם עיוור כשמדובר בקבוצת המיעוט היהודית ?
במידה רבה, אני חושב, כי מתנגדי הגזענות דוחפים לעתים רחוקות בלי עניין את השוויון בפני החוק. המניע האמיתי שלהם – וזה אינו, כשלעצמו, רע – הוא הרצון לעזור לאנדרדוג, כדי לסייע לאוכלוסיות מוחלשות. כשמדובר, למשל, במכסות הקבלה לאוניברסיטה, הם יכולים להיות נלהבים למדי לגבי אפליה גזעית.
היהודים לא תמיד התאימו בקלות לתפקיד האנדרדוג, במיוחד מאז לידתה של ישראל. ואכן, המדינה קיימת דווקא בגלל שמייסדיה שבעו מהתפקיד הזה. ההצלחה של ישראל כנגד כל הסיכויים היא אחד מפלאי המאה עשרים. באזור בו האוטוקרטיה היא הצורה הרגילה של ארגון פוליטי, היא נותרה דמוקרטיה – דמוקרטיה וכחנית לתפארת. ברצועת אדמה ללא משאבים טבעיים, היא יצרה עושר מן המשאב הגדול מכל: התושייה האנושית.
משמעות ההצלחה המצוינת הזאת היא שלא רק המדינה עצמה, אבל כמה יהודים שאינם ישראלים, מחלטים עכשיו את אהדת אלה שמתעקשים לראות את העולם כהיררכיה של קורבנות. זה מצער; אבל, בנסיבות הקיימות, הייתי אומר שזה מחיר שכדאי לשלם.
.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
