זאב בן-יוסף חוזר ומעלה תמיהות מדוע ממשיכים לחתור תחת ברית חיילי האצ”ל ומדוע מושמץ היו”ר אבן שהצליח לבסס את מצבה הכספי של הברית
ברשימה תחת הכותרת “ברית הבריונים” שפירסמתי לפני חודשים אחדים ב”ליכודניק”, סיפרתי כיצד “דווקא כאשר ניראה היה שאירגון ברית חיילי האצ”ל הצליח לבסס את ייעודו בניצוחו של היו”ר ד”ר אפרים אבן”, מנסה קבוצת אנשים בברית (ברשימתי נקבתי בשמו של העומד בראש קבוצה זו) “להרוס ולערער את עצם קיומה”. סיפרתי כיצד אנשי קבוצה זו (להלן -“הקבוצה המסויימת”) פעלו בניגוד מוחלט לתקנון הברית, הפרו את פסקי-הדין של שופטי בית-דין הברית, קראו ל”ישיבת מרכז” בלתי חוקית, ועם זאת שכרו מאבטחים בעלי אגרוף ש”מנעו כניסה של רבים מחברי המרכז”, ביניהם לוחמים ותיקים, לאולם הדיונים. סיפרתי גם כיצד אנשי הקבוצה המסויימת “החליפו את המנעול במשרדי הברית” ובכך מנעו ומונעים מהיו”ר הנבחר להיכנס למשרד ולהמשיך את עבודתו הברוכה. הוספתי כי שופטי בית דין הברית קבעו כי ראוי שאנשי הקבוצה המסויימת “ישננו את את תורת ראש בית”ר על עיקרי ההדר הבית”רי”, ולפיכך החליטו “לבטל את כל ההחלטות והפעולות שהתקבלו ובוצעו” על-ידי קבוצה זו.
בעקבות התפתחויות אלה זימן יו”ר הברית, ד”ר אפרים אבן, את חברי הברית לאסיפה כללית חדשה, כדי שיבחרו יו”ר חדש ומוסדות חדשים לעמותה.
אלא שהבחירות לא נערכו, ומאז הן נדחות שוב ושוב. לאחרונה, למשל, דורשים אנשי הקבוצה המסויימת שבעלי התפקידים בברית ייבחרו בהרמת יד באסיפה כללית (מול עיניו הפקוחות של “האח הגדול”…) ולא בהצבעה חשאית כפי שנהוג בכל בחירות דמוקרטיות בהן יש יותר ממועמד אחד.
בזמנו אף כתבתי משל מחורז על תופעות נלוזות אלה בשם “מְשָל הַבְּרִית וּמְהָרְסֵיהָ” אותו ניתן לקרוא בקישור שלהלן:
http://www.news1.co.il/Archive/0022-D-59387-00.html
המכתב של קבוצת ה-25*
בשל התפתחויות אלה התארגנו 25 מפקדים ולוחמים באצ”ל, ראה שמותיהם להלן,* ובמכתב מפורט שנשלח ערב ראש השנה תשע”ב לחברי הברית בכל רחבי הארץ, הרימו קול צעקה ומחאה על מה שהתרחש ומתרחש בברית. מפקדים ולוחמים אלה – להלן “קבוצת ה-25” – מעידים על עצמם כי הם מעורים בנעשה בברית, והם מתריעים על “שיממון גמור (ה)שורר עתה במשרדי הברית” שכן “אין כמעט פעילות של ממש, ורמת הפעילות הקיימת רחוקה ת”ק אמה מרמת הפעילות שהייתה בימי ד”ר אבן”. במיוחד מוחים אנשי קבוצת ה-25 על השתלטות אנשי הקבוצה הנ”ל על כספי הברית, שכן בשם הנהלת הברית כביכול כתבו אנשי הקבוצה המסויימת “לבנק שבו מתנהל החשבון הכספי של הברית, והפקיעו מד”ר אבן וכן ממר אהרון בר, יו”ר ועדת הכספים, את זכות החתימה, ובכך שמו ידם על כספי הברית”. קבוצת ה-25 קראו במכתבם לחברי הברית להתנער מאדישותם, ולהציע את מועמדותם לתפקידים בברית, “למען יאויישו על-ידי אנשים שטובת הברית בלבד לנגד עיניהם”. כן קראו לשוב ולבחור בד”ר אבן, “אדם ששירת כל ימיו בכל נפשו ומאודו את הרעיון הז’בוטינסקאי ואת הברית”, ובמכתבם מפורטים הרבה מהפעולות שהוא עשה.
