עשר שנים עברו מאז החלה המהפכה בסוריה, והמשבר קפא, על רקע תסכולים רצופים, לכל מי שחלם על שינוי פוליטי במדינה. לפני עשר שנים, כשהחלה מחאה שלווה נגד המשטר, ואז הפכה במהרה ל סכסוך מזוין, ראו האופטימיסטים בקרב האנליסטים שהמשטר לא יעמוד לאורך זמן, מול גורמי לחץ שכולם התגייסו נגדו, בין לחץ הרחוב בבית, הלחץ של הקהילה הבינלאומית והלחץ של האופוזיציה המזוינת.
עם זאת, לאחר עשר שנים נראה כי כל אלה האופטימיים לגבי השינוי הפוליטי במדינה הרחיקו לכת בשאיפותיהם. הנה נשיא סוריה בשאר אל-אסד, המתכונן לקדנציה נשיאותית רביעית והוא ניצל מהסכסוך עם תמיכה בלתי מוגבלת של רוסיה ואיראן, בזמן שהאופוזיציה הסורית לא הצליחה להציג אלטרנטיבה למערכת עד כה, ונשאלת השאלה, האם עדיין ניתן למצוא סוף למשבר הסורי, המדבר בעד עצמו בצורה של עם הסובל מעקירה מביתו מעצרים והשמדה ברוטאלית.
למרות טענת מרבית הגורמים הבינלאומיים לפיהן הפתרון למשבר הסורי צריך להיות פוליטי, ישנם הבדלים מהותיים במה שכל צד מציע בנוגע לפתרון, בעוד שארצות הברית ובעלות בריתה המערביות נוקטות בגישה קשה כלפי המשטר הסורי, בחיפוש אחר פתרון וקביעת תנאים לפתרון פוליטי זה, שהחשוב שבהם הוא ההכרח להטיל אחריות על המשטר הסורי ולהענישו בגין ההפרות שביצע בתקופה האחרונה, ולהדיח את אסד מכס השלטון . מצד שני, נראה שבעלות הברית של המשטר הסורי לא תנטוש אותו בקלות וימשיכו לתמוך בלגיטימיות של אסד, שבעצם המשך שלטונו הוא ההבטחה היחידה לשמירה על האינטרסים שלהם בסוריה.
בתקופה בה וושינגטון, יחד עם בעלות בריתה במערב, מבקשות לפתח חזון לפתרון המשבר הסורי, הציגו חברים בולטים בוועדת יחסי החוץ של הסנאט האמריקני הצעת החלטה דו-מפלגתית המאמצת המשך התמיכה ב”מהפכה הסורית ” עם הבטחה להטיל אחריות על נשיא סוריה בשאר אל-אסד, על משטרו ותומכיו. האיראנים והרוסים במלאת עשור ל”מהפכה הסורית “.
הפער בין חזונות ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות מחד, לבין המשך התמיכה של מוסקבה וטהרן במשטר הסורי מאידך, מעלה ספקות נוספים באשר לאפשרויות של פתרון פוליטי המותנה בהסכמה בינלאומיות, ומשמעות הדבר היא שמאמצי הפתרון עשויים להתמודד עם מכשולים חדשים, העשויים להאריך את סבלם של האזרחים הסורים.
מי אתה בשאר אסד ?
*פרק נסתר מחייו של נשיא המשטר הסורי, בשאר אל-אסד יפתיע רבים, שבילדותו ניצל מאירוע ביטחוני גדול שתוכנן על ידי אחד ממנגנוני המודיעין הסורי.
מוחמד מערוף, הקצין הסורי שליווה כמה ניסיונות הפיכה שסוריה חוותה בין השנים 1949 – 1969 מגלה בספרו “ימים שאני חי” שהתוכנית לחטיפת ילדי חאפז אל-אסד, הייתה ידועה וכי מנגנון ביטחון בדמשק תכנן את החטיפה בשנת 1968, כאשר בשאר אל-אסד יליד 1965היה רק בן שלוש .
