במהלך שייזכר בספרי ההיסטוריה כאחד המהלכים הפוליטיים המבריקים ביותר שנעשו בתולדות המדינה, הצליח נתניהו להוריד את האופוזיציה על הברכיים וגם ליצור את התנאים לשינוי היסטורי בחלוקת נטל השירות.
רק לפני תשעה ימים נפתח מושב הקיץ של הכנסת בהצהרות לוחמניות של סיעות האופוזיציה, שהנה בא הרגע והם, בשילוב המחאה החברתית, יפילו את הממשלה, שאותה הם מיטיבים לתאר בשלל מילות תואר בעלי גוון שלילי. ואז, במהלך שתפס את כולם בהפתעה, במקום להשיב מלחמה, הודיע נתניהו- “רוצים בחירות? אין בעיה, קבלו בחירות”, וכל העולם הפוליטי היה כמרקחה. סיעות האופוזיציה פתאום תקפו את הממשלה על כך שהם כופים על קופת המדינה בחירות שאין בהם צורך, חברי סיעת קדימה התרוצצו בבעתה מכך ש-65% מהם לא יזכו להמשיך לרפד את מושבי הכנסת, העבודה חיפשו בנרות מי שימלא את המושבים שבהם הם ציפו לזכות בבחירות, בריתות פוליטיות חדשות נחתמו בין מפלגות הציונות הדתית, בריתות פוליטיות ישנות, לעומת זאת, נפרמו. מפלגות חדשות הוקמו, מתנדבים ועובדים גויסו למטות הבחירות לפריימריז של כל המפלגות שמקיימות כאלה והחלו לפנות למתפקדיהן, עטים ומקלדות הושחזו, תחזיות הופצו (גם כאן), יאיר לפיד היגג עוד כמה פרטים שלא אומרים בעצם שום דבר על מפלגתו החדשה וכל המפלגות התגלו במערומיהם- הם בעצם לא מוכנים לבחירות ולא רוצים בחירות, כי הם יפסידו מנדטים. מה שבראש מעייניהם הוא לא מה שהם הצהירו לפני תשעה ימים. הכל היה מוכן- הצעות אי האמון נמשכו, ההצעה לפיזור הכנסת הוגשה ועברה בקריאה ראשונה, ואז, באישון ליל, לאחר פיליבאסטר ארוך במליאה לקראת ההצבעה על פיזור הכנסת בקריאה שנייה ושלישית, הוטלה הפצצה, ומהלך שאילו מדובר היה במשחק שחמט, היה מוגדר כ”שח”, הושלם והושג “מט”.
שאול מופז, שמפלגתו בראשות ציפי לבני סירבה להצטרף לקואליציה ב2009 ודרשה את משרת ראש הממשלה, לא פחות, הוכנע והובס סופית. הוא נכנס לממשלה תמורת התואר “המשנה לראש הממשלה” (שם קוד לשר בכיר בלי תיק), משרת שר בלי תיק נוסף וראשות ועדת הכלכלה שהוא היה צפוי לקבל ממילא.
יש ספקולציות שונות לגבי מי ידע על המהלך מראש. בכל אופן, מי שידע, הצליח לשמור על כך בסוד עד הסוף.
רבים מבקרים את המהלך וטוענים שהוא “מלוכלך”. הם אומרים זאת בעיקר בגלל שהוא חשף אותם במערומיהם. הם בילפו וקראו לבחירות, נתניהו הגיב בבלוף משלו והם מיצמצו ראשונים. אף אחד לא אוהב להפסיד, והאופוזיציה הפסידה בענק. הפוליטיקה היא קרב בין עמדות מנוגדות, קרב אגו באגו והמטרה של כל צד היא להכניע את הצד השני על מנת שיוכל לבצע את המדיניות שלו. זה מה שנתניהו עשה, ואין בכך שום דבר מסריח.
“לקסם הבא שלי, אזדקק למופז” – מסתובב בפייסבוק בשעות האחרונות
אז מה בעצם הוא השיג במהלך?