מכתבו של חיים אבני
זמן מה אחר מכתב ה-25, שלח חיים אבני, שהיה תקופת מה יו”ר ועדת הביקורת של הברית, מכתב לחברי הברית.
הוא כותב ש”הזדעזע” מהבקשה של קבוצת ה-25 לשוב ולבחור בפעם השלישית בד”ר אבן כיו”ר הברית מפני שלדבריו הוא העביר לאבן “מספר דו”חות ביקורת, לתגובתו”, אך זה סירב לא רק “להתייחס לדו”חות הביקורת” אלא גם ” להעביר את דו”ח הביקורת לדיון בהנהלה”.
עיון קל בפרוטוקולים של הנהלת הברית מלמד שבניגוד גמור למה שכתב חיים אבני, העלה אפרים אבן ביוזמתו את מימצאי חיים אבני בישיבת הנהלת הברית שנערכה בבית גידי ביום כ”ד בשבט תשס”ט (18 בפברואר 2009). לישיבה זו הוזמן חיים אבני והוא נכח בה.
שניים מתוך שלושת ה”מימצאים” של חיים אבני, שבשלם גם ניסה לכנס את הנהלת הברית, ראה להלן, הם בעניינים פעוטים לחלוטין. אבני קָבַל על יושב-ראש הברית על כי לא שילם עבור האמבולנס שהוצב לא הרחק מבית גידי בליל העצרת לציון 60 שנה לשחרור יפו, מיד עם קבלת החשבונית. על כך השיב לו אפרים אבן כי הוא עשה מאמצים שמשרד הביטחון ישלם את ההוצאה הזאת, ולפיכך עיכב את התשלום לזמן קצר מאוד עד לקבלת תשובתו של המשרד הזה.
הטענה העיקרית של חיים אבני הייתה כי על הברית להשכיר גם להבא את מצודת שוני לאיש שהחזיק בו עד אז.
מעיון בפרוטוקול ישיבת הנהלת הברית מיום כ”ד בשבט תשס”ט (18 בפברואר 2009), שבה כאמור השתתף חיים אבני, מתברר כי בישיבת מרכז הברית שנערכה כחמישה חודשים קודם לכן, ביום 24 בספטמבר 2008, נדון מאזן הברית לשנת 2007, והוא, חיים אבני, כיו”ר ועדת הביקורת, נדרש לסעיפי המאזן. אחר כך דיבר על מבצר שוני. אף שמטבע הדברים לא תפקיד המרכז להחליט בעניינים כגון זה, ביקש אבני שהנכס יוחכר גם להבא לאיש שהחזיק בו עד אז. חיים קורפו, יו”ר המרכז, העיר לו כי “ההחלטה בעניין זה היא בסמכות הנהלת הברית ולא בסמכות המרכז”.
מן הפרוטוקול של ההנהלה עולה כי כחודש לפני הישיבה, ביום כ”ו בטבת תשס”ט (29 בינואר 2009), פנה חיים אבני על דעת עצמו לחברי הנהלת הברית וזימן אותם לישיבת הנהלה. לפני כן פנה אל מר שמחון, העוזר במזכירות הברית, בדרישה לשלוח הזמנות לכינוס ישיבת ההנהלה, וכשזה סירב, שלח אבני עצמו את ההזמנות ובסדר היום של הישיבה שזימן כלל סעיף שדרש את פיטוריו של מר שמחון…
עד כמה התייחסו חברי ההנהלה ברצינות להזמנותיו של חיים אבני תעיד העובדה שאיש מחברי ההנהלה לא הופיע לישיבה זו…
ראוי לציין בעניין מבצר שוני: האיש שהחזיק בנכס עד אז היה מוכן לשלם שכר-דירה נמוך מאוד (רק -.8,000 ₪ לחודש בהתחלה!). הוא גם לא היה מוכן לתת ערבויות למילוי התחייבויותיו (ועל סמך הניסיון בעבר היה חשוב, אף חיוני, לקבל ערבויות..). אבל חיים אבני עמד על דעתו. הוא דרש מאפרים אבן לקיים את “החלטת המרכז”. כשאמר לו אפרים כי לא הייתה החלטה כזו אמר לו אבני כי כאשר הביע בישיבת המרכז הברית ביום 24 בספטמבר 2008 את דעתו כי יש להשכיר את הנכס גם להבא לאיש שהחזיק בו עד אז, הוא שם לב כי “רוב חברי המרכז הנהנו בראשם להסכמה”. על סמך זה דרש חיים אבני מאבן להחכיר את הנכס בשנים הבאות בידי מי שהחזיק בו עד אז…
אבל אפרים אבן, ואיתו יו”ר ועדת הכספים אהרון בר ויו”ר קרן-תל-חי משה דולגין, ולמען האמת גם כל חברי ההנהלה, התעקשו להשכיר את הנכס למי שיציע עבורו תמורה ריאלית וגם יוכיח כי הוא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו. בסופו של דבר הושכר הנכס לגוף אחר תמורת -. 50,000 (חמישים אלף!) ₪ לחודש, היינו -.600,000 (שש מאות אלף!) ₪ לשנה, ועוד הרבה הטבות כספיות אחרות. השוכרים החדשים גם נתנו לברית ערבות בנקאית ואף ערבות אישית שלהם להבטחת כל התחייבויותיהם על-פי החוזה. כן שילמו למחזיק הקודם בנכס סכום כסף גדול מאוד וקיבלו ממנו מסמך חתום ולפיו אין לו ולא יהיו לו בעתיד כל טענות ודרישות כלפי הברית. משום מה לא הזכיר חיים אבני במכתבו לחברי הברית את הדברים האלה.