ראש המשטר הסורי ידוע כאיש בודד נפשית, חסר בטחון עצמי ונעדר כוח מנהיגות, וכאשר נקרא למלא תפקיד שלא היה כשיר לו, וידע את מגרעותיו התחיל לאלתר, ודי בתחושה המתעתעת של עריצות הקשורה לכוח כדי לפתות כל אדם, ולתחושה זו יש השפעה הרסנית, במיוחד עבור אלו שסבלו בעבר מתחושת נחיתות ותסכול בשלבים הראשונים של היווצרות האישיות שלהם, והשגת כס השלטון מבחינתם היא בגדר הצלחה להגדרה עצמית והוכחת יכולת, כך שהכוח היה המפלט היחיד בעיקר שיש לו צבא שלם ליישם את הכוח הזה נגד העם החלש.
בשאר אל-אסד פעל באופן לא מודע ליצירת סביבה חולה המתמקדת בגדולתו ובהישגיו בצורה מוגזמת כדי לפצות על תחושת הנחיתות המוקדמת שלו, אך עד מהרה זה הופך להיות לא מספיק, מה שהוביל אותו ובאופן לא מודע גם לחפש לשנות את הסביבה הזו. כדי להשיג סיפוק רב יותר לרצונותיו, תוך שהוא משתמש בכוחותיו ההולכים וגוברים, הוא הקיף את עצמו בדמויות נמוכות שלא ידעו אלא להרכין ראש ולשבח אותו.
בסביבה כזו, בשאר אל-אסד הפך לבעל כוח מוחלט ויכולתו לחוש את סבלם של אחרים ולהזדהות איתם נעדרת; והאדרת שמו הפך למרכז כל תשומת הלב.
מנקודת מבט פסיכולוגית ברור כי העריץ בשאר אסד הוא אדם אינטליגנטי, רמאי והוליסטי, המאמין בתיאוריה של “הכל או כלום” בפוליטיקה, מה שאומר שלא סביר שיהיה מוכן לקבל. העברה או אפילו חלוקת כוח, אפילו בצורה רשמית, דבר שהופך כל משא ומתן לבזבוז זמן אתו. הוא אדם עצבני ומסוגל לתמרן ולחשוב על אלטרנטיבות כשצריך, אך היהירות והנטייה שלו לסטנדרטים אידיאליים דוחפים אותו לנסות להשיג את יעדיו בכל מחיר, מתוך אמונה שמה שהוא רואה ומאמין שווה להקריב למענו הכל כי זה תמיד מניב תוצאה טוב יותר למענו, גם אם זה גורם לאחרים סבל רב. ועקב חוסר איזון בהתפתחותו הרגשית, תגובותיו לעיתים קרובות חדות, קשות וחריגות כאשר הוא חש לחץ רגשי המחייב אותו לגלות חרטה כלשהי, להודות בעוולה או להזדהות עם הקורבנות, וזה ניכר בתגובותיו ל השאלות של ברברה וולטרס לגבי חמזה אל-חטיב ואיברהים אל-קאשוש, בנוסף לכך משום שהוא רואה בפשעי שירותי הביטחון טעויות בלבד שניתן לתקן, וזו עדות לפגם גדול במבנה הפסיכולוגי, הרגשי והמוסרי שלו. שעשוי להיות קשור לחינוך המשפחתי שספג ולהשקפת הנחיתות מאחרים. פגם זה ניכר גם בחוסר היכולת שלו להגיב ביחס לאירוע, מתי הוא יכול לצוחק עליו ולהשמיע בדיחות ומתי עליו להיות רציני, כמו הרטוריקה העלובה שלו אחרי אירועי דרעא הראשון והשקפותיו המגוחכות בישיבות הפסגה הערבית. . אישיות נכה כמו זו לעולם אסור לזלזל ביכולתה לעמוד ולהתמיד, כי יכולת זו מתגברת והופכת לקטלנית במהלך משברים.
אתר "ליכודניק" הינו אתר לסיקור פוליטי. האתר עושה את כל המאמצים לאתר זכויות על תמונות וסרטונים. אולם, בהתאם לסעיף 27א' לחוק זכויות היוצרים כל אדם הרואה עצמו נפגע עקב בעלות על זכויות היוצרים של תמונה או סרטון מוזמן לפנות להנהלת האתר
