איש השנה של ליכודניק לשנת תש”ע : שר התקשורת משה כחלון
זהו. סיימנו את שנת תש”ע ואנו נכנסים לשנת תשע”א. השנה עמדה בסימן השלטון המוחלט של הליכוד על הכנסת ובסימן שליטתו המוחלטת של בנימין נתניהו על התנועה על אף יועץ פוליטי בעל כישורים בינוניים ומטה ומצודה שצריכה הנשמה מגורמים חיצוניים.
השנה, הוחלט בליכודניק לשתף את הגולשים בבחירת איש השנה. למייל העורך הגיעו הצעות רבות, בקשות ולעיתים תחינות אבל בשלב מסוים, בדיוק כפי הדמות המצוירת “מיפ מיפ”, שר התקשורת משה כחלון “השאיר אבק לכל מתחריו”. והיו כאלה לא מעט. שרים, חברי כנסת, תנועות ועמותות. את כולם וכולן לקחנו בחשבון אבל ה”מיפ מיפ” החדש של הליכוד הפך לקונצנזוס.
הנער מגבעת אולגה, שמכר בעברו סברס, הוא הסינתזה הרצויה המהווה חלום של כל אם ליכודית. מצד אחד, ימין קפיטליסטי אך מצד שני נשמה חברתית. כחלון הוכיח כי בליכוד רצוי אך בעיקר אפשר גם אחרת.
כחלון הוכיח כי אפשר להגיע לעמדת השפעה מבלי להתבכיין ולנפנף בטיקט הספרדי אשר סימן ההיכר שלו הוא הפוליטיקאי הנפגע כל בוקר מחדש. כחלון הוא הבשורה של הדור המזרחי החדש העומד כניגוד משווע לדור הקודם שנהג בבכיינות. הדור שהחל בדוד לוי והמשכו עד סילבן שלום. כך הם נהגו כאשר הם באו להתמודד. בשם הקיפוח העדתי לכאורה הם היו מוחקים יריבים ובוכים שמוחקים אותם על בסיס עדתי. כלומר היו עושים את הדבר אך מאשימים בדבר.
כחלון עומד בניגוד לא רק לסילבן אלא גם למאיר שיטרית, שאול מופז (גבר גבר), איציק מרדכי ומשה קצב אשר כמי שבאו זה מהעוני התרפסו וממשיכים להתרפס מול בעלי ההון ובו בזמן בוכים על הטיקט הספרדי. מספיק להיזכר בדמעות הלא כל כך אמיתיות של ה”גבר גבר” בתוכניתו של יאיר לפיד.
אנו מעריכים את כחלון כי מעצם היום הראשון בהתמודדותו הוא לא בכה אלא רק עבד ועבד, עם צוות מעולה בראשות העוזרים הנאמנים דיאנה מגאנג’י, שמעון בן דוד והדר סייג. כך היה כאשר זכה בפריימריס הליכוד שנערך ב – 2006 במקום הראשון, וכך היה כאשר זכה בפריימריז הליכוד שנערך ב – 2009 במקום החמישי המכובד. כחלון לא בכה אלא הנער שגדל בגבעת אולגה בא למערכת כשווה בין שווים והתמודד עם כל הקשיים. היום אנו אומרים שהוא הצליח ומאחלים לו “יישר כוח”.
בעצם התנהגותו אימץ כחלון את האמרה של שרון שאמר ש”בבכיינות לא בונים מנהיגות”.
דבר אחד ברור : בפרשת דמי הקישוריות הוכיח כחלון כי יש לו חוט שידרה מוסרי והוא פוליטיקאי מפלדה. הוא עמד בלחצים של בעלי ההון ולא ויתר. מאבקו הוא המאבק של הציבור אשר המייצג הסימבולי שלו הוא האזרח הפשוט מגבעת אולגה. המאבק שלו הוא מאבק נכון וצודק. זאת משום שאי אפשר יותר לתת לבעלי ההון לרמוס אותנו.
ושלא תבינו לא נכון. “ליכודניק” בעד הפרטה, “ליכודניק” בעד תחרות, “ליכודניק” הרבה יותר קפיטליסט מאשר סוציאליסט אבל מה שעשו בעלי ההון הם ניצלו את שבירת המונופולים ההסתדרותיים ליצירת קרטלים המשתייכים לבעלי ההון ושפוגעים באזרח הקטן. והרי, השלטון נועד בראש ובראשונה עבור המדינה אך גם עבור אזרחיה.
צריך לזכור כי מול כחלון העמידו בעלי חברות הסלולר את כל מערכות הלובי והקשרים הענפים שלהם אך כחלון לא נכנע.
לא יהא זה מופרך לומר כי כחלון מבצע את המהפכה השנייה בתקשורת הסלולארית. את המהפכה הראשונה ביצעה לימור לבנת כאשר כיהנה כשרת התקשורת והכניסה את התחרות לשוק הסלולארי ולשוק הכבלים. יחד עם זאת, צריך לזכור כי המאבק לא תם כי בשוק הסלולארי והכבלים אין תחרות אמיתית אלא קרטל שצריך למוטטו והצעד של כחלון הוא הצעד הראשון בכיוון הנכון. מבחינה זאת כחלון הוא הממשיך המשמעותי הדרך.
מכל מקום, בסופו של תהליך נמצא את עצמנו משלמים פחות על השיחות שלנו. המפעיל הוירטואלי שייכנס בעתיד ייצור תחרות יותר גדולה וימנע את תיאום המחירים המתבצע היום בין חברות הסלולר. האם אנו שמים לב כי כמעט אין הבדל בין החברות? התחרות ביניהן היא רק על הנייר משום שבמציאות המחירים דומים והעמלות דומות ועולם כמנהגו נוהג.
שתי הערות והארות לסיום :
כחלון בעברו הוא התמודד עם קוצי הסברס וידיו עמדו לו. עתה הוא יצטרך להתמודד עם קוצי חברות הסלולר ועבור עם ישראל שכוחו יעמוד לו.
לציבור זיכרון קצר ובהקשר זה, במידה וכחלון ימשיך בשלו, אסור לשכוח אותו וחובה על מתפקדי הליכוד לתת לו את המקום הראוי לו. ליכודניק יהיה כאן על מנת להזכיר לכולם כיצד יש לנהוג.
שנה טובה, שנת שבירת קרטלים ושנת “להיטיב עם העם”.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