- פירור האופוזיציה והשגת יציבות לממשלה- לקדימה לא הייתה ברירה- או להצטרף לממשלה בכמעט-חינם, או ללכת לאבדון בבחירות, ואז מופז היה נרשם בדפי ההיסטוריה כמי שקיבל את השליטה על המפלגה הגדולה בכנסת וריסק אותה עד עפר. כעת המפלגה שהיוותה את האיום הכי גדול על הקואליציה הצטרפה אליה. בתמורה, מופז מקבל שנה וחצי שבו הוא יוכל לאסוף את השברים ולקוות לטוב. שלי יחימוביץ’ שהפכה כעת ליו”ר האופוזיציה שולטת ב-8 מנדטים בלבד. שתי המפלגות השניות בגודלן באופוזיציה הן חד”ש ורע”מ-תע”ל, בנות 4 מנדטים כל אחת. המשמעות היא “ותשקוט הכנסת לעוד שנה וחצי” עד מועד הבחירות המקורי.
- בלימת הצמיחה של מפלגת העבודה-מפלגת העבודה הייתה צפויה להיות המרוויחה הגדולה ביותר בבחירות הדמיוניות, והייתה יכולה, לפי הסקרים, להכפיל את כוחה ואף יותר מכך. כעת, מפלגת העבודה תעבור שנה וחצי של כפכפת כאופוזיציה אימפוטנטית חסרת שיניים בגיבוש שיעשו לה מפלגות הקואליציה. כיצד זה ישפיע על סיכוייה בבחירות הבאות? הזמן יגיד.
- יצירת התנאים לחקיקה היסטורית והשגת שוויון בנטל- לפני המהלך, המפלגות החרדיות לא היו צריכות כלל להתייחס להצעות החוק בנושא השוויון בנטל. כל שעליהן היה לעשות כדי לטרפד אותן היה לומר “לא” ולאיים בפרישה ונתניהו היה נאלץ להתקפל. במצב כזה, דיון ענייני עם הסיעות החרדיות לא היה אפשרי בכלל. לא היה להן אינטרס לנהל משא ומתן, כי האופציות שהיו על השולחן היו- א. המשך המצב הקיים. ב. משא ומתן שיוביל לויתורים מצדם וגיוס חלקי או מלא של בחורי הישיבות. כעת, כאשר באמתחתו של נתניהו יש לא פחות מ-94 מנדטים, השינוי, מבחינתם הוא עובדה מוגמרת. השאלה היא רק מה יכלול השינוי הזה. אם ישתפו פעולה, הם יוכלו להיות שותפים בעיצוב המדיניות החדשה ולנסות לרכך את ‘רוע הגזירה’ מבחינתם. אם הם יפרשו, לעומת זאת, ויסרבו לקבל פשרות, הם ימצאו את עצמם עם גיוס בחורי ישיבות לפי התנאים שיכתיבו ליברמן, ברק ומופז. כפי שכבר כתבתי כאן בעבר, שינוי בהסכמה הוא עדיף בהרבה על שינוי בכפייה, שיוביל להצהרות בסגנון “עדיף לעמוד מול כיתת יורים מאשר להצטרף לצבא הציויני” (בהברה אידית, כמובן). הצהרות כאלה יהיו בכל מקרה בקצוות, אבל מידת השיתוף של ההנהגה החרדית בתהליך ישפיע על מידת ההתנגדות ברחוב החרדי, שחלק גדול ממנו כבר בשל אף הוא לשינוי. כפייה רק תדחק את המתונים למגננה.
המשא ומתן של הממשלה מתוך עמדה של כוח, כשגיוס בחורי הישיבות הוא כבר בגדר עמדה מוגמרת, גם תאפשר לו לשקול ברצינות את השאלה ששאל יפה דרור אידר בטורו הבוקר ב”ישראל היום” (בעמוד 29), לגבי מהו הערך שאנו נותנים ללימוד התורה במדינה היהודית? לימוד התורה צריך לקבל מקום של כבוד במדינת ישראל, כערך תרבותי ומורשתי שמלווה את עם ישראל כבר אלפי שנים, וכשלא יהיה מדובר בשאלה של שירות מול השתמטות לטובת לימוד, אלא בשאלה ערכית לגבי מקומו של הלימוד בתרבות היהודית והישראלית, נוכל לעצב את דמותה של המדינה מתוך מחשבה ערכית ולא מתוך מאבק בין מגזרים.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