ועוד דבר לא הזכיר חיים אבני במכתבו: כי משלא נתקבלה דרישתו להחכרת הנכס גם להבא לאיש שהחזיק בו, ראה משום מה את עצמו נפגע והגיש לאפרים אבן את התפטרותו מתפקיד יו”ר ועדת הביקורת. היה זה אפרים אבן אשר שוחח שיחה ארוכה עם אבני ובדי עמל וטורח עלה בידיו להניאו לחזור בו מן ההתפטרות…
כמה שאלות למר חיים אבני
כותב שורות אלה, הינו מבקר פנים במקצועו וחבר הנהלת לשכת המבקרים, שעשה עשרות שנים בשירות הציבורי ויודע משהו על ביקורת בגופים ציבוריים. תמיהני על כן כיצד הירשה לעצמו חיים אבני לעשות מה שלמיטב ידיעתי לא עשה מעולם שום יו”ר ועדת ביקורת בגוף ציבורי. לא ידוע לי, למשל, על יו”ר ועדת ביקורת כלשהו בגוף ציבורי שהרשה לעצמו לזמן על דעת עצמו את ההנהלה של אותו גוף. מדוע ובאיזו סמכות זימן אבני ישיבת הנהלה? לא שמעתי מעודי שיו”ר ועדת ביקורת כלשהו בגוף ציבורי, בלי ידיעת יו”ר ההנהלה, דורש את פיטוריו של עובד באותו גוף ציבורי. מדוע ובאיזו סמכות דרש אבני את פיטוריו של מר שמחון? בעיקר מוזר מאוד בעיני שיו”ר ועדת ביקורת מתערב הלכה למעשה בפעולות ההנהלה. באיזו סמכות התערב אבני בשיקולי ההנהלה בעניין השכרת מבצר שוני, עד כי נשא ונתן במישרין עם האיש שהחזיק במבצר? מדוע דרש וחזר ודרש כי הנכס יושכר דווקא לו?
לאחר כל אלה לא ניתן להבין הכיצד חיים אבני בא עתה להטיל שיקוצים בד”ר אפרים אבן, במקום להודות לו על פועלו המרשים למען הברית, ובין השאר על שהשכיל להשכיר את מבצר שוני בתנאים שלא היו כמותם מעולם, ובכך שיפר מקצה אל קצה את מצבה הכספי של הברית.
——————————————————————————————————————
* ואלה שמות החתומים על מכתב ה-25: ראובן אברהמוב (רמת-אפעל), יעקב אברהמי (רחובות), יעקב אהרוני סיקא אהרוני(רמת-גן), בנימין אונגר (ירושלים), אריה אשל (רעננה), נתן בן-יוסף (נתניה), אליעזר בן-יקיר (הרצליה), אהרון בר (רמת-גן), משה ברנדויין (ירושלים), שלמה ברנדויין (ירושלים), ברוך גוטמכר (חיפה), משה דולגין (תל-אביב), אברהם דרורי (ירושלים), זוהר הלל (תל-אביב), שמואל הרמתי (ירושלים), יוסף טיליוף (תל-אביב), עו”ד שלמה ירקוני (תל-אביב), מאיר מוזס (תל-אביב), משולם נגר (פרדסיה), נפתלי סילצקי (תל-אביב), יוסף עברון (גבעתיים), משה פולק (נס-ציונה), יחיאל קדישאי (תל-אביב), מנחם קוסובר (נתניה), יוסף -חי רז (ירושלים).
——————————————————————————————————————-
גילוי נאות: הכותב הינו בנו של שופט בית”ר נתן בן יוסף, שהוא אחד החותמים על מכתב ה-25.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
